"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'. ויאמר אליו ה' מזה [מה זה] בידך ויאמר מטה. ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו. ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו. למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלקי אבתם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג. ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו. והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון. והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת" (שמות ג,א-ט). ה' נותן למשה שלוש אותות להוכיח שה' שלחו, למה שלוש ולא הסתפק באחת? בנוסף, על שתי האותות הראשונות מובא בחז"ל (שמו"ר ג,יב-יג) שהם מרמזים על לשוה"ר שמשה אמר על בנ"י, כמו שמביא רש”י: '"ויהי לנחש" – רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל באומרו לא יאמינו לי, ותפש אומנתו של נחש' (פס' ג), '"מצרעת כשלג" – דרך צרעת להיות לבנה אם בהרת לבנה היא, אף באות זה רמז לו שלשון הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת כמו שלקתה מרים על לשון הרע' (פס' ו). למה בשני אלו רמז לו על הלשוה"ר ובשלישי לא? ה' מסביר למשה שנותן לו את האותות כדי להוכיח לבנ"י שה' שלחו, אולם לכאורה חוזר על עצמו, שאומר שהוא אלקי האבות, ואח"כ שוב חוזר ומפרט שהוא אלוק של כל אב ואב (“למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלקי אבתם אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב"), מדוע החזרה הזו? לכן נראה שבא להסביר לו שדיבר לא בסדר על בנ"י במה שאמר שלא יאמינו, כיון שהם בנ"י צאצאי האבות, הם מאמינים בני מאמינים ולכן לא היה לו לומר עליהם כך. לכן הדגיש לו שהוא אלוקי אבותם, ובהקשר זה גם מוכיח שלוש אותות כנגד שלושת האבות, כעין שבזכות כל אחד ואחד מהם היה ראוי לישלח להוציא את בנ"י ממצרים. (בשמו"ר מובא שהאותות כנגד האבות: 'למה עשה לו הקדוש ברוך הוא שלש אותות? כנגד אברהם יצחק ויעקב' [שמו"ר ג,יג]). נראה שלכן בשנים הראשונים נרמז לו שהיה אסור לו לדבר לשוה"ר על בנ"י, כיון ששניהם כנגד אברהם ויצחק, שיצאו מהם בנים חוטאים (ישמעאל ועשו), שבא לרמז שבנ"י אינם כאלו, ומיעקב יצאו כולם כשרים, לכן כביכול בהקשר זה לא טען משה שלא יאמינו, כשמדובר על אנשים מאמינים. אבל כן רמז לו על שעתיד ללקות על המים ('"ולקחת ממימי היאור" רמז לו שעל ידי דבר שיאמר אל ישראל עתידין המים להפוך לדם, והוא ילקה על ידיהם, שכן כתיב (במדבר כ י) "שמעו נא המורים", והכה הסלע והוציא, שנאמר (תהלים עח כ) "הן הכה צור ויזובו מים", ואין ויזובו אלא לשון דם, שנאמר (ויקרא טו כה) "ואשה כי יזוב זוב דמה", ולכך הכה הסלע פעמים שבתחלה הוציא דם ולבסוף מים' [שם]), שרמז לו שצריך ליזהר בלשונו, שלא יפול כמו עכשיו שטען שלא יאמינו, שאם יעשה זאת שוב זה יהיה בהקשר של מי מריבה שקרא להם "המורים", כמו כאן שטען שאינם מאמינים (שכאן טען בלי שידע שיטענו זאת, ולכן כנגד יעקב זה לא מופיע כי צריך לחשוב שהם כשרים בהיותם מאמינים, כבני יעקב, אולם במי מריבה הוכח חטאם ולכן אז כעין לא צריך לחשוב רק חיובי כבני יעקב שהרי מוכח שעשו רעה, אלא שבכ”ז זה שלילי כעין כאן). נראה שהנחש הוא כרמז לאברהם, כיון שאברהם נזרק לכור האש באור כשדים, ולכן השריפה זה כעין הנחש שמכיש וזה שורף בגוף כעין האש. וכן נחש מצוי במקום שאין אנשים כמו בדרך, כעין אברהם שהקים אהלו כדי לעזור לאנשים בדרך שצריכים עזרה, שלא באמצע ישוב שיכולים להסתדר בעצמם (ע"י כספם). וכן אברהם היה מפיץ שם שמים ע"י שהיה מוכיח למלך את האמונה בה', ומהם זה היה עובר לעמם, שלכן לא חשש שיחטאו עם שרה כיון שזה היה קשור להפצת האמונה בה' (ראה ב'תורת המקרא' “לך לך" [א], למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן זהו כנחש שרצה את חוה, שכך המלכים רצו את שרה (אמנם כך היה גם ביצחק, אולם אצל אברהם זה נעשה פעמיים ובשני מקומות). הצרעת היא כנגד יצחק שעלה לעקידה, ולכן כעין קשור למיתה, כמו מצורע שהוא חשוב כמת (נדרים סד,ב) [לכן גם מדובר על ידו, כעין בעקידה "וישלח אברהם את ידו" [בראשית כב,י], וכן בצבע לבן "כשלג", כמו אדם מת שנעשה בהיר מחוסר דם [ובפרט בעקידה זה מתחיל בשחיטה שבזה מוציא את הדם ולכן מלבין]). כנגד יעקב זה הדם של מי היאור ביבשה, כיון שיעקב ברך את פרעה שהמים יעלו לקראתו (תנחומא "נשא" סימן כו), כך שמרמז כעין מים שעולים לקראת היבשה, וכן אצל יעקב היתה הירידה למצרים שבעקבותיה בא שעבוד מצרים, שבה נשפך דם בנ"י כמים.