"והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה' לאמר אם אמיתך בחרב. ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול" (מלכים א ב,ח-ט). דוד מצווה את שלמה לפני מותו להרוג את שמעי בן גרא, ראה הסבר רחב לזה ממרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, ב'מעשי אבות – ב' 'צוואת דוד לשלמה'. במדרש מובא על הקשר בין שמעי ומרדכי: 'וכן הוא מיחסו "בן יאיר בן שמעי”, וכי בנו של שמעי היה, והלא דורות הרבה ביניהן, הא כיצד? אלא בשעה שיצא שמעי וקלל את דוד, התבונן דוד בדבריו שפתח ואמר "צא צא איש הדמים". אמר דוד: זה מתגבר במי שיצא מחלציו, אלולא כן היה חייב הריגה, צפה דוד שעתיד לעמוד ממנו צדיק גמור, וצוה לבנו ואמר לו: כשיפסוק שמעי מלהוליד הרוג אותו כדי שיבא נקי לעולם הבא. ומי יצא מחלציו? מרדכי' וכו' (אגדת אסתר ב,ה). נראה שכיון שדוד חיכה שלא להרגו עד שבטוח יוולד הצאצא שממנו יוולד בסוף מרדכי (שלכן חיכה כל זמן שיכול שמעי להוליד), סימן שיש קשר חזק ביניהם (שלכן אע”פ שמגיע לו ע”פ דין מיתה, יש להתחשב במי שיצא ממנו, כך שנראה כעין שכבר עכשיו יש כעין גלוי של חיבור ביניהם, שלכן כבר עכשיו משפיע ומתגלה לכל ואי אפשר להתעלם מזה, שרק דרך שמעי יכול מרדכי להופיע בעולם), ולכן נראה שיש גילוי של דימוי ביניהם, רק שאצל מרדכי זה בצורה חיובית ושלמה. שמעי היה קשור להפצת תורה בישראל: '… שהרי חכם היה שמעי, ואמר שלמה: אני רוצה שתרבה תורה בארץ על ידו של שמעי ולא תשכח ותאבד' (זוהר משפטים קז,ב [מתורגם]). גם מרדכי היה קשור לריבוי ולחיבור תורה בישראל: א. מרדכי היה מהסנהדרין שתפקידם לימוד התורה בישראל: 'מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון' (מגילה יג,ב), ואף היתה בו מעלה מיוחדת של לימוד תורה, שלכן כונה בשם מיוחד: 'פתחיה, זה מרדכי. למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן, ויודע שבעים לשון' (משנה שקלים ה,א). ב. ע"י מרדכי נעשה קבלת תורה מחדש: 'הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). שמעי צעק על דוד שהוא "איש דמים” [וקצת רומז ב”איש” על מרדכי (“איש יהודי היה”)], שכך גם את מרדכי האשימו בהשפעה לדמים: 'רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי, דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן. ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג, דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל' (מגילה יב,ב-יג,א). ['לאידך גיסא – לצעקה ולא לשבח, איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה'. רש"י]. הרי שכנסת ישראל כעין אמרה על מרדכי שהוא היה אשם בסיכון בדמים של בנ"י. שלמה ציוה על שמעי שלא לצאת מירושלים והוא יצא, ובמרדכי נאמר שיצא מירושלים: '"אשר הגלה מירושלם", אמר רבא: שגלה מעצמו' (מגילה יג,א), 'שגלה מעצמו – מדלא כתיב אשר היה מן הגולה אשר הגלתה, וכתיב אשר הגלה עם הגולה, משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו על כרחן, והוא גלה מעצמו כמו שעשה ירמיהו שגלה מעצמו עד שאמר לו הקב"ה לחזור' (רש”י). שמעי חטא שביזה את דוד כשברח מאבשלום, כשגלה ממקומו מחמת המרד שזה כעין מלחמה נגדו. כך גם מעשה פורים היה בעקבות שהשתחוו לצלם (מגילה יב,א), שזה היה בשל גלותם, שנוצחו ויצאו לגלות וכך הוכרחו להשתחוות (שאם לא היו מנוצחים, לא היה שולט עליהם וממילא לא היה יכול לחייבם להשתחוות). (גם בבריחת דוד היתה קירבה לע”ז [שחשב דוד לעבוד ע”ז (סנהדרין קז,א)], כעין צלם נבוכדנצר וכן הע”ז שעל המן). שמעי היה חייב מיתה בשל שהיה מורד במלכות, בזה שביזה את דוד המלך, כך גם מרדכי היה מבזה את המלכות, שאחשורוש קבע שישתחוו להמן ומרדכי לא השתחווה (כשדוד חזר, שמעי "נפל לפני המלך" [שמואל ב יט,יט] שכך היה צריך לעשות לכבוד דוד גם כשברח, כעין הכנעה מפני כבוד המלך, ולא להלוך כנגדו ולקללו, וכך מתגלה אצל מרדכי שלא משתחווה להמן, שלא נופל לפניו). הסיבה ע"פ האברבנאל שדוד ציווה לשלמה להרוג את שמעי זה משום ששמעי היה יועץ חשוב לשלמה (ולכן פחד דוד ששמעי ישתמש ביעוץ שלו נגד שלמה), שכך אצל מרדכי "כי גדול מרדכי בבית המלך" וגו' (אסתר ט,ד). לכן במרדכי מתגלה דימוי לשמעי, כיון שבשמעי יש גילוי של מרדכי שיצא מחלציו, שהוא החלק הטוב שבשמעי. לכן דוד חיכה וציוה גם לשלמה לחכות עד שבטוח יצא ממנו כבר החלק הטוב (שזה יוכח כשכבר לא יוליד עוד), ואז לבצע את העונש של שמעי על מעשיו שזה מהחלק הרע שבו, כדי לזכותו בכך לעוה”ב, ואילו החלק הטוב שבו ימשיך להשפיע בעולם כמו שהתגלה אצל מרדכי. לכן במרדכי נאמר "בן יאיר בן שמעי" כרמז שמה שממשיך משמעי זהו החלק הטוב שממנו, ולכן נרמז בשם בנו "יאיר", כרמז לאור הקדושה, שהוא ממשיך בעולם.