לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת שמות

א,ט: רב ועצום ממנו: תובנה: עם ישראל התרבה והתחזק, ועבר מבחינה מספרית את המצרים. אם נביא בחשבון שעם ישראל רק הלך והתרבה במשך שנות העבדות (פסוק י"ב), ואם בצאת ישראל ממצרים היו כ- 600,000 גברים ישראלים בגיל צבא (60-20), הרי שלמצרים היו הרבה פחות מזה. בכל זאת העם פחד מן המצרים, וזאת מכמה סיבות: חוסר אמצעים כספיים ("וישימו עליו שרי מיסים" – פסוק י"א -  גרם לעניות  העם, ובעקבות כך לחולשה), חוסר בצבא לוחם ("בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"; יג,יז)  ומיראה מאדוניהם - משעבדיהם.

א,כב: כל הבן הילוד – היאורה תשליכוהו: ש: האם גזירה זאת של פרעה התקיימה בפועל? ת: לא לזמן ארוך, שהרי כעבור 80 שנה יצאו ממצרים למעלה מ - 600,000 גברים עבריים בני 20 עד 60. אפילו בת פרעה לא עמדה בגזירה ולקחה את משה לה לבן מאומץ. כנראה בעקבות כך פרעה ביטל את גזירתו, שהעם המצרי לא יכול היה לעמוד בה.

ד,י: כי כבד פה וכבד לשון אנוכי: ש: מדוע דווקא 'כבד פה וכבד לשון' ולא 'מגמגם' או 'מתקשה בדיבור'? ת: משה מעיד על עצמו שאינו מורגל בדיבור, ושפתו שפת רועים פשוטה, כיון שכבר עשרות שנים הוא רועה צאן ואינו מתראה עם בני אדם נאורים ואנשי השלטון המצרים (בהיותו בורח מן השלטון המצרי).

ד,יד: ויחר אף ה' במשה: ש: מדוע חרה אף ה' במשה דווקא כאשר בקשו בנימוס (בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח), ולא חרה אפו בו בכל סירוביו הקודמים? ת: בכל הפעמים הקודמות משה מנמק את סירובו (מי אנוכי, הן לא יאמינו לי, כי כבד פה וכבד לשון אנוכי, וכד'), כאן משה מתנגד בלי סיבה, לזה ה' לא מסכים.

ד,יח: ואראה העודם חיים: ש: מדוע משה לא אומר לחותנו את הסיבה האמיתית לרצונו לעזוב, והיא שה' ציוה ושלח אותו? ת: משה מעולם לא הזדהה בתור עברי, אלא בתור מצרי (וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; ב,יט), לכן גם לא מל את בנו בדרך, מחשש שיתגלה מוצאו האמיתי. צפורה הבינה את המצב לאחר ששמעה בדרך את ה' מדבר אל משה (וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה; פסוק כ"א), ולכן מלה את בנם כדי להצילו, ובכך למעשה חשפה את זהותו האמיתית של משה, כעסה עליו שכל השנים בבית אביה לא גילה מי הוא וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי; פסוק כ"ה), וחזרה לבית אביה. משה בא לבדו למצרים (וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַהֲרֹן, לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה; פסוק כ"ז) בלי צפורה ובניה.

ה,כג: והצל לא הצלת את עמך: ש: מדוע מתלונן משה לה', הרי ה' אמר לו מראש שפרעה יסרב לשלוח את העם? ת: אמנם משה ידע שפרעה לא ישלח את העם, אך ה' לא סיפר למשה שפרעה ירע לעם ויגרום להם סבל נוסף (מכות, ליקוט תבן, הבאשת ריח בעיני פרעה ועבדיו). גם הסבריו של משה מפי ה' על העתיד הטוב (והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי, ונתתי) לא עזרו (וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה). על זה משה שואל מה' תשובה.