על הפס' “ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד,סז) מביא רש"י את דברי חז"ל: '"האהלה שרה אמו" – ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו. כלומר: ונעשית דוגמת שרה אמו. שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו' (ב"ר)' (רש"י). רש"י מביא שלושה דברים שחזרו עם רבקה, אולם במדרש מופיעים ארבעה, שיש גם: 'כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה' (ב"ר ס,טז). אז מדוע רש"י לא הביא זאת? אמנם אין זו שאלה כ”ך, כיון שאולי לרש"י היה המדרש בנוסח של 'מדרש אגדה (בובר)' ששם מובא: 'האהלה שרה אמו – שמצאה כשרה כאמו, ואמרו חז״ל כי על שרה שהיה ענן קשור על אוהלה, וכשהיתה מדלקת נירות בערב שבת, היו הנרות דולקות עד מוצאי שבת, וכן רבקה, וכסה הענן לאהל שרה, כשמתה שרה נסתלק הענן וכשבאתה רבקה חזר הענן, וכשם שהיתה שרה זהירה בשלשה מצות שהאשה חייבת בהם, נדה וחלה והדלקת הנר, כך היתה רבקה זהירה'. ממילא כיון שמקשרים בין רבקה לשרה בשלושת המצוות המיוחדות באשה, לכן הביאו דווקא שלושה אלו (נרות וחלה זה אותו דבר, והענן מרמז על קדושה, שזהו ששמרה על נדה), ורש"י אולי הביא משם. אולם לכאורה כיון שבב"ר מובא ארבעה היה ראוי להביא את ארבעתם? אפשר שרש"י לא קיבל את הדרשה הזו, כיון שאברהם היה מכניס אורחים, אז קשה להעמיד שהפחית בעקבות מות שרה. אמנם במדרש אפשר להבין שכיון שעכשיו עושה הכל לבד (שלא כקודם שגם שרה עזרה, כמו שמובא בסיפור האורחים שאמר לה להכין לחם) אז זה פחות בכמות ושלמות ממה שהיו עושים יחד, לכן לא נאמר שפסק, אלא הרווחה, שפחת רק מעט ממה שהיה קודם. אולם להעמידו כהבדל ממש, שפחת בגלל מות שרה זה כבר לא קיבל רש"י. או שרש"י ראה בזה כחלק מעניין הענן שהעיד על השראת שכינה שזה קשור גם בהכנסת האורחים, או כחלק מהברכה בפת שזה קשור להכנסת אורחים – שבזכות הגמ"ח התברכה הפת (כעין 'עשר בשביל שתתעשר'). אולם אולי אפשר שרש"י הבין שאין הכוונה בפתיחת הדלתות ממש, שבזה לא היה כל שינוי, אלא כרמז להתנהלות הבית (שזהו פתיחת דלתות הבית כחלק מהתנהלות הבית הזה), ששרה אמרה לאברהם מה לעשות, כיון שהיתה גדולה ממנו בנביאות '"שמע בקולה" – בקול רוה"ק שבה, למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות' (רש"י. בראשית כא,יב). לכן גם כרמז לדלתות הבית, שאמרה לאברהם לגרש את הגר וישמעאל (שזהו להוציא מהבית דרך הדלתות), ופתוח לרווחה כרמז להכנסת האורחים שזה קשור להשראת שכינה, כמו שבסיפור עם האורחים חובר השראת השכינה – ביקור ה' את אברהם והכנסת האורחים (שזהו רמז לנבואת שרה מהשראת השכינה). [והכוונה לפתיחת דלתות האהל, שהאשה מכונה בית (שבת קיח,ב), כך שכעין רמז למעלת האשה]. לכן כששרה מתה, פסק העניין הזה, אבל כשרבקה חזרה היה נראה גם בה כעין העניין הזה של האשה שגדולה מבעלה בנבואה (אמנם לא כמו שרה, אבל דימוי קטן לזה). לכן רש"י לא הביא זאת, כי זה שונה משאר הדברים שהיו כפשוטם, שהיה הנר מאיר והענן על האהל והברכה בעיסה (וכן זה רק דימוי קטן, ולא כשאר הדברים שממש פסק וחזר ממש כמו שהיה קודם. וכן דבר זה התגלה במעשה רק מאוחר יותר, ולא מיד כמו השאר). נראה שהעניין הזה מופיע בגניבת הברכות, שרבקה שלחה את יעקב, כי היא ידעה את רצון ה' כראוי, שלא כיצחק (שזהו שהתעוור 'כדי שיטול יעקב את הברכות' [רש"י. בראשית כז,א], הרי שזה היה רצון ה' שיעקב יקח את הברכות), כמו שאומרת ליעקב "ותאמר לו אמו עלי קללתך בני" (פס' יג), ותרגם אונקלוס: 'וַאֲמַרַת לֵיהּ אִמֵּיהּ עֲלַי אִתְאֲמַר בִּנְבוּאָה דְּלָא יֵיתוֹן לְוָטַיָּא עֲלָךְ בְּרִי', הרי שידעה זאת מנבואה – מה שלא ידע יצחק. מניין לה נבואה זו? מסביר הרשב"ם: 'עלי קללתך – עלי ועל צוארי, כלומר כי היתה בוטחת במה שאמר לה הקב״ה "ורב יעבד צעיר”' (רשב"ם) [וכן משמע ברמב"ן (בפס' ד), שידעה מהנאמר "ורב יעבד צעיר", שהברכות צריכות להינתן ליעקב]. נראה שכל מעשיה היו ע"פ הנבואה שנאמרה לה: "שני גוים בבטנך" אחד צדיק ואחד רשע, "שני לאמים ממעיך יפרדו" שהם יעמידו לאומים שונים, “ולאום מלאם יאמץ" אחד מהם יקבל את הברכות לו ולזרעו על חשבון אחיו, “ורב יעבד צעיר" ומי הוא שיקבל את הברכות במקום אחיו? זהו הצעיר. לכן כך פעלה ע"פ הנבואה נתנה לה. (מדוע היה חשוב שיעקב יקח את הברכות, ראה ב'מעשי אבות א' – 'כיצד רבקה ויעקב פועלים כנגד יצחק', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, שמסביר שפעלה מכח הנבואה, ומוסיף פירוט בזה. וראה ב'תורת המקרא' “תולדות" אות ב' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר מדוע היה חשוב שיעקב הוא שיביא את המאכלים, בשל שהיה זה קרבן פסח). אולי זה רמוז בדלתות שפתוחות לרווחה שרבקה החזירה בהגעתה לבית אברהם, כרמז שעשו נשלח החוצה (להביא מאכל), כעין ישמעאל שנשלח החוצה, וישמעאל נשלח בשל ש”כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (בראשית כא,י) , כעין שרבקה פעלה שלא ירש עשו את הברכות. ושתיהן פעלו מדאגה להמשכיות הראויה של בית אברהם, שממשיכים קדושה בעולם, וזה התגלה במיוחד במידת החסד של בית אברהם (וממשיך בזרעו), ולכן נרמז בדלתות שפתוחות לרווחה, שמצד אחד זה פתוח לחסד, ומצד שני אלו דלתות שמיועדות לסגור בחוץ את מי שלא ראוי לירש בפנים.