לא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים, ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, וימתקו המים

 

ובהמשך כתוב "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו, ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".

 

והרבנית הצדקת אסתר בת חנה שזקוקה לרפואה שלימה  משלה זאת לשוקולד המר שאי אפשר כמעט לאוכלו כמו שהוא מרוב מרירותו, ורק בתוספת הרבה סוכר מתוק הוא הופך לשוקולד מתוק, ולא רק שהוא מתוק אלא הוא הופך לממתק ממכר בכל העולם בכל הגילאים.

 

כך עשה הקב"ה שהמים המרים על ידי העץ שנוסף למים נמתקו את המים, ובעצם הקב"ה קבע לחק ומשפט בטבע שהרבה דברים מרים או מלוחים וכדומה שאינם ראויים לאדם, על ידי שיצרפו חומרים אחרים יתוקן הדבר לבני אדם, הן בענייני אכילה והן בענייני כימיה וביולוגיה שעל ידי עירוב חומרים נוצרים חומרים חדשים כביכול וכביכול משנים ומהפכים טבע קודם לטבע חדש ולעיתים הפוך ממצבו הקודם.

 

ובעצם הקב"ה עשה ניסוי מעבדה לעם ישראל שיבינו את התופעה הנפלאה שאפשר לקחת טבע רע בכיכול ולהופכו לטבע טוב ונחשק.

 

והקב"ה טוען לעם ישראל אכן יש טבע כביכול רע בעולם, כמו מחלות קשות ומכות מצרים, והתרופה כנגד סכנות הטבע היא לימוד התורה וקיום מצוות הבורא, שזה מבריא את האדם ומצלת אותו מהטבע הרע, כי הבורא שיצר את הסכנות הוא עצמו קבע שההגנה למחלות הטוב ביותר הוא לימוד התורה וקיום המצוות.

 

וכך גם אפשר לנצל רעיון זה בחינוך ילדים, שלפעמים נראה לנו שהילד הוא כמו המים המרים שקשה לחנכו וללמדו, והוא כביכול ממרר את חיי ההורים והמחנכים ושאר תלמידי הכיתה או הישיבה מושפעים ממנו לרעה.

 

אבל עלינו לזכור "וירהו ה' עץ" שעל ידי פעולה אפילו פעולה שנראית לנו כלא הגיונית וצודקת וכביכול פעולות שאין בהם תועלת עלינו להשקיע נגד ההיגיון בילד ולזכור שאנחנו מקיימים מצוות ה' להשקיע בכל ילד יהודי, גם בדרכים לא הגיוניות, ופתאום הילד הופך להיות ילד מתוק וממושמע ומסור עוד יותר מאחרים ומחכים את רבותיו לתדהמת חביריו המשתוממים על המהפך שמתחולל מול עיניהם.

 

ובאמת לכל ילד יש בו מיוחדות לטובה, ולפעמים בתכונה אחת הוא טוב יותר מחביריו, ומחנך טוב לוקח את הצד החיובי שיש באותו תלמיד, ומרומם אותו ומחשיבו מול חבריו דרך אותה תכונה טובה.

 

וגם בתכונות הרעות בהתעמקות נוספת אפשר למשל במקום לכעוס על תלמיד מרדן ומתחכם כביכול כמין היפכא מסתברא, להתייחס לסברתו ההפוכה בחשיבות לא כפגיעה בך, ולהתעמק בטענתו למרות שנאמרה בהתרסה, וממילא לאט לאט אותו תלמיד הופך להיות חלק מעומק השיעור ולחלק הבונה בשיעור ולא לחלק המתריס וההורס שיעורים בחוצפה!! וכביכול מלימון עשית לימונדה מתוקה להנאת כולם.

 

ואותו תלמיד שמקבל יחס חיובי על ערכים אמיתיים הקיימים בו, שרק שעכשיו סוף סוף התגלו וסוף סוף הם בולטים ומנוצלים לטובה, מכוח זה הוא מקבל תדמית חיובית, וממילא יש בו חשק להוכיח שהוא שווה גם בתחומים אחרים, כי הוא מרגיש שווה בין שווים בין המצוינים שבכיתה וככה הוא עולה ומתעלה להנאת כולם בס"ד, והכל בזכות המחנך שהתעמק ושם לבו למטרת על למצוא מעלות תלמידיו ולא חסרונותיהם חלילה.