"ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית. ויצב אברהם את שבע כבשת הצאן לבדהן" וגו' (בראשית כא, כז-כח). '"ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך", "ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות". אמר לו הקב"ה: אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים, ואלו הן: חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות, ואלו הן: אוהל מועד, וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים שבעה חדשים' (ב"ר נד,ד). חז"ל למדו שנענש אברהם בארבעה דברים, מדוע שיענש בארבעה דברים, הרי עשה דבר פגום אחד? נראה שעונש אחד הוא על עצם הברית ליושב הארץ, ובנוסף עוד שלושה דברים כנגד שפרט בברית את עצמו, בנו ובן בנו (“לי ולניני ולנכדי". פס' כג), כך שהתחזק בעוד שלושה דברים. לאחר הפגישה עם אבימלך נאמר "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" (פס' לג). שהכוונה '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם". אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא, אלא ויקריא. מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם?! משל אלקי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם!' (סוטה י,א-ב). נראה שהוסמך כיון שבאה התורה לרמז שבברית שאברהם עשה עם אבימלך היה פגם בהפצת שם ה' בעולם, כיון שא"י בחיבורה לבנ"י היא יסוד בהפצת שם ה' בעולם, לכן כשעשה עמו בברית שיחיה בשלום בארץ, היה בכך פגם בחיבור של בנ"י לא"י, ולכן נענש בארבעה דברים (שבהם יש חסרון בקדושה בעולם). נראה ששלושת הראשונים הם כנגד פירוט הדורות, שלכן מתגלה בזה עניין באנשים (כנגד שכרת עם אבימלך לו ולזרעו, ולכן הגילוי הוא באנשים, והמרחקים בעונשים הולכים ומתרחקים, שהראשון זה 7 דורות, אח”כ עד שאול ובניו ואח”כ עד בית שני, כנגד שבפרוט שלו וזרעו הוא הולך ומתרחק בדורות), והאחרון הוא בעצם עשיית הברית שיש בזה פגיעה, ולכן זה מתגלה בשטח – בשדה פלישתים. המדרש מפרט שבעה משכנות, נראה שיש שבע כנגד ימי הבריאה, כיון שיש כאן קשר לתיקון עולם – של הפצת שם ה' בעולם, שכמו שאברהם עשה כך נעשה במקדש, ולכן היו שבעה, אלא שלא היו צריכים ליחרב אלא להמשיך מזה לזה, אולם בשל הפגם בברית, אז נחרבו. (אולי מרכז המשכן הוא בקה"ק, שם ארון הברית, לכן נענש בחורבן המשכן כרמז שפגם בעשיית הברית עם אבימלך, בברית עם ה' שבמשכן, שהוא קשור לבנ”י בא”י שמרבה שכינה בעולם). אה"מ הוא כנגד יום ראשון, שבו נברא האור, וכנגד זה המשכן של אה"מ היה המשך מתן תורה, שה' מסר למשה רבנו את התורה ללמד לבנ"י דרך גילוי באה"מ ("ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו" [במדבר ז,פט], ששם נאמר למשה התורה בשנית, לציווי לבנ”י לעשיה), והתורה נקראת אור "ותורה אור" (משלי ו,כג). המשכן השני הוא בגלגל, שהוא הוקם בתחילת הכניסה לארץ ועמד כל זמן חלוקת הארץ, שזהו כמו היום השני שבו נברא הרקיע שמבדיל בין מים עליונים ותחתונים, שכך חו"ל זה גשמי גס כרמז לתחתונים, ואילו א"י היא קדושה כעין העליונים, כעין חיים בשמי שמים, ולכן מרומז בכניסה לארץ וחלוקת היישוב בה. במדרש מובא משכן נוב כשלישי (אע"פ שהשלישי במציאות היה משכן שילה), נראה שזה בכוונה נאמר בסדר הזה כדי לומר שהוא כנגד יום שלישי, שבו התגלתה האדמה, כך המשכן בנוב היו קירותיו מאבן (כמו במשכן שילה שלפניו [לכן במציאות היה משכן שילה המשכן השלישי, ובו החל המשכן להיות עם קירות אבן, כרמז ליום השלישי שבו התגלתה האדמה]. אמנם זה מחלוקת בראשונים האם היו קירות אבן בנוב וגבעון), אבל לא היה בו את ארון הברית, ולכן היה זה כעין רמז להפחתה בקדושה, כעין רמז לארץ, שהאדם חוטא בארץ, וכן האדמה הצמיחה שלא כמו שה' ציווה (רש"י. בראשית א,יא [ב”ר ה,ט]). משכן גבעון כנגד יום רביעי שבו נתלו המאורות והובדל יום ולילה, הלילה – חושך מרמז לרוע, וכן הלבנה התמעטה בשל כעין קנאה שאי אפשר ששנים ימלכו יחד ('רבי שמעון בן פזי רמי: כתיב (בראשית א, טז) "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים", וכתיב "את המאור הגדול ואת המאור הקטן"! אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?' וכו' [חולין ס,ב]) וכן זה כעין פגם שיש לכפר עליו ('… אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח' [שם]). לכן זה כעין משכן גבעון שגם בו לא היה את ארון הברית, שזה כעין ריחוק מהקדושה (אמנם עוד לפני גבעון, במשכן נוב, כבר לא היה את הארון במשכן, ולכן זה פחות בולט מאשר בנוב שבשילה שלפניו היה הארון בתוכו. לכן בגבעון זה כנגד יום רביעי שבמאורות לא שייך שאדם יחטא, ולכן זה פחות חמור מאשר בכנגד יום שלישי שכנגדו משכן נוב, שהאדם חוטא). המשכן החמישי שמובא הוא משכן שילה שהיה לאחר חלוקת הארץ (שזה מעלה בקדושה), והיה בו את ארון הברית ולכן מרמז על קדושה, זהו כנגד יום חמישי שבו נבראו העופות והדגים, שהעוף עף באויר ולכן כעין מרמז על קדושה, שמתעלים מהגשמי שבארץ, וכן דגים חיים במים שמרמז על בנ"י עם התורה (ב"ר צז,ג), בנוסף בכלים הנעשים מהם אין בהם טומאה [מדאורייתא] (משנה כלים יז,יד). לכן זה מרמז על קשר לקדושה, ולכן זהו כמשכן שילה. בית המקדש בירושלים זה עיקר מקום המקדש והשכינה, ולכן זה כנגד יום שישי בו נברא האדם שיעודו לקדש את העולם, וכן הוא צלם אלקים ולכן מרמז על השכינה, לכן בית ראשון כנגד יום שישי. בית שני היה ראוי להיות הבית האחרון אילו היו זוכים, ולכן הוא כנגד יום שבת שכנגד לעתיד לבא ('שבת אחד מששים לעולם הבא' [ברכות נז,ב]). (בנוסף בית ראשון היה בזמן השייך לכיבוש ראשון, כיבוש הארץ ע"י יהושע, וכן לאחר הכיבושים הגדולים של מלחמות דוד, לכן זה כנגד יום שיש בו נאמר לאדם "… ומלאו את הארץ וכבשה" [בראשית א,כח]. לעומת זאת בית שני היה בזמן של נחלת הארץ בימי עזרא, ע"י חזקה ולא במלחמה, לכן זה כעין שבת שנחים בה).