והגדת לבנך על תהילות לאל עליון לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 1/4/2021
בסד ד"ת לפרשת צו שבת הגדול וחג הפסח יד ניסן התשפ"א לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
"והגדת לבנך –על- תהילות לאל עליון"
------------------------------------------------------
האמירה," צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ." כפי שמפרש רשי," צו את אהרן" - (תורת כהנים פרק א) אין צו אלא ל' זרוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס" מחבר אותנו עם קריאת חג הפסח בפ"ס, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם.
גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי.
וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים."
הציווי לאהרון ובניו להזדרז בדבר שיש בו הפסד לאדם ,מחבר אותנו עם חסרון הנשמה שיש לשהיית ישראל במצירם, כל רגע בתוך טומאת המצרים היא גדולה, פרעה שחש לחסרון חייו ממהר לשלח את עם ישראל , מעין זרוז ללידה אם תרצו .. מפרש המכילתא,"ויקרא למשה ולאהרן מגיד שהיה פרעה מחזר ושואל בכל ארץ מצרים, היכן משה שרוי, היכן אהרן שרוי.
"ויאמר קומו צאו" . אמר לו משה, מוזהרין אנו שלא לצאת אלא בפרהסיא, שנאמר ואתם לא תצאו וגו'. דבר אחר, ויקרא למשה ולאהרן, למה נאמר? לפי שהיה אומר לו פרעה, לך מעלי. ויאמר משה כן דברת, יפה דברת ובזמנו דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך אלא וירדו כל עבדיך אלה. שאין תלמוד לומר אלה, אלא שסופך עתיד להיות בראשם, ולירד בראשונה. (אלא) מלמד שמשה חלק כבוד למלכות. וכן הקב"ה אמר לו, חלוק כבוד למלכות. שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל פרעה. צום לחלוק כבוד למלכות. (שכן) [וכן] מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות, שנאמר אלהים יענה את שלום פרעה (בראשית מא). וכן יעקב חלק כבוד למלכות, שנאמר ויתחזק ישראל וישב על המטה (שם מח) וכן אליהו חלק כבוד למלכות, שנאמר וישנס מתניו וירץ (לקראת) [לפני] אחאב. וכן חנניה מישאל ועזריה חלקו כבוד למלכות שנאמר, באדין (נפקין שדרך מישך וגו' (דניאל ג) כד) קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו. וכן דניאל חלק כבוד למלכות, שנאמר וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק וגו' אדין דניאל עם מלכא וגו' (שם י).
"ויאמר קומו צאו" - אני אמרתי "מי ומי ההולכים", ואתם אמרתם "בנערינו ובזקנינו נלך" - קומו צאו מתוך עמי.
אני אמרתי "רק צאנכם ובקרכם יוצג", ואתם אמרתם "גם אתה תתן בידינו וגו'" - קחו מה שדברתם ולכו, (שמות יב לב): "וברכתם גם אותי", והתפללו עלי שתכלה מעלי הפורענות. על כך עלינו להקריב קרבן תודה כפ"ס "זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה" .
אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן.
עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו.
וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַיהוָה לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה.
וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" רשי מפרש " "אם על תודה יקריבנו" - אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות שכתוב בהן (תהלים קז) "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה". אם על אחת מאלה נדר -- שלמים הללו שלמי תודה הן וטעונות לחם האמור בענין ואינן נאכלין אלא ליום ולילה כמו שמפורש כאן" .
מצוות והגדת לבנך היא כידוע לספר על ניסי יציאת מצרים והיציאה לחרות האדם , תרתי משמע לעיתים כמובא בספר החינוך," ספר בענין יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן, כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח לשם יתברך על כל הנסים שעשה לנו שם. שנאמר "והגדת לבנך" (שמות יג, ח). וכבר פרשו חכמים (מכילתא על שמות, יג ח) דמצות הגדה זו הוא בליל ט"ו בניסן בשעת אכילת מצה. ומה שאמר הכתוב, "לבנך", לאו דוקא בנו (פסחים קטז.) אלא אפילו עם כל בריה.
וענין המצוה שיזכר הנסים והענינים שארעו לאבותינו ביציאת מצרים ואיך לקח האל יתברך נקמתנו מהם. ואפילו בינו לבין עצמו אם אין שם אחרים, חייב להוציא הדברים מפיו כדי שיתעורר לבו בדבר, כי בדבור יתעורר הלב (ספר המצוות, עשה קנז).
משרשי מצוה זו מה שכתוב בקרבן הפסח. ואין מן התימה אם באו לנו מצות רבות על זה, מצות עשה ומצות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו. ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותנו ובתפלותנו "זכר ליציאת מצרים", לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם וכי יש אלוה קדמון חפץ ויכול, פועל כל הנמצאות הוא ובידו לשנותם כפי שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים. ששינה טבעי העולם בשבילנו ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים, הלא זה משתק כל כופר בחידוש העולם ומקיים האמונה בידיעת השם יתברך, וכי השגחתו ויכלתו בכללים ובפרטים כולם.".
אנו מזכירים את זכירת יציאת מצרים כמה פעמים ביום , כאשר אדם מודה לקב"ה על נס שהוא עשה לו , האדם בד"כ עושה זאת בפומבי ,לא בסתר, בדיוק כבני ישראל עת יציאתם ממצרים , בקריאת חג הפסח אנו קוראים את הפ"ס," וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה" אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם." מפרש המדרש," מה ראה לומר במצרים: "בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' " (שמות יב מא), לפי שהיו מצריים אומרים: כך מכך, אם אנו מרגישים בהם, אין אנו מניחים אותם. ולא עוד אלא שאנו נוטלים סייפים וחרבות והורגים אותם בהם. אמר הקב"ה: הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה.
ומה ראה לומר כאן: "בעצם היום הזה", לפי שהיו ישראל אומרים: כך מכך, אם אנו מרגישים בו, אין אנו מניחים אותו אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו נסים וגבורות, אין אנו מניחים אותו. אמר הקב"ה: הריני מכניסו למערה בחצי היום וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה. לכך נאמר: "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר" ,הדבר מחזיר אותנו לפרשת נח, עת כניסת נח ומשפחתו לתיבה כדברי המדרש" כן הוא בבראשית רבה לב ח: "בעצם היום הזה בא נח, א"ר יוחנן: אמר הקב"ה: אם נכנס נח לתיבה בלילה, עכשיו יהיו כל דורו אומרים כך: לא היינו יודעים בו, ואילו היינו יודעים בו, לא היינו מניחין אותו ליכנס. אלא בעצם היום הזה בא נח - דרגיש ליה ימלל". (מי שמפריע לו, שיצעק,). ובמדרש אגדה בראשית ז יג: "בעצם היום הזה בא נח. בעיצומו של יום, וחצי היום היה, שלא נכנס לתיבה אלא בפני כולם, שהיו כולם מזומנים להרוג אותו בשעה שיכנס לתיבה, ונכנס בפניהם ולא היה רשות להם לעשות לו כלום". עצם היום הזה איננו רק במשמעות של ביום ולא בלילה וגם לא במשמעות של ימינו: ביום מסוים זה דווקא, אלא בעיצומו של יום, באמצע היום, בשעת שיא הפעילות, ולעיני כולם. ולפי דברי רש"י במסכת ראש השנה יא ב הכניסה לתיבה "בעצם היום הזה" הייתה גם כלפי חוסר אמונתו של נח: "ומניין שהמבול התחיל לירד ביום - שנאמר בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז) והוא מקטני אמנה היה, ולא נכנס לתיבה עד שירדו מים ודחקוהו ליכנס, שנאמר מפני מי המבול"., וכדברי הפ"ס ובני ישראל יוצאים ביד רמה" כפי שאומר אונקלוס" ברייש גלי,."
הזרוז למצוות בפרשת צו כפי שהסברנו בתחילת דה"ת נפגשת עם המצה שלא הספפיקה להחמיץ כמובא בפ"ס, "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" המכילתא מסביר" אפו את הבצק מגיד שלשו את העיסה ולא הספיק לחמצה עד שנגאלו. וכן לעתיד לבא ישבות מעיר וגומר (יום מלכנו וגו').
עוגות אין עוגות אלא חררה, שנאמר ועוגת שעורים תאכלנה (יחזקאל ד) וכתיב אף עשי לי משם עוגה קטנה (מלכים א' יז). נס גדול נעשה להם בחררה, שאכלו ממנה (לחם) עד שירד המן.
כי גורשו ממצרים שומע אני מאליהם (שנאמר) [תלמוד לומר] ולא יכלו להתמהמה (עד שנגאלו).
וגם צדה לא עשו להם להודיע (הקדוש ב"ה) שבחן של ישראל (עד) שלא אמרו למשה היאך נצא למדבר ואין לנו צדה לדרך, אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה, הלוך וקראת באזני ירושלים (ירמיה ב) מה שכר נטלו [על כך]- קדש ישראל לה' (לכך נאמר) [וגו']"
כאשר אדם נמצא במיצר כלשהו כגון בני זוג שמחכים לזרע של קיימא ,או נישאים לאחר זמן רב , הם נדרשים לאזור אומץ בגבורה ואמונה ב ה" עת יצאתם הזריזה לעיתים לדרך החדשה , הקב"ה לא רצה לעכב את ישראל במצרים לא יכנסו חלילה ל50 שערי טומאה , בני ישראל לא היססו והלכו אחרי משה לאורו ש ה" למדבר ציה ושממה שבחסדי ה" הוא הקל מעליהם את המסע ביתם בארץ ישראל , בהגדה של פסח אנו מזכירים " בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".
לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה, ולקלס, למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאלה.
ונאמר לפניו, "הללויה".
על אותו זוג שמתעכב בבנית ביתו לנהוג בדיוק כאותו ציווי לעיל " ויהי בעצם היום הזה הוציא ה" את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם " עלינו לזכור תמיד שאנו קרואים " ממלכת כהנים וגוי קדוש" , הקב"ה קורא לנו " צבאות ה" וכחיילי צבא ה" אנו מקיימים את מצוותיו בשמחה ללא יראה מאדם כזה או אחר ,אם אבותינו במצרים לא פחדו לשחוט את זבח הפסח, ולמרוח את דמו על משקוף הדלת , מדוע שאנו נתביייש במצווות התורה? כאשר ישנם כאלה שמנצלים את רוע ליבם או מנסים בעיוורון ליבם ללכת בדרכי המצרים לאיים ולהפחיד שאם כן אזי.. רע מר. עלינו לזכור את נח בתיבה עת כניסתו לביתו החדש והמוגן ואת העם ישראל במצרים שיצאו לדרך אל ביתם אל חרותם האישית והמלאה!! עליו לממש ושוב , לממש!! את אותה חרות גשמיית ורוחנית כדי שנקדש שם שמיים ביד רמה ולא נחללו בהבלי הגויים ושוב עלינו לקדש את חרות חיינו היא חרות התורה על כל גווניה מצוותיה והלכותיה ביד ימין, יד רמה ,היא יד ימנו של ה"!העומד לצידנו ולעזרנו תמיד!! שבת שלום וחג פסח כשר בריא ושמח קיץ טוב!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
