"ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח ביום המשח אתו ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח. ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח" וגו' (במדבר ז,י-יא). 'רבי מאיר ורבי יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות: אלישמע, אלי שמע, ולאדונתו לא שמע. עמיהוד, עמי היה הודו, ולא עם אחר. וכן גמליאל בן פדהצור. אמר יוסף: גמליאל, גמל אל עמי גמולים טובים. בן פדהצור, פדני צור מצרתי מבית הסהר. וכן כתיב: "יגמלני ה' כצדקי כבור ידי" וגו' (תהל' יח כא)' (תנחומא "נשא" סימן כח). ע"פ התנחומא יש רמז בשמות הנשיאים על השבט שלהם (כמו שמביאים דוגמה על אפרים ומנשה), ולכן מובן שמובאים שמותם של הנשיאים כיון שזה רמז מהותי על השבט. לכן גם נאמר שוב ושוב פרטי הקרבנות אע"פ שכולם אותו דבר, כיון שביחס לנשיא – שהוא זה שמביאם יש לזה ביטוי אחר, כעין קרבן אחר, כיון שיש בזה גילוי של שבטו (שאמנם הוא הביא מעצמו, אבל הוא הביא כנשיא שבטו). לכן במ"ר (במדבר רבה פרשות יג-יד) מובא פרוט של כל קרבן בגילוי של השבט של הנשיא. נראה שבשמותם מרמזים על השבט: “ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה" (ז,יב) 'נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה (במדבר ז, יב), לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַחְשׁוֹן? עַל שֵׁם שֶׁיָּרַד תְּחִלָּה לַנַּחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת שְׁמִי בַּיָּם הוּא יַקְרִיב תְּחִלָּה, וְזֶה הָיָה נַחְשׁוֹן, וְכֵן עָשָׂה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יב): נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וגו'' (במד"ר יג,ז). ממילא בשמו מרמז על שבטו, שהרי כל שבטו ירדו תחילה לים (שהרי התווכחו בין השבטים מי ירד ראשון [שם,ד. סוטה לז,א]). אולם נראה יותר מזה: '"וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד”, זֶה יְהוּדָה שֶׁהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף בִּשְׁבִיל בִּנְיָמִין (בראשית מד, יח) (שם, לב) (שם לג): "יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר”, "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר”, "וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ" וגו'. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְהוּדָה אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ מִפְּנֵי אָחִיךָ הַקָּטָן הֵימֶךָ, חַיֶּיךָ כְּשֶׁיּוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְיָבוֹאוּ הַשְּׁבָטִים לְהַקְרִיב, אֵין אֶחָד מֵהֶם מַקְרִיב רִאשׁוֹן לְפָנֶיךָ, אֶלָּא חוֹלְקִים לְךָ כָּבוֹד וְאַתָּה הוּא שֶׁתַּקְרִיב רִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יב): "וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" וגו' "לְמַטֵּה יְהוּדָה" וגו'' (במד"ר יג,ג). לכן ביהודה נרמז שהשפיל עצמו לפני אחיו, לכן שם הנשיא "נחשון", כעין נחש שהולך על הגחון (ואף כעין נחש קטן – נחשון), ששפוף לגמרי, כרמז על שהשפיל את עצמו ארצה, וזה "בן עמינדב", שזה היה בשביל בנימין שבא עמו למצרים, וזהו "עמינדב" שנידב עצמו ('נדב') לשמור על בנימין שבא עמו ('עמי') [בראשית מג,ט]. "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר" (במדבר ז,יב) על יששכר נאמר במ"ר: 'בָּא נְשִׂיא יִשָֹּׂשׂכָר וְהִקְרִיב עַל שֵׁם הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהֵם אָהֲבוּ אֶת הַתּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים" וגו'' וכו' (במד"ר יג,טו). נראה שזה רמוז בשמו 'נתנ-אל', שה' נתן לנו את התורה, ובזה נתן לנו צוער – צוהר (חלון) ללכת ע"פ רצון ה' (וכן בהם 'מאתיים ראשי סנהדראות' [שם], כך שמאירים לכל בנ”י בתורה, כחלון שדרכו בא האור). "ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן חלן" (במדבר ז,כד) על זבולון נאמר: 'לָמָּה זָכָה זְבוּלוּן לְהַקְרִיב שְׁלִישִׁי? לְפִי שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְהִרְחִיב יָדָיו לְפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְיִשָֹּׂשׂכָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטָרֵךְ שֵׁבֶט יִשָֹּׂשׂכָר לְפַרְנָסָה וְלֹא יִתְבַּטֵּל מִלַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה, לְפִיכָךְ זָכָה זְבוּלוּן לִהְיוֹת שֻׁתָּף לַתּוֹרָה' וכו' (במד"ר יג,יז). זהו בשמו "אלי-אב" שנותן (כעין 'הב' – תן) ליששכר די שיוכל ללמוד את תורת ה' ('א'לי'). או שכיון שהוא מפרנס את יששכר זהו כעין אבא שמפרנס את ילדיו, וזהו שמצד הראיה של יששכר זהו כמו ש-'אלי' זבולון הוא כמו 'אב'. שנתן לו מפרנסתו – מהחיל שעשה בממון, שזהו "חלן". "ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן שדיאור" (במדבר ז,ל) 'וְהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל רְאוּבֵן (במדבר ז, לא): "קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת”, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה רְאוּבֵן שֶׁהוּא הָיָה עִקַּר הַצָּלָה, שֶׁהוּא פָּתַח בַּהֲצָלָה תְּחִלָּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית לז, כא): "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם”' וכו' (במד”ר יג,יח). ראובן רצה לבא אח"כ ולהוציא את יוסף מהבור (בראשית לז,כט), כך שהנתינה לבור היתה כעין נתינה לראובן כדי שיצילו, זהו אליצור, שרצה שיביאוהו אליו ('אלי'), כי התחזק מול אחיו כדי להצילו, התחזק כעין אבן צור ('צור') שהיא חזקה. וזרקו את יוסף לבור שהיו בו עקרבים ונחשים (שבת כב,א) שהם עוקצים בארס ששורף, לכן זהו שדיאור, לשון השלכה בארמית ('שדי') לבור שבו יש ארס – כעין אש בארמית ('אור'). או שהבור היה עמוק (כדי שיוסף לא יצא) אבל ראו שאין שם מים כדי שלא להטביעו, שזהו שהיה שם מספיק ('די') אור כדי לראות זאת ('שדי-אור'). "ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלמיאל בן צורישדי" (במדבר ז,לו) ' … בָּא נְשִׂיא שִׁמְעוֹן וְהִקְרִיב עַל סֵדֶר מַעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן, וְלָמָּה הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן? דּוּגְמַת מַעֲשֶׂה שִׁמְעוֹן אֲבִי הַשֵּׁבֶט, לְפִי שֶׁשִּׁמְעוֹן קִנֵּא עַל הַזְּנוּת וְהָרַג כָּל אַנְשֵׁי שְׁכֶם עַל שֶׁעִנּוּ דִּינָה אֲחוֹתוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לד, כה כו): "וַיִּקְּחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ”. וְכֵן הַמִּשְׁכָּן הָיָה הוֹרֵג בַּנּוֹאֲפִים וּבַסּוֹטוֹת' וכו' (במד"ר יג,יט). שמעון מרמז על המשכן בשל מי הסוטה, לכן מובן גם שבשמו מרומז גם על השלום שמי הסוטה גורמים כשמגלים שלא חטאה (שאז בשלום בין בני הזוג יש השראת שכינה [סוטה יז,א], שזה כמהות המקדש, הבאת שכינה), זהו "שלמיאל" לשון שלום שהא'ל עושה, ע"י בדיקת מי הסוטה. וזה במקרה שלא נאפה, שזהו "צורישדי" שנשארה בנאמנותה לבעלה, שהיא כאבן צור חזקה