"דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות יא,ב). ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, ב'הגלות והגאולה' "ואחרי כן יצאו ברכש גדול", הסבר ארוך ומפורט על עניין לקיחת הממון ממצרים. אולי אפשר להוסיף שודאי מה שהיה חשוב לאברהם זה קידוש השם בעולם, שהרי זהו מעשיו ומטרתו של אברהם בעולם, לגלות שם שמים בעולם, כמו שפעל בכל חייו (ראה רמב"ם הל' ע"ז א,ג). לכן גם כאן אם נאמר שאברהם הוא הטוען שצריכים לקבל את הממון, סימן שיש לזה קשר לקידוש השם ותיקון עולם. לכן מה שנאמר '... שלא יאמר אותו צדיק "ועבדום וענו אתם" קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם' (ברכות ט,א-ב), הכוונה שיש קשר בין השעבוד ליציאה ברכוש גדול, מצד הקדושה, ולכן יש לעמוד על כך שיקחו את הממון, עד כדי שזהו מצוות עשה ומצוות ל"ת (מדרש הגדול, שמות ג,כא), שזהו גילוי של קדושה. נראה שזה רמוז בכך שצוו "ונצלתם את מצרים" (שמות ג,כב), שדרשו בגמ' שזה מלשון מצודה של עופות, או מצולה של דגים ([שמות יב, לו] "וינצלו את מצרים", א"ר אמי: מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, ור"ל אמר: עשאוה כמצולה שאין בה דגים'. ברכות ט,ב), שבכלים משני סוגים אלו אין טומאה מהתורה (משנה כלים יז,יד) [לכן זה נאמר בפס' שישאלו "כלי כסף וכלי זהב" וגו', שזה רומז להמשך שב"וינצלו", שיש רמז לכלים...], שכך רומז שעשו כמצודה שהיא ריקה, ומה אין בה? אין בה טומאה, כמו שמרומז בדגים או עופות (שהמצודה והמצולה מיועדת להם, ולכן מרמז שזה מיועד לביטול טומאה מהעולם). לכן נראה שבהתחלה נאמר בדגש על הנשים ("ושאלה אשה" וגו' [שמות ג,כב]), כיון שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים (סוטה יא,ב) ולכן מרמז בזה על היציאה ממצרים, שזהו יציאה מטומאת מצרים, שבלקיחת ממון יש קשר לביטול טומאת מצרים (מבנ"י וממצרים) [בגמ' שמספרת מה עשו הנשים הצדקניות, מסופר (בין השאר) שהיו מביאות במים דגים, כך שאולי גם בזה רמז לעניין הדגים כמו שאמרנו קודם, שמרמז לביטול טומאה]. נראה שלכן יש מחלוקת האם בבקשת השאלה הכוונה כהשאלה או כלקיחה גמורה (אמנם בפשטות אפשר ליישב שהיו שקיבלו בהשאלה והיו שקיבלו כמתנה גמורה, ולכן כך זה מתגלה בפרשנים. אולם נראה שיש בזה עומק יותר, שאפשר לומר), שכיון שהלקיחה מרמזת על שימוש לקדושה, שלזה אנו מבקשים, שאחרת לא מובן מה פתאום שיתנו כלים סתם כך? אלא הכוונה כדי שנשתמש בהם לקדושה, כמו שאמרו שהולכים לחגוג קרבן לה', ולכן מובן שנתנו כי ה' נתן את חן העם בעיני מצרים, כרמז שה' - הקשר לקדושה הוא שגרם למצרים לתת את הממון לבנ"י, שהתחברו לקדושה, שראו את בנ"י כשליחי הקדושה, ולכן נתנו להם להשתמש בממונם. לכן מצד אחד הם בקשו כהשאלה, שהרי אמרו שהם הולכים לחגוג שלושה ימים, ממילא הלקיחה היא זמנית, אולם מצד שני המצרים הרי הסכימו לתת את הממון בשל שבנ"י ישתמשו בזה לקדושה, שראו את מעלת הקדושה ונתנו לשם כך, לכן מצד זה כיון שבנ"י לא חזרו למצרים אלא המשיכו הלאה עם הקדושה, הרי שמצד הרצון המצרי לתת כדי שישתמשו בקדושה, חל לתמיד, וממילא זהו נתינה לתמיד ולא רק זמנית (שהיה לו רק היו הולכים וחוזרים אחר שלושה ימים). נראה שביציאת מצרים מצד אחד היו המכות כנגד מה ששיעבדו המצרים את בנ"י (ראה בילקו"ש רמז קפב), ומצד שני היה בזה משום לימוד וגילוי קדושה בעולם - שהוכו בעשרה מכות בסדר של דצ"כ עד"ש באח"ב, שבהם למדו על האמונה בה', שיש ה' (דצ"כ), ושהוא משגיח על עולמו (עד"ש), ושהוא בעל הכוחות בלתי מוגבל (באח"ב) [ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, ב'הגלות והגאולה' 'דצ"ך עד"ש באח"ב']. לכן כנגד זה היה בלקיחת הממון, שעל השיעבוד קיבלו ממון כתשלום ופיצוי (כמו שהמכות על מה ששיעבדו אותם), אבל יחד עם זה היה בזה גם גילוי של הקדושה והאמונה שנלמדו במכות. לכן אולי מובן שמודגש "ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים" (שמות ג,כב), שהעניין של הקדושה שמתגלה בלקיחת הממון (ניצול מצרים עד עשייתם כמצולה), יש לשים על הבנים והבנות, כמצוות חינוך, לחנכם בהליכה בדרך ה' (ולא כמו שראו והתרגלו במצרים), שהממון מזכיר את האמונה שהתגלתה במכות מצרים, שהרי ללא המכות לא היו המצרים נותנים לבנ"י, ולכן עצם מציאות הממון אצלנו זה הוכחה על המכות, ולכן מרמז ומזכיר כל הזמן את האמונה שנלמדה במכות מצרים. ויותר מזה, נאמר שיקחו "כלי כסף וכלי זהב ושמלת" (שמות ג,כב), "כלי" זה שלוש אותיות (וכן "זהב" או "כסף" זה שלוש אותיות), והוא נאמר פעמיים ("כלי כסף וכלי זהב"), כמו שהיו פעמיים סדר של שלוש מכות: דצ"ך ו-עד"ש, ושמלה (או "שמלת") זה ארבע אותיות כמו סדר המכות של באח"ב שהם ארבעה. שכך כלי הכסף הזכירו את סדר דצ"כ שלימד שיש ה', שזהו כמו כסף שמשתמשים בו כל הזמן, שכל הזמן מצוי, שכך היו אלילים רבים שבהם האמינו, שזה היה דבר מצוי, אבל לא האמינו בה', וכאן הוכיחו שיש ה' שהוא א'ל. או בדומה, כסף הוא דבר מצוי, שיש תמיד תחת יד האדם, ולכן זה מזכיר את האמונה שיש ה' (כמו כסף שישנו תמיד). הכלי זהב הזכירו את סדר עד"ש שלימד שה' משגיח, שגם אם אתה לא רואה זאת מיד, בכ"ז בראיה של היסטוריה אתה מגלה את ה' שמסובב את הכל, וזהו כזהב שבשל נדירותו לא תמיד רואים אותו אלא רק לפעמים. וגם זהב יקר מכסף, כך להבדיל מכסף שמזכיר שיש ה', שיכול מישהו לומר שאולי ח"ו יש גם ע"ז, לכן בא הזהב שהיו יותר, ואומר שה' משגיח ופועל בעולם, שלא כאלילים שאין בהם ממש, ולכן לא פועלים בעולם כי אינם קיימים כלל. השמלות מזכירות את סדר באח"ב שלימד שה' מעל כל הכוחות, מעל ומעבר ובלתי מוגבל, שזהו כשמלה שמכסה את האדם, כך ה' מכוסה מאתנו, שאין לנו יכולת השגה בשל גדלותו, וכל מה שאנו רואים זה רק את גילויו בסתר בטבע, אבל בעצם יש בו מעל ומעבר לכל דבר, שיש בו אין סוף יכולת. וכן גם כל הכוחות בטבע הם ככלום לעומתו, שהוא מעל לכל הכוחות, ולכן כעין רמז בשמלה המכסה, כעין השמלה שהיא רק חיצונית ואין לה כלל ערך מול השווי של האדם. וכן נראה שמצרים היתה מקום שיא של ע"ז, שעבד לא ברח משם בשל כך (שהשתמשו בכוחות טומאה ובכוחות גשמיים), לכן עכשיו כשבנ"י יוצאים משם זה מוכיח שה' הוא מעל ומעבר לכל כוח שבעולם ולכן לא יכלו לעצרם, וזה רמוז בשמלות שלובשים (שהאדם שם על עצמו, ולכן מרמז על האדם, וכן בסוג הבגד יש רמז על האדם - מעלתו וכדו', ולכן מרמז על האדם), לכן השמלות מרמזות עלינו, על יציאתנו מצרים, שזה מוכיח שה' הוא מעל ומעבר לכל הכוחות.