דבר תורה  לאור המקדש

פרשת בשלח - פרשת המקדש

משה החסיד

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

על הפסוק - "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" מובא במכילתא: "להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בביזה, ומשה עוסק במצות עצמות יוסף. עליו הכתוב אומר: 'חכם לב יקח מצוות".

הדבר תמוה, שכן ישראל לא עסקו בביזה לשמה אלא שכך נצטוו על ידי משה עצמו, ככתוב (שמות יא, ב): "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב", ואם כן הכל קיימו את מצות ה', והיתה זו מצוה אישית על כל אחד ואחד. למצוה זו היתה מטרה, להכין כלי כסף וזהב לתרומת המשכן. גם משה נצטווה לשאול כלי כסף וזהב, ומדוע משה, שביטל את מצות ה' לאסוף כלים אלה, נחשב למרות זאת לחכם וחסיד יותר מאחרים?

אך המצוה לשאול כלי כסף וכלי זהב, יש בה צד של שלא לשמה, שכן טרם ידעו ישראל מה מטרת המצוה, ולכן קוראים לכך חז"ל "ביזה".

משה עצמו ודאי יצא ידי חובתו במצוה זו, אך בעוד שאחרים קיימו את המצוה "למהדרין", התפנה משה למצוה שנשתכחה מלב כולם. המעשה של משה היה כולו חסד של אמת, כי יוסף לא ציוה על אדם מישראל באופן אישי לקחת את עצמותיו, אלא "השביע את בני ישראל" ככלל. כל אחד היה יכול להתעלם מן המצוה ולהטיל את המצוה על האחר. מה עוד, שמדובר לשאת את עצמותיו במדבר במשך חדשים ושנים עד בוא ישראל לארץ, והרי זו מטלה כבדה.

זה מה שאומרים חז"ל, על הפסוק "חכם לב יקח מצוות", כי רק אדם עם לב רגיש כמשה רבנו, ידע ברגעי היציאה ממצרים, כשהיה צריך לעסוק בהכנות ליציאת העם כולו לדרכו הארוכה, עם זאת, ידע להתפנות מעיסוקיו לגמול חסד עם יוסף, עם האיש שהכשיר את הדרך למגורי ישראל במצרים. זה מה שאומרים חז"ל: "להודיע חכמתו וחסידותו של משה", כי נדרשת לכך חכמה מיוחדת וחסידות מיוחדת לקיום מצוה שכולה חסד של אמת.

 שבת שלום