שנאמנת רק לבעלה – 'צורי ש-די' לה בבעלה. "ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל" (במדבר ז,מב) 'אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: כְּנֶגֶד יְצִיאַת מִצְרַיִם הִקְרִיב נְשִׂיא גָד, וְלָמָּה כֵן? לְפִי שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו בִּגְדוּדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יט): "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב”, וְדָבָר זֶה אָמַר יַעֲקֹב עַל מַה שֶּׁהָיָה עָתִיד לַעֲבֹר חָלוּץ לַמִּלְחָמָה אֶת הַיַּרְדֵּן' וכו' (במד"ר יג,כ). לכן בשמו "אליסף" רומז שיצא חלוץ לפני ישראל למלחמה על א”י, למלחמת ה': “ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה כאשר אדני דבר" (במדבר לב,כז), זהו שיוצא חלוץ – בקידמת המלחמה (ב'סף') של ה' ('א'לי'), בזה הראו את הבנתם שרצון ה' הוא שבנ"י יהיו בא"י, שזהו "דעואל", דעו את רצון הא'ל. “ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד" (במדבר ז,מח) ' ... זֶה הַקָּרְבָּן הִקְרִיב לְשֵׁם יַעֲקֹב שֶׁהִקְדִּימוֹ לִמְנַשֶּׁה, וּלְשֵׁם יוֹסֵף שֶׁבַּעֲבוּר אַהֲבָתוֹ בֵּרְכָן יַעֲקֹב כָּל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת' וכו' (במד"ר יד,ה) "ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן פדה צור" (במדבר ז,נד) וגם עליו בקרבנו נאמר שהקריב כנגד יוסף (במד"ר ז,ז), לכן בשמות הנשיאים יש רמז ליוסף, כמובא בתנחומא על שמותם (שהבאנו כאן בהתחלה) [כאשר בשם של נשיא אפרים "אלישמע בן עמיהוד" מודגש בתנחומא מעלת יוסף, שלא שמע וחטא עם אשת פוטיפר, לכן גם בקרבנו מודגש במ"ר מעלת יוסף שיעקב נתן לו את הברכות ומלך וכדו'. אצל נשיא מנשה "גמליאל בן פדה צור" מודגש בתנחומא קשר יוסף לבית הסוהר, ולכן גם בקרבנו מודגש במ"ר הירידה והשהות ב(גלות )מצרים]. “ביום התשיעי נשיא לבני בנימן אבידן בן גדעני" (במדבר ז,ס) 'לָמָּה הִקְרִיב בִּנְיָמִין אַחַר בְּנֵי יוֹסֵף? לְפִי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף בְּשִׁילֹה, כָּךְ שָׁרְתָה בְּחֵלֶק שֶׁל בִּנְיָמִין בַּמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם' וכו' (במד”ר יד,ח). בנימין קשור ליוסף ולשכינה, ולכן בקרבנו זה מתגלה, לכן בשמו "אבידן בן גדעני" שיוסף ובנימין היו בני רחל שיעקב רצה אותה כאשתו, שזהו אבי-דן בעצמו שהיא אשתו הראויה, והם העיקר במלחמה בעשו שפוגע בשכינה, ובפרט עמלק נכדו: 'דא"ר פנחס בשם ר"ש בר נחמן: מסורת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הה"ד (ירמיה מט, כ): "אם לא יסחבום צעירי הצאן"' (ב”ר עה,ה). [לכן גם בקרבן "בקר שנים" נרמז במ"ר על מרדכי ואסתר שמבנימין, שלחם בהמן העמלקי]. לכן “בן גדעוני” מלשון לגדוע את הטומאה בעולם, ע”י מלחמה בעשו ועמלק, וממילא להביא להשראת שכינה מהמקדש (היפך מעמלק שהחריב את המקדש [תנחומא “כי תצא” סימן יא], ואין השכינה כראוי בעולם עד שימחה [רש"י. שמות יז,טז]). "ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי” (במדבר ז,סו) 'הֲרֵי נוֹתְרוּ שְׁלשָׁה שְׁבָטִים, דָּן וְאָשֵׁר וְנַפְתָּלִי, מָה רָאָה דָן לְהַקְרִיב תְּחִלָּה לָהֶם? לְפִי שֶׁאָבִיו הִקִּישׁוֹ לִיהוּדָה, כְּמָה דְּתֵימָא (בראשית מט, טז): "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל”, כַּמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, זֶה יְהוּדָה, לְפִיכָךְ הָיָה רֹאשׁ לְאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ, כְּשֵׁם