"ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם" (בראשית כד,כב). '"בקע" – רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת. "ושני צמידים" – רמז לשני לוחות מצומדות. "עשרה זהב משקלם" – רמז לעשרת הדברות שבהן' (רש"י) [מקור דרשת רש”י בתרגום יב"ע (וכן מופיע במדרש אגדה בובר על בקע, ובב”ר על שני לוחות ועשרת הדברות)]. רבנו בחיי מוסיף ש"בקע" זה כמספר המילים בעשרת הדברות. ע"פ רבנו בחיי נראה שזהו מה שנאמר בב"ר: '"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח" וגו', רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵף: אֶבֶן יְקָרָה הָיָה בוֹ וְהָיָה מִשְׁקָלָהּ בֶּקַע' (ב"ר ס,ו), שבכוונה דרש שהיתה אבן יקרה שזהו משקלה, כרמז על הלוחות שהם היו עשויים מאבן יקרה (סנפרינון [פרקי דר"א, מו]) שבהם קע”ב מלים. אולי אפשר להוסיף שמובא בחז”ל: 'וכשאמר הקב"ה למשה "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים", מחצב סנפרינון נברא למשה בתוך אהלו וחצבן, שנאמר "וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשׁוֹנִים"' (שם), נראה שזה נרמז כאן "נזם זהב בקע משקלו" נזם אותיות זמן (כעין 'זימן' בכתיב חסר), שהקב"ה זימן לו מחצב סנפיריון כי שיקח משם, שזהו "זהב” = זה הב, מזה תתן את הלוחות, ובהם תרשום את הדברות בעלי "בקע" אותיות במקום הלוחות שנשברו, שזה מחליף אותם ולכן הם "משקלו" כעין משכלו (שה-ק' מתחלף ב-כ') הקודמים, שהראשונים נשברו. עוד נראה כרמזים בפס' ש"כלו הגמלים" יכול להקרא (בניקוד אחר) כולו "הגמלים" – כולו מלא בגמילות חסד, כעין רומז שהתורה כולה חסד ('דרש ר' שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים, דכתיב "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", וסופה גמילות חסדים, דכתיב "ויקבר אותו בגיא"' [סוטה יד,א], שהכוונה שכולה מלאה בחסד, לכן נקראת "תורת חסד" [משלי לא,כו]), שזהו "לשתות" רמז למים, שהתורה משולה למים (ב"ק פב,א). עוד נראה ש"ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם" רומז למתן תורה ביציאת מצרים: שיציאת מצרים היתה לאחר רד"ו שנים, (שזה היה לאחר שעינו בהם והרגו בהם, שזהו כעין רמז שנאמר קודם "משקלו", כעין 'מש-כלו' [ק' מתחלף ב-כ'] שהרגו בהם שזהו מעשה כיליון, אז לאחר 210 שנים בגלות מצרים) שזהו "ושני" השנים שעברו עליהם עד שיצאו, שאז "על" – עלו ממצרים, זה היה סה”כ 210 שנים, שזהו “צמידים” גימטריה 194 ועוד 16 שזהו האותיות של המילים “ושני צמידים על ידיה”, סה”כ 210. ביציאתם לפני מתן תורה נתקלו בעמלק ברפידים, שאז ראו את היחס הנכון לתורה, שאנו תלויים בה: 'אחרים אומרים: אין רפידים אלא רפיון ידים, לפי שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה, לכך בא שונא עליהם; לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה' (מכילתא שמות יז,ח). שזו הקדמה ראויה לקבלת התורה (לדעת את היחס הנכון לתורה). על עמלק נרמז ב"ידיה" שנאמר על עמלק: “כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז), שכך נרמז ידיה=יד י'ה, כרמז לנאמר בפס' “יד" ו"(כס) י'ה". (וכן "ידיה" רמז לכך שרפו ידיהם מהתורה ברפידים, שדרשו רפו [שנקרא רפו ע"פ ניקוד שונה, בכתיב חסר ו'] – ידים'). גם נאמר מלחמה לה' בעמלק, שזה בעקבות שקשורים לחורבן המקדש (תנחומא "כי תצא" סימן יא), ובמקדש המרכז – בקה"ק זהו הארון ובו הלוחות שנרמזו כאן (כדברי רש"י רמז ללוחות ולדברות). נראה ששני צמידים מזהב גם רומזים לארון הברית, שהוא עשוי משני ארונות זהב, וביניהם ארון מעץ. לכן שני צמידי הזהב כנגד שני הארונות מזהב, (ונאמר "עשרה זהב משקלם", שלוש מילים כרמז שיש שלשה ארונות), ורמז לעץ (ב"על ידיה" כרמז שפועלים בידים לשתול ולטפל בעצים, ונרמז שמדובר בעצים) שרמוז " … צמידים על … " ר"ת עץ. מתן תורה היה ארבעים יום, שזהו "משקלם" = משקל-מ', שמשה לקח את התורה ('למישקל' בארמית זה לקחת) משמים לארץ ב-מ' ימים במתן תורה. וכן בתורה קיבלנו לדעת את רצון ה' (וכן הכרת ה' כמה שה' רצה לגלות לנו), שזהו "משקלם" בגימטריה 'לדעתו'. עוד נראה ש"נזם זהב בקע משקלו" רומז לגודל הלוחות ש"נזם זהב בקע" מספר האותיות (9) ומספר המילים (3) יוצא יחד 12, כאורך שני הלוחות ביחד, שכל אחד הוא ששה טפחים (נדרים לח,א). וכן רמז לרוחב שהוא שש (וכן אורך כל לוח אחד) שזהו "נזם זהב" ששה אותיות. ועוביו שלושה טפחים שזהו מספר האותיות של "נזם", או המילים ב"נזם זהב בקע" (שבקע זהו יחידת משקל, ולכן אפשר להסתפק באמירה זו כדי להבין שמשקלו הוא בקע. ועם האמירה השלמה – כולל "משקלו" יוצא ארבע כרמז שהלוחות נקראו מכל ארבעת צדדיהם [ברטנורא אבות ה,ו]). אליעזר שם בידיה את הצמידים שמרמזים על הלוחות ומתן תורה, כנגד הנאמר במשה "ושני לחת העדת בידו" (שמות לב,טו) [ונזם הוא באף כרמז לנשמת בנ”י ("ויפח באפיו נשמת חיים”. בראשית ב,ז), שלכן אנו ראויים לקבל את התורה]. אלעזר שם זאת עליה לרמז על יעודה הגדול בהקמת בנ"י, ולרמז שהממון ניתן בשביל הקדושה.