"כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" וגו' (ויקרא יד,לד). 'וכתיב "נגע צרעת". תני ר' חייא: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם? תני רבי שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם, עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקדוש ב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר (דברים ו, יא) "ובתים מלאים כל טוב". מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו, והוא סותרו ומצא בו סימא. וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ? אמר רבי ישמעאל ב"ר נחמן: ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם: הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי עמד ופנה מאליו, לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו, הה"ד (ישעיה לו, יז) "עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם" זו אפריקי. גבעונים השלימו, שנאמר (יהושע י, א) "וכי השלימו יושבי גבעון". ל"א מלכים עשו מלחמה ונפלו' (ויק"ר יז,ו [שלוש האגרות ששלח יהושע מובא גם ביר' שביעית ו,א]). רש"י מביא על הפס': '"ונתתי נגע צרעת" – בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן'. הרי זה לא כמו במ"ר שמובא שהחביאו כששמעו שבנ"י באים להיכנס? בפשטות י"ל שהיה לו גרסה שכזו במדרש, ויש ליישב ולומר שאמנם סגרו במטמון כששמעו שישראל נכנסים, אבל מראש כבר הכינו מקום כדי להסתיר ביום שיתקרבו להיכנס לארץ (ז"א לא חיכו לרגע האחרון להכין מקום אבל גם לא סגרו מראש כי עדיין השתמשו בכסף, לכן בנו והכינו מקומות מחבוא במשך ארבעים שנה, והכניסו וסגרו בתוכם רק לקראת הגעת בנ"י אליהם ממש. נראה שלא במקרה החביאו במשך ארבעים שנה, שזה כנגד זמן ארבעים ימים של מתן תורה בסיני, וכן ארבעים שנה שבנ"י היו במדבר והתורה נספגה והתחברה אליהם (תנחומא "בשלח" סימן א). לכן היסוד בגלל זה ה' מגלה את האוצרות זה "ובתים מלאים כל טוב", שאפשר שזה מרמז על התורה, שנאמר עליה לשון נחלה וטוב: '"ותמימים ינחלו טוב", ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (אבות ו,ג), ולכן זהו כמו נחלת הארץ והטוב שבבתים. א"י היא ארץ הקודש, שבה התורה מתגלה בשלמות (ספרי "עקב" מג), ולכן יש בה שפע טוב. לכן בכניסה לארץ יש גילוי של שפע טוב בבתים שהסתירו בהם, כעין רמז למוסתר בשפע הטוב שבארץ, שזהו מכח התורה. נראה שלכן זה נעשה דרך נגע בבית, שנעשה בעקבות חטא האדם בביתו, שבנתיצת הבית הוא מכפר ושב בתשובה על מעשיו, ולכן אז ראוי לקבל את השפע של א"י (שהיה מוחבא בקיר). וזה מתגלה בנגע, כיון שההיפך מנגע זהו ענג (שהם אותם אותיות) כידוע, ולכן רומז לשבת שיש בה מצוות ענג: “אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיהו נח,יג). שזה בשל קדושתה, וזה קשור עם התורה שהיא מקור הקדושה בעולם, והבאת העולם למעלת העוה"ב שהוא כעין שבת שלמה של כל העולם ('שבת אחד מששים לעולם הבא'. ברכות נז,א) [לכן גם התורה נתנה בשבת ('ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם (שמות יג, ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום, אף כאן בעצומו של יום'. שבת פו,ב)]. וכן בשבת זהו הזמן העיקרי במעלתו ללימוד תורה: 'כדאיתא במדרש: אמרה תורה לפני הקב"ה: רבש"ע, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך, ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולין לעסוק בך' (טור או"ח סימן ר"צ). לכן במציאת המטמון יכולים להפחית מהריצה הקשה אחר הפרנסה, וזה נותן לו זמן פנוי שיוכל ללמוד תורה, מעין שבת שבטלים ממלאכה, וזה קשור לכניסה לארץ (כמו שהשבת אומרת 'כשיכנסו ישראל לארץ') שאז החביאו הגוים. המדרש מביא שידעו שבאים בעקבות האגרות של יהושע, ששלח בהם שלוש אפשרויות (יציאה מהארץ, שלום או מלחמה), נראה שזה כעין רמז כנגד התורה שמוטמנת בעשרת הדברות: 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור, דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור, דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). לכן שלוש אגרות כרמז ל'גל' (שזה גימטריה של 3: ג=3,ל=3 בגימטריה קטנה), וכן בלוחות היו כעין שלושה חלקים: מצות של לשון, לב ועשיה (ראב"ע שמות כ,א). וכן ל"א מלכים ועוד הגרגשי והגבעוני יוצא 33 כגימטריה של 'גל'. נראה גם ששני העמים שלא נלחמו בישראל עשו בזה את רצון ה', ולכן מרומז בלוחות, שהיה לוח אחד כנגד בין אדם למקום ולוח שני בין אדם לחברו (רמב"ן שמות כ,יב), כנגד הגילוי בתיקון בעולם כשבנ"י נכנסים לארץ (שאז זהו תחולת התורה באמתיותה ושלמותה) שמתגלה בהשפעה לעמים. הגרגשי יוצא מהארץ, כי מאמין בה', ולכן יוצא וסומך על הקב"ה שיתן לו מקום אחר ראוי כנגד מה שהיה לו (ואף נותן את מקומו לבנ"י, כך שמראה את שלמות רצונו בעשיה כרצון ה' בשלמות), וזהו שנאמר ביר': 'גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי' (יר' שביעית ו,א), שזה כנגד הלוח הראשון שבין אדם למקום. ואילו הגבעונים עשו שלום ונשארו בארץ תחת יד ישראל כעין עבדים, כך שהיה בזה גילוי של בין אדם לחברו – בין הגוים לבנ"י, כלוח השני שהוא בין אדם לחברו. (אולי אפשר שיהושע נלחם ב-31 מלכים, ועוד היו הגרגשי והגבעוני, ועוד סיחון ועוג, יוצא סה"כ 35 כנגד ל"ה מילים בפרשית השבת בבריאה כנגד ל"ה מלאכות שה' שבת בבריאה [ראה ב'תורת השבת והמועד' 'שבת בראשית ושבת דורות' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א], כרמז שאנו נכנסים לארץ בגילוי של שבת והקשר לתורה כמו שאמרנו קודם).