'(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה, מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ, הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר. אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה", אם יראה, למה שקטה? ואם שקטה, למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). 'משה מן התורה מנין? (בראשית ו, ג) "בשגם הוא בשר". המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ". אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור" ומתרגמינן מירא דכיא' (חולין קלט,ב). ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' אדר, 'אסתר מן התורה מנין', ו'שמחת פורים שמחת תורה', שמסביר (בין השאר) שבמתן תורה ראו גילוי ה' גדול, וזהו כפיית ההר כגיגית, לעומת פורים שהיה הסתר פנים גדול, שזהו שדרשו על אסתר מהפס' “הסתר אסתיר" שזהו הסתר גדול של פני ה', ואז היתה השלמת מתן תורה, שקיבלו ברצון ללא כפיה של גילוי פני ה'. נראה אולי שזה מה שרמזו חז"ל שכפה עליהם את ההר, שזהו שראו את גילוי ה' בהר, וכך נעשה ההר 'כגיגית', שמעבר לעניין הכפיה כעין צורת גיגית שסוגרת, בא"ת ב"ש 'גיגית' זהו 'רמרמא'='אמר מר' – אמר האדון (מר), שבראייתם את הנעשה בהר היה זה כמו גילוי דברי ה' (מר=אדון, וכן אותיות 'רמ' שזהו האדון מעל כולם, רם ונישא מעל כולם), התחברו לכך שה' כביכול אומר שחובה עליהם לקבל את התורה, שאינם יכולים לברוח מזה, שזה נבע מעצמם כאילו ה' אומר להם כך. גם נראה שרומז (ב'אמר מר') שראו את מאמר ה' – ראו במעמד מתן תורה שכל העולם נברא על בסיס זה שבנ"י יקבלו את התורה, שזהו המאמר הראשון שהוא "בראשית" (ר"ה לב,א), שהוא מלמד שנברא בשביל ישראל ובשביל התורה (רש"י בראשית א,א), וממילא מזה זהו הכפיה שהבינו שאם לא יקבלו כל העולם יחרב (גם רומז 'מאמר-ר', המאמר של בראשית שהוא 'בשביל ראשית', שה-ר' ר”ת של "ראשית” שזהו בנ”י והתורה שנקראים ראשית). גם הבינו שה' ברא את העולם וכן כל הבריאה בנויה על זה, כך שברור שחיים של אמת זה רק חיים עם התורה, שצדיקים נקראים חיים ורשעים נקראים מתים (ברכות יח,א-ב), ולכן אם לא יקבלו את התורה יהיה זה כעין קבורתם, שיחשבו מתים ולא חיים. לא במקרה הגמ' בחולין הביאה על משה המן אסתר ומרדכי, אלא כולם קשורים לעניין פורים (שודאי שמרדכי אסתר והמן קשורים לפורים) שגם משה קשור כיון שזה כהשלמה של מעשיו, של מתן התורה על ידו. נראה שמרדכי נרמז בשמן השמחה, שבו מושחים את המשכן שהוא כהמשך מתן תורה, שזה לאחר שבנ"י חטאו בעגל (ראה ב'תורת המקרא' “תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שזהו נפילתם, שלא היו כמו ברמה הגבוה של מתן תורה שקודם, אלא כאילו לא ראו את גילוי ה' ולכן חטאו, שכך מרדכי פועל בזמן של אי גילוי ה' כדי להשלים את מתן תורה (כמו שהמשכן בא להשלים את הפגם שנעשה במעמד מתן תורה – שחטאו בעגל). לכן משה נרמז בפס' שמסופר בהם על חטאי אדם בעולם, שמשה בא לתקן את העולם (וכך היה במתן תורה – תיקון עולם עד ביטול המוות [ע"ז ה,א]) [גם בפס' שם זה סמוך וקשור למבול, שלאחריו נעשה כעין מעמד מתן תורה קטן של שבע מצוות בן נח כשירדו מהתיבה, כך שמרמז קצת על משה שאצלו היה מעמד שלם של מתן תורה], לכן ראוי בהקשרו לגילוי ה' שלם – ביטול גמור לעניין החטא בעולם, אבל כדי להשלים זאת (כיון שהיה בכפיה) צריך את מרדכי