"ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען. והעמר עשרית האיפה הוא" (שמות טז, לה-לו). '"ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען", אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת, שכבר נאמר אל קצה ארץ כנען, וא"א לומר אל קצה ארץ כנען, שהרי כבר נאמר עד בואם אל ארץ נושבת, הא כיצד? בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד, והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן. תניא אידך: ”ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה", וכי ארבעים שנה אכלו?! והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו! אלא לומר לך: עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן' (קידושין לח,א). המן פסק במות משה, כיון שהמן בא בזכותו, אולם מדוע להשאיר את המן, למה שלא יקבלו יותר שלו ויאכלו אותו, ואם רוצים דווקא לחם, אז שיקחו ממה שגדל בערבות מואב או  שיקנו מהשכנים (אדום, עמון וכדו'), הרי היה להם ממון רב שהוציאו ממצרים? ועוד שהפס' מחבר זאת לא"י, ולא אומר במפורש על מות משה? לכן נראה שבכוונה נשאר להם המן בכליהם עד שאכלו מתבואת הארץ, כדי להדגיש את מעלת פירות א"י שהם כמו המן, כמו שמביא החסד לאברהם על מעלת פירות א”י: 'יש להקשות: למה ארץ ישראל הקדושה גרע ממנו המן הרוחני? ויש לומר שהטעם לזה הוא, כי המדבר כל הדברים הגשמיים שבו הם חיצונים וטמאים גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת השרים, ולכך אין פירותיה (כדאי) [כלי] לקבל הרוחניות הקדוש, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחני הקדוש, ואם היה הקדושה ההיא בפירותיה ומזונותיה היה ניתן על ידי השרים, וזה אינו שבענין המן שהוא מן השמים אין חלק לשרים כלל, אמנם ארץ ישראל פירותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראוי למן מתלבש בפירות הקדושים ההם ולכך אין מן בארץ ישראל [כי אם במדבר], וזמש"ל' (חסד לאברהם ג,כא). לכן כדי לדמות לפירות א"י שהמשך יהיו בכליהם, אז ניתן להם זמן שבו המן יהיה בכליהם, לכן אח"כ כשימלאו בו מפירות הארץ זה יראה כעין  המן, להבדיל מאם לא היה נעשה כך, אז לא היו מדמים בניהם, כיון שלא יכלו לשמור מן בכליהם (למעט שבתות, אולם זה החריג). לכן דווקא נשאר בכליהם מן במשך ימים רבים, וראו בזה כקיום מן בהקשר לא"י, שלכן נשאר, וזהו כעין שא"י דומה לשבת (שגם בו נשאר בכליהם ולא נמס) – שזהו קשר בין גשמי לרוחני, ואח"כ כשישימו את פירות א"י, זה יזוהה כעין המן. לכן הודגש בתורה בקישור לא"י – ע"פ הכניסה לארץ. לכן גם מיד הגמ' הביאה ברייתא שלומדת מהפס' הזה שביציאת מצרים טעמו טעם מן במאכלם, שזה כעין כרמז לחיבור בין המאכל הרגיל והמן, שכך בדומה יש קשר בין פירות א"י והמן. התורה מיד מביאה שהגודל הוא עשירית האיפה, נראה שזה נאמר דווקא כאן כדי לחבר למעלת א"י, שמדוע כאן יש קשר לקדושה? זהו שקשור ברמז ב"עשירית האיפה", עשירית כרומז לעשרת הדברות, ולעשרת המאמרות, שהוא גילוי הקדושה בעולם (המאמרות זהו השורש הפנימי של הגשמי, והדברות – התורה זהו החיצוני – הגלוי, שמירת התורה), שדרכה אנו מתקנים את העולם לה', לגלות את שם ה' בעולם, שכרגע ניסתר, וזהו איפה, כלשון שאלה – איפה ה', כיון שמסתתר ולא רואים את גילויו בעולם, ואנו מגלים בעולם (רמז במאמרות) את גילוי שמו ע"י התורה (הדברות). דבר זה  נעשה במיוחד דווקא בא"י, ולכן יש חיבור בין המן לארץ (לכן כעין ממשיך בפירותיה). המן קשור לתורה ('לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן' וכו' [מכילתא שמות טז,ד]), נראה שזהו "איפה" בגימטריה 96, כשם 'אלקים' (86) ועוד עשרת הדברות, שע"י התורה אנו מקדשים את העולם לה' (ש'הטבע' בגימטריה 'אלקים', כמו שהביאו המקובלים [ראה ב'מועדי ישראל' 'בריאת העולם וגבורות גשמים', וב'תורת המקרא' "בראשית" אות ב', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א], וזה ביחד עם עשרת הדברות שמתן תורה קבע את העולם – שבלעדיו היה נחרב [שבת פח,א], וכן יש עשרה דברות כמו עשרת המאמרות, שהם נאמרו בשם אלקים [בפרק א בבראשית]. וכן אנו מתקנים את העולם ע"י התורה שיתקדש לגמרי עד שלעתיד יעמוד במידת הדין), לכן נאמר ע"פ "איפה", וב"עשירית" לרמז שיש בזה גילוי של עשר – עשרת הדברות (שנבין שבאיפה זה עם עשרת הדברות, וממילא נשאר שם אלקים). אולי גם לרמז על עשרת הקדושות של א"י (משנה כלים א,ו), ומתחיל ב'עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות'. הרי שזה ההבדל בין א"י לחו"ל – בגילוי קדושה דרך הפירות והתבואה, לרמז שהמן כעין פירות א"י שיש בהם קדושה (וזה רק בא"י, ולכן כעין הדגשה "איפה”?, שלא כאן במדבר, אלא רק בא"י, ולכן במדבר יש צורך במן, מה שקיים בא"י בטבע הפירות). אולי גם רמז ב"עשירית" לדברות, וב"איפה" בגימטריה 'צו', שה' ציוונו בתורה עם הדברות (שהתורה נתנה אתם) במעמד מתן תורה שהיה עם השראת שכינה, שזהו מעלת המן, שקשור בשכינה (שהוא מאכל משמים), וכך גם מעלת א"י בפירותיה יש חיבור לשכינה, ולכן גם לתורה. אולי גם ברמז "עשירית האיפה" כעין עשירית של גימטריה "איפה" (96) שזהו 9.6, כעין רמז ל15 (9+6), רמז ל"הללויה", שיעודם של בנ"י הוא תהילת ה': “עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג,כא). שזה נעשה (גם) ע"י קיום התורה, שבזה מגלים את שם ה' בעולם, שזהו שבח ה', שמגלים את מעלתו ותהילתו בעולם. דבר זה נעשה רק בארץ (כיון שבחו"ל זהו חילול ה' [יחזקאל לו,כ], כך שבטח לא תהילתו), לכן זה מופיע סמוך לפס' שמדבר על המן בגילוי של מעלת הארץ (וממשיך בפירות הארץ). אולי ברמז ב"עשירית" גם לדברