לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת משפטים

שמות כא,א: וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם: מהו לשון 'תשים לפניהם'? מלבי"ם: "כדבר העומד נכחו והכל ערוך ומסודר לפניו, וכמו שכתוב 'ואתה הראית לדעת', שהדעת היא הידיעה הברורה". דברים צריכים להיות ברורים. אי"ם פירש אחרת את המילה 'תשים'.

כב,כד: לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה: מה מבטאת כ"ף הדמיון ('כנושה')? מלבי"ם: שאף שרק מתדמֶה בעיניו כנושה – אסור". גם להפחיד את הלווה אסור. מעניין.

כב,כז: אֱלֹהִים, לֹא תְקַלֵּל; וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ, לֹא תָאֹר: מה המיוחד בלשונות 'תקלל' ו'תאור'? מלבי"ם: "קללה מציין דיבור ... וארר מציין הפעולה ששולח בו גרעון ומזיק לו בדיבורו, והוא הפך הברכה, ולכן אמר 'ומקללך אאור' (בראשית יב,ג), שהם רק יקללו בדיבור ולא יזיק לך, ואני אאור אותם בפועל". לקלל – לא מזיק, לארר – מזיק. מעניין.

כג,ח: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים: מה ההבדל בין הלשון (פקחים) כאן לבין הלשון בדברים טז,יט (חכמים): כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם? מלבי"ם: "סתם 'חכמה' הונח על דברים שאי אפשר לאדם להוציא מכוח בינתו, רק לקבלם מאחרים ... ועיקר שם 'חכם' הונח על החכם בחוכמת התורה ... ויש הבדל בין 'חכם' ובין 'פיקח', ששם 'פיקח' הונח בעצם שישקיף בעין שכלו על הסרת המכסה מעל עיניים הפנימיים ... והפקחים יכוונו אל תעלומות הדרכים וטיב המעשים מצד שכלם ותבונתם, אף בלא קבלה מאחרים". השוחד גורם שני דברים חמורים, גם גורם לחוסר יכולת ללמוד וגם לחוסר יכולת לחשוב.