שהוא בא בזמן של הסתר פנים, שיש צרות גדולות מאוד, וגם הגאולה נעשתה ע"י הסתר פנים (ע"י אסתר שרמוזה בפס' של הסתרת פנים, שזה מרמז על זמן של הסתר פנים וגאולה ע"י הסתר פנים), ואז בא מרדכי כהמשך כח משה, להשלים מעשה משה במתן תורה, ועומד מול החטא שזהו גילוי של הסתר פנים, שזהו המן שנרמז בפס' של חטא עץ הדעת, ומרדכי מתקנו (כעין המשכן). משה היה בעניין של גילוי פנים גמור, עד שלא היה מוכן אפילו שה' ישלח מלאך שליח להביאם לארץ, אלא רק ע"י ה' (שמות לג,טו [סנהדרין לח,ב]), לעומת זאת בזמן מרדכי היה הסתר פנים, ולכן הכל נעשה כעין בצורה טבעית, ע"י מלך שאהב את אסתר וכך התגלגל הכל, וכן אח"כ מרדכי היה מקושר למלכות להגן על ישראל, כך שהכל בצורה טבעית ביותר, ולכן זהו הזמן ההיפך משל משה, ולכן בא כמכח משה להמשיך להשלים את מתן תורה. לכן מובן שבמגילה לא מוזכר שם ה', כדי להדגיש את ההסתר פנים של הזמן, שזהו מתן תורה בהקשר זה של הסתר, ולכן מובן שיש דעות שהמגילה קשורה עוד לזמן למתן תורה (ראה ב'מועדי ישראל' 'מתי נכתבה ונערכה מגילת אסתר' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כיון שהיא ההשלמה של מתן תורה, ולכן יש כבר במתן תורה קשר אליה – כיון שהיא משלימה אותו. לכן פורים נעשה באדר, החודש שבו מת משה, שהמן חשב שזה סימן לפגם בבנ"י אבל בעצם בו גם נולד משה, שכל זה בא לומר שאמנם משה מת בו ולכן נפסק גילוי ה' הגדול שאצל משה, ובזה צדק המן, אלא שלא הבין שמשה גם נולד בו, שזה אומר שנוצר בעולם קשר אליו (חל בעולם גילוי שלו), שכך זהו שנעשה גילוי כח ה' אבל בנסתר ע"י מרדכי. נראה שכל הזמן ההוא קשור לזה, לכן גם עלו באותם זמנים (בשנים הקרובות לזה) לארץ, וזה היה בהסתר פנים, שלכן לא היה גילוי שכינה במקדש שני (שהיו חסרים בו חמשה דברים. יומא כא,ב), לכן גם האש לא היתה שורפת, כעין רמז שאין גילוי שכינה, לא רואים מעשים של השכינה שמשפיעים חזק בפועל בארץ (אלא זה בהסתר). גם האש היתה במקדש ראשון כאריה ובמקדש שני ככלב (שם), כעין רמז לדבריה של אסתר בהתחלה "מיד כלב יחידתי" (מגילה טו,ב. אמנם אח"כ שינתה לאריה, אבל בזה מתגלה ההבדל שבמעלה זהו אריה ובשפל זהו כלב, שכך מרמז באש שבבית שני היה הסתר פנים שזהו כעין שפל של גילוי שכינה ולכן ככלב, כמו שאמרה בשפל בגילוי של המן, שהוא קשור להסתר פנים). [לכן גם באזור השנים ההם היה את שינוי הכתב אצל עזרא, מפני שהוא כעין משה שראוי לקבל את התורה (סנהדרין כא,ב), שזהו גם כעין קשר למעמד השלמת מתן תורה]. מרדכי מרומז בשמן המשחה של המשכן, שמרמז על המשך תיקון מתן תורה, כמו שאמרנו קודם כגילוי לתיקון חטא העגל, לכן אצל מרדכי זה התגלה בפורים בשל שחטאו שהשתחוו לצלם, ושנהנו מסעודת אחשוורוש (רש"י. אסתר ד,א) שהוא השתמש בכלי מקדש כי חשב שלא יגאלו יותר (מגילה יא,ב), כך שזה דומה לחטא העגל, שעבדו לע"ז וזה היה בקשר לגאולה – להגעה ארץ (שרצו מנהיג שילך לפניהם [שמות לב,א]) ויש קשר לכלי מקדש (כלי המקדש) כתיקון לעגל. ואז התגלה המן, שכגילוי של עץ הדעת – של קשר לחטא בעולם, ואז התגלה קשר למרדכי שקשור למקדש – שמן המשחה, שבזה הוא ממשיך את כח משה במתן תורה, ותיקון לעולם (ובפרט מול המן, שהוא עץ הדעת, ואדם חטא ביום שישי, והוא היום בו נאמר "השישי" שהתנה ה' עם מעשה בראשית, שלכן נעשה ההר כגיגית שהיו חייבים לקבל את התורה, וכאן אצל מרדכי הושלם הפגם שיש בהקשר לזה).