ר"ח אדר

מזל אדר דגים[1]

מזל חודש אדר הוא דגים. מקורו כמובא בספרי חסידות (פרי צדיק, ובני יששכר) הוא כפי כל מזלם של החודשים מספר יצירה (פרק ה') המיוחס לאאע"ה.

בספר התודעה לרבי אליהו כי טוב, מביא כמה טעמים לכך שחודש אדר מזלו דגים, ביניהם:

בחודש אדר הדגים שבנהרות פרים ורבים. מזל דגים הוא מזל של ברכה, שאין עין הרע שולטת בהם (ברכות נ"ה ע"ב), ואין הקללה שורה בהם, ואפילו במי המבול לא מתו, כיוון שלא השחיתו דרכם. (קדושין י"ג ע"א ורש"י בראשית ז' כ"ב).

גם מזלם של ישראל עלה בחודש זה, לפי שישראל נמשלו לדגים, מה דגים מקום חיותם במים, אף ישראל מקור חיותם בתורה שנמשלה למים (ראה ברכות ס"א ע"ב משל לשועל שהיה מהלך על גב הנהר) כמו"כ תורתם של ישראל עלתה בחודש זה פעמיים: בלידת משה רבינו ע"ה, ובקבלת התורה בשנית ברצון בימי מרדכי ואסתר.

עיקר תקפו והצלחתו של חודש זה הוא נמסר לבניה של רחל: אפרים ומנשה היו בניו של יוסף, הם נתברכו בברכת יעקב 'וידגו לרוב בקרב הארץ', ובנימין בנה השני של רחל. שלשתם היו בדגל אחד. הצלת ישראל בימי הפורים היתה ע"י מרדכי שהוא משבט בנימין.

אדר הוא החודש היחיד שמזלו בלשון רבים – דגים ולא דג, כמו למשל ניסן טלה, אייר שור,וכו'. (סיון תאומים, תשרי מאזניים, אין זה סותר כי אלו באים ביסודם כזוגות בלשון רבים). ע"כ עפ"י ספר התודעה.

נשוט מעט במימיה של תורה, בעקבות הדגים ונטעם (מהכשרים שבהם...) בעניני הלכה ומנהג ודרוש. (הרוצה להרחיב בסוגיות ההלכה יעיין באנציקלופדיה תלמודית כרך ז' ערך 'דגים')

שבת היא מקור הברכה, ממנה נתחיל:

בגמרא (שבת קי"ח ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר וקראת לשבת ענג, הוי אומר: זה ענג שבת. - במה מענגו? - רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו - הרי זה עונג. מאי היא? - אמר רב פפא: כסא דהרסנא. (פירש רש"י: דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח).

עכ"פ נראה מהגמרא שיש ענין באכילת דגים, ואפילו לדברי רב חייא שאמר כי גם דבר מועט לכבוד שבת, הביא דוקא דוגמא של דגים.

במטה משה (תלמיד המהרש"ל עמוד העבודה חלק ד' אות ת"ד) ביאר טעם אכילת דגים כיוון 'שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בבשר ודגים שנבראו מששת ימי בראשית לתכלית הזה, ולהשקותם מיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, כמו"כ יש לו לאיש ישראל להתענג נפשו בבשר ודגים ויין כדי שיהיה עונג שבת זו מעין עוה"ב שהוא יום שכולו שבת...דגים גדולים רמז לדג הגדול שלעתיד...'  (הרוצה יעיין בדברי המטה משה שהוסיף לבאר דברי המאכלים המוזכרים בגמרא הנ"ל ע"ד הדרוש).

בבני יששכר מאמרי השבתות (א' אות י"א) הביא טעם לאכילת דגים, כיוון שבשלשה ימים רצופים נאמרה בהם ברכה לברואים: ביום חמישי לדגים, ביום שישי לאדם, בשבת לשבת עצמה. ..וסימנך בנאות דש"א ירביצני – דגים שבת אדם...והחוט המשולש לא במהרה ינתק. אדם היינו ישראל (עפ"י יבמות ס"א ע"א) האוכל דגים לכבוד שבת הנה יתברך בברכה המשולשת.

בספר משנה שכיר עה"ת[2] (פר' ויגש ד"ה וקחו)  לרב ישכר שלמה טייכטאל זצ"ל הי"ד מביא דברי הגמרא (ע"ז ד' ע"א) שנמשלו בני אדם לדגים שבים, מה דגים הגדול בולע את חבירו, אף בני אדם אלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. דברי הגמרא נדרשים על הפסוק (חבקוק א' י"ד) ותעשה אדם כדגי הים. מצרים היתה מקור היפך הקדושה ושרש הכפירה בעולם, לכך באו עשר המכות כמבואר במפרשים (רמב"ן סוף פרשת בא ועוד) להשריש את יסודות האמונה. פרעה שכפר בהשגחה ראה את העולם כדגי הים שנראה שאין להם מושל, עד שהוכה בעשר המכות כנ"ל.

'וכמבואר במדרש [אגדה שמות ח, ח] שאלו דברי השכינה, אתם אומרים פן ירבה, אני אומר כן ירבה, א"כ ראה בעין פקוחה שיש שבט מושלים עלי ארץ והאדם אינם חיים כדגים עלי ארץ ... היינו שהקב"ה ישגיח עליהם ועי"ז יעשו בני ישראל את ארץ מצרים כמצולה שאין בו דגים [עפ"י ברכות ט' ע"ב], ר"ל שע"י יתודע שחיי האדם עלי הארץ אינם כחיי דגים, וכלפי שעד עתה היו בבחינת דגים, אבל מאחר שיהיו ישראל שם ינצלו אותן מבחינה זו'.

