'כי הא, דרב יוסף בריה דר' יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד. כי הדר, אמר ליה אבוה: מאי חזית? אמר ליה: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית. ואנן היכי התם? - כי היכי דאיתו אנן הכא, הכי איתינן התם. ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן, ומאן נינהו? אילימא ר"ע וחביריו, משום הרוגי מלכות ותו לא? אלא הרוגי לוד' (פסחים נ,א). 'איתנגיד – גוע ופרחה רוחו. עליונים למטה – אותן שהיו כאן חשובים ראיתי קלים. ואנן – תלמידי חכמים היכי איתינן התם. הרוגי מלכות ותו לא – לא היתה בהן מעלה אחרת שיחשבו עליה אלא זו בלבד. הרוגי לוד – שני אחים היו שמסרו עצמן על ישראל שהודו על עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין אותה על כל ישראל' (רש"י). 'עליונים למטה ותחתונים למעלה. פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב, דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה, משום דמיחה בשמואל בפר' במה בהמה (שם דף נה.) גבי ההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה. א"ל רב יהודה: לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל? וגו'' (תוס' ד"ה 'עליונים'. ב"ב י,ב). אומר הרמב"ם: 'ואיש שיזכהו הא'ל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת השם. אפילו היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחבריו, הוא מעולם הבא, ואפילו לא היה תלמיד חכם. וכך אמרו ע"ה (פסחים נ' א' ע"ש) מקום שהרוגי מלכות עומדים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתה, כגון ר' עקיבא וחבריו, וכ"ש, דאיכא תורה ומעשים טובים? אלה הרוגי לוד' (רמב"ם, אגרת השמד). מניין לקח הרמב"ם שאפילו מי שחוטא כירבעם עליו נאמר שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתו? אולי זה רק נאמר על סתם הרוגי מלכות, ולא על רשעים גמורים כ"ך? אלא שלמד זאת הרמב"ם מכך שהגמ' אומרת שמדובר בהרוגי לוד, שלכאורה מה הדיוק בזה? הרי מספיק היה לומר שמדובר על שאר הרוגי מלכות, שאינם ר"ע וחבריו, שהרי היו רבים שמתו על קידוש השם? אלא מכאן למד הרמב"ם שיש דיוק באנשי לוד, שמי הם היו? כאן רש"י מקצר, אבל בב"ב מרחיב: 'הרוגי לוד - לוליינוס ופפוס אחים שהרגם טורנוסרופוס הרשע בלודקיא, כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה, וחשדו את ישראל עליה. ועמדו האחי' הללו ואמרו: מה לכם על ישראל? אנו הרגנוה' (רש"י. ב"ב שם). בגמ' בתענית מסופר: 'כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא. אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם, יבא אלקיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי ליעשות נס על ידו. ואותו רשע הדיוט הוא ואינו ראוי ליעשות נס על ידו, ואנו נתחייבנו כליה למקום. ואם אין אתה הורגנו, הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו' וכו' (תענית יח,ב). הרי שאמרו שהם רשעים שחייבים מיתה בידי בי"ד ('נתחייבנו הריגה – על חטא חייבי מיתות בית דין'. רש"י). לכן למד מכאן הרמב"ם שזהו הסיבה שהגמ' הזכירה אותם במיוחד, כדי לומר שלא רק כשנהרגים סתם אנשים, אלא אפילו אם הם רשעים שחייבים מיתה בידי בי"ד, גם הם אם מתו על קידוש השם אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. (אמנם עדיין אפשר שיש לחלק בין חייבי מיתות בי"ד, לרשעים כירבעם, אלא שאין לדייק עד כדי כך, אלא העיקרון הוא שבמיתה על קידוש השם זה מכפר על כל החטאים שעשה). אולי דייק הרמב"ם ממה שנאמר קודם שראה עולם הפוך, ואח"כ שמע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ואח"כ שמע על הרוגי מלכות. שזה קשור לזה, שכיון שקודם ראה שמי שנראה מעלה בעוה"ז זה לא מחייב שיהיה מעלה גם בעוה"ב, לכן שאל אותו אביו מה מצבם בעוה"ב, וענה לו שהם אותו דבר, שהם למעלה. כך שנראה שלמד הרמב"ם שיש כאן רמז בכל הדברים (שלכן נראו ונשמעו לו כל אלו), לומר שיש כאלו שנראים שהם צדיקים גדולים בעוה"ז, שנראים שלומדים תורה בהתמדה ושהם קדושים, אולם אין זו האמת, אלא עושים זאת מהרגל ועם גאוה וכדו' (כמו שלפעמים רואים כאלו שלומדים בישיבות וכוללים אבל מתנהגים כמו ברברים בהפגנות אלימות וכדו', שכאלו אינם ראויים כלל ללמוד תורה, אלא היו צריכים להיות מסולקים בהיותם מקולקלים), ולכן בעצם הם למטה, אבל אלו שנראו בעוה"ז למטה, כיון שחטאו כ"ך בחייהם, בכ"ז הם למעלה כיון שמסרו נפשם על קידוש השם. לכן הבין הרמב"ם שהכוונה למטה אפילו לגמרי, כירבעם וחבריו. זה לימוד גדול לימנו, להעריך ולהוקיר אותם קדושי עליוני ההרוגים על קידוש השם, במלחמות ופיגועים, שמעל כולם (גם מעל אלו שבאים עם תלמודם בידם, שלכן נאמר קודם אשרי מי שבא, ואח”כ שמע שנאמר שאין אדם יכול לעמוד במחיצתן, הרי שחל גם על אלו שנאמר עליהם קודם בסמוך [לכן גם נאמר (בב”ב) 'אין כל בריה', שמודגש ריבוי 'כל', לרבות אפילו אלו שלכאורה היה נראה שראויים לעמוד במחיצן, שאלו הם הת"ח הגדולים, בכ"ז אלו גדולים יותר].