פרשת יתרו - פרשת המקדש

אשר הוצאתיך מבית עבדים

 

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

 

 

 

פתיחת עשרת הדברות היא במילים: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". התוספת "מבית עבדים" מיותרת, לכאורה, מדוע אם כן מובא ביטוי זה מיד בפתיחה.

אולם בא נותן התורה להשמיענו, כי יציאת מצרים אינה רק יציאת הגוף – יציאה "מארץ מצרים", אלא יציאת הנפש – יציאה "מבית עבדים!" זאת, כדברי חז"ל במסכת קידושין כב, ב: "מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף [שהיא נרצעת]? אמר הקדוש ברוך הוא: אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי: 'כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים', והלך זה וקנה אדון לעצמו – תרצע!" אדם שאומר: "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי!" העבדות טבועה בנפשו, זו כבר מחלה בנפש, ולכן רוצע האדון את האוזן, להזהיר את כלל הציבור, כי העבדות דבר מגונה הוא, ואין התורה נשמרת אלא על ידי בני חורין.

אין קיום תרי"ג מצוות מתקיים אלא בבני חורין, כדברי חז"ל באבות ו: "אל תקרא – 'חרות על הלוחות' - אלא 'חירות', שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".

זה מה שקרה במהלך נדודי ישראל במדבר, מששמעו את דברי המרגלים בדבר הצורך להלחם על כיבוש הארץ, קמו ואמרו (במדבר יד, ד): "ניתנה ראש ונשובה מצרימה!" בכך גילו, כי מבחינה נפשית טרם יצאו מ"בית עבדים". במחשבה זו ויתרו לא רק על הכניסה לארץ ישראל, אלא בכך הכריזו על נכונותם לחזור אל חיק האדון המצרי ולוותר על אדנותו של בורא עולם, אשר קיבלו את מלכותו בסיני, באומרם: "נעשה ונשמע!"

כך במחי יד מתבטלות, חלילה, כל המצוות, ככל עבד המוכר גופו ונשמתו לאדוניו.

התופעה הזו התגלתה בכל כיעורה בתקופתנו אנו; משנכבשה ירושלים וחזרו ישראל אל מקום המקדש, לא נקלטה הקריאה: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים!" לא נקלטה הקריאה השמימית: תמה תקופת עבדות בת אלפיים שנה! החלה תקופת בית שלישי! החלו ימות המשיח, וחזרו ישראל לקיום כל המצוות מחדש.

הצליל: "ימות המשיח" החריד את נפש העבדים השבויים עדיין בחבלי הגלות הארוכה - ובהם שרי ממשלה ושרי התורה.

נפשם נמשכה אל 'כותל הדמעות', שם חגגו ושם אמרו הלל. שם הכריזו: "מכאן לא נזוז!" כשהם נשארים בתחתית ההר במקום להחזיק בפסגתו.

את ההר נטשו ומסרוהו לאויבי ישראל, כאותו עבד נרצע, שאינו יכול לנשום אויר של חירות ובני חורין. כה התרגל העבד לשלטון אדוניו, עד שהחירות מטילה עליו פחד, והחזרה לבית השבי שמחה גדולה היא עבורו.

אשריו של אדם מישראל שאש החירות דולקת בקרבו. העבדות היא לו מחנק ואין חייו חיים אלא, כשהוא חי את דבר ה' בתורתו (ויקרא כו, יג): "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים, ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות".

 

 

 

שבת שלום