בין דבריו מבאר ענין משמעות מנין שבע עשרה השנים שהיה יעקב במצרים בדרך הרמז, להכשיר את ישראל שחלילה לא יפלו לטומאת הכפירה של מצרים. הרוצה יעיין שם.

עפ"י דבריו אלו ניתן אולי לומר שאכילת הדגים בשבת, מורה על אמונתנו בחיזוק מידת האמונה וההכרה בבריאת הקב"ה את העולם והשגחתו עליו, שהם  מיסודותיה של שבת קודש, כנזכר בתורה ובנוסח הקידוש.

בספר טיול בפרדס (ח"א אות ד' ערך דגים) לרב שלמה זלמן ערנרייך זצ"ל הי"ד מבאר טעם מעניין נוסף.

בשמירת שבת אדם ניצול מצער וצוקה. צער וכאב גורמים עלולים לגרום לצעקה והשמעת קול. בעלי החיים בעת שיסבלו מכאב הם מרימים קול. הדגים הם היחידים מבעלי החיים שאינם משמיעים קול גם בזמן שנוטלים חייהם. וכותב שם הרב בלשונו הטהורה:

כשמשמר שבת קודש זכות השבת תשמרהו מכל צרה ואין צריך לצעוק...וזה כענין הדג שאינו צועק ואינו משמיע קול, על כן אוכלים דגים בשבת קודש.

בספר חדות השבת לידידי הרב יוסף הררי רפול שליט"א, בפרק העוסק באכילת דגים בשבת (ושם טעמים נוספים בנושא זה) מביא אימרה השגורה בפי  העולם: האוכל דג ביום דג ניצול מדג.

פירושה, האוכל דג בשבת (דג בגימטריה שבע, שבת היום השביעי) ניצול מדין גיהנם (ד"ג ר"ת דין גיהנם).

בחפשו מקור אמרה יפה זו, לא מצאה בספרים קדמונים (ויודע אני מטיב המחבר, שבספרו הוא חיפש בחורים ובסדקים למצוא מקורותיו, ואף ערך מפתח קצר על אוצר הספרים המוזכרים בחבורו). המקור שהוא 'העלה בחכתו' הוא בספר ברוך אברהם[3] (פרשת כי תשא) לרב אברהם ברוך מני, בנו של הרב אליהו מני זצוק"ל רבה של עיה"ק חברון.   

עם זאת הוסיף כי שמע מהרב יעקב חיים סופר שליט"א כי נצול מגיהנם מכיוון שהדג הוא מאכל מבורך, ויום השבת קודש ג"כ מבורך. אך סיים דבר זה שעדיין יש לעיין בו כלומר באמרה זו.

אכילת דג מיוחדת נוספת נזכרת בטור הלכות יום הכפורים סימן תר"ד, עפ"י הבאת דברי המדרש במעשה של החייט שקנה בדמים מרובים דג בעיוה"כ. ראה בדברי הבית יוסף, וכן ראה במשבצות זהב לפרי מגדים סימן זה בשו"ע, דברים יפים ומעניינים בביאור המעשה של החייט.

 

נסיים דברינו אלה בהבאת דברי חז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) בענין הדגים והגאולה העתידה בב"א:

אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא, שנאמר [יחזקאל ל"ב י"ד] אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך וכתב (בתריה) [שם כ"ט א'] ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל.

יסוד הוא בספרי המהר"ל שלפני חידוש כל שהוא בבריאה, תקדם חסרון והחשכה של המצב שקודם לעליה. בלשונו הטהורה נצח ישראל (פרק ל"ה):

כל הויה חדשה הוא הפסד הויה ראשונה, ולפיכך הוא הגורם שיהיה העדר הויה בעולם קודם שיתגלה המשיח, עד שיהיה כאן הפסד הויה ראשונה ואז יתחיל ההויה מחדש.

ובמהר"ל (שם פרק ל"ט) ביאר גמרא זו ועיקר דבריו: בכל הברואים האדם הוא הנוטה ביותר לחלות ולהפגע בגופו, האדם הוא כידוע המובחר בברואים. הדגים הם הברואים החסרים ביותר, ועוד שלהם אין כלל דבור כלשאר בעלי החיים ואף לא השמעת קול, בנגוד לאדם שמעלתו בכח הדבור שלו.

וכך מסביר את ענין חסרון הדג לחולה:

ולכך אמר אין בן דוד בא עד שיבקש דג לחולה, ולא יהיה נמצא. שיהיה שנוי בדבר אשר הוא רחוק מן המציאות. וזה מעיד על שיבוא הויה חדשה בכל העולם בכלל, כי לפי ההעדר יש כאן הויה. וכאשר יש כאן העדר גמור, בא גם כן הויה גמורה. ופירוש זה ברור מאוד כאשר תבין על אמתתו, שכל ענין זה להודיע על מעלת ההויה החדשה אשר יבוא לעולם בביאת הגואל, כאילו היה עולם חדש. עכ"ל המהר"ל.

בביאור דברי חז"ל אלו ראה גםף

במאור עינים לרבי נחום מטשרנוביל פרשת ויצא.

פרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין וארא מאמר ה'.

בן יהוידע לאגדות הש"ס.