שֶׁיְּהוּדָה הָיָה רֹאשׁ לְכֻלָּם. (במדבר ז, סז): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת" וגו', הֲרֵי זֶה הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ כְּנֶגֶד שִׁמְשׁוֹן, לְפִי שֶׁבִּרְכַּת יַעֲקֹב לְדָן לֹא הָיְתָה אֶלָּא עַל שֵׁם שִׁמְשׁוֹן' וכו' (במד”ר יד,ט). שמשון היה נראה כעין המשיח (ב”ר צח,יד), ולכן דומה ליהודה (שזהו שבבמד”ר מובא קשר בברכה של יעקב ליהודה ולשמשון). זהו “אחי-עזר” כרמז לשמשון ש'עזר' להכניע את רצון הפלישתים לפגוע בישראל (שופטים יד,ד), ובזה אצל שבט דן התגלה כעין שבט יהודה אחיו ('אחי'). בזה הוריד מהפגיעה של פלישתים בישראל שזהו 'עמי- ש-די' שאמר די להצקות לעמי – לבנ"י. "ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן" (במדבר ז,עב) ' ... כְּשֶׁבָּא נְשִׂיא אָשֵׁר לְהַקְרִיב, הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל שֵׁם הַבְּחִירָה שֶׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל מִכָּל הָאֻמּוֹת' וכו' (במד"ר יד,י). “פגיע-אל" פגיעה מלשון מפגש (כמו 'פגע בו בדרך' [ברכות יג,א]), שה' התחבר אלינו – שבחר בנו. שבחר בנו מכל העמים שהם עכורים בטומאה,שזהו "עכרן" כלשון עכור. "ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע בן עינן" (במדבר ז,עח) ' ... וְנַפְתָּלִי נִקְרָא שְׁמוֹ עַל הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל, מַהוּ נַפְתָּלִי, נֹפֶת לִי, זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (תהלים יט, יא): "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" … דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב בֵּרַךְ לְנַפְתָּלִי אַחַר אָשֵׁר, לְפִי שֶׁהָיוּ שָׁוִים בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, אָשֵׁר הָיָה (בראשית מט, כ): "שְׁמֵנָה לַחְמוֹ”, וְנַפְתָּלִי הָיְתָה אַרְצוֹ (בראשית מט, כא): "אַיָּלָה שְׁלֻחָה”, לְכָךְ הִקְרִיב כָּאן נַפְתָּלִי אַחַר אָשֵׁר. (במדבר ז, עט): "קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת" וגו', רַבִּי יוּדָן אָמַר: כְּנֶגֶד הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת הִקְרִיב נְשִׂיא נַפְתָּלִי, לָמָּה כֵן? לְפִי שֶׁנַּפְתָּלִי כִּבֵּד אֶת אָבִיו יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁהָיָה אָבִיו שׁוֹלְחוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְהָיָה זָרִיז בְּמִשְׁלַחְתּוֹ, וּמָצָא קוֹרַת רוּחַ מִמֶּנּוּ, וְהָיוּ אֲמָרָיו נְעִימִים עָלָיו, וּלְכָךְ בֵּרְכוֹ אָבִיו בְּאַיָּלָה שְׁלֻחָה, שֶׁהָיָה רָץ בְּמִשְׁלַחְתּוֹ כְּאַיָּל' וכו' (במד"ר יד,יא). נפתלי היה מכבד הורים, ולכן גם התגלה קשר לתורה וא"י, שקבלת הארץ והתורה היא בזכות האבות (שלאבות הובטחה הארץ, ואנחנו קשורים לתורה בהיותנו בנ"י – המשך מהאבות שה' בחר בהם), לכן בקרבנו מרמז על האבות ועל ההשלכות מכך. זה רמוז בשם הנשיא "אחירע בן עינן", שאח זה לשון חיבור (כמו "אחיו" אצל לבן [בראשית לא,כה]) וכן רע מלשון חיבור (כמו 'רעיו'), לרמז על חיבור לה' בגילוי של כעין שני סוגים – האבות ובנ"י. שאנו קשורים לתורה ולא"י דרכם, ולכן מתגלה ב"עינן" כלשון עין, שע"י התורה אנו כעין רואים את רצון ה', וכן כעין מגלים את גילוי ה' בעולם (שרואים את מעשינו), ובא"י "עיני ה' אלקיך בה" וגו' (דברים יא,יב), וזה קשור לאבות שהם יסוד בנ"י, ועלינו נאמר "כי הנגע בכם נגע בבבת עינו" (זכריה ב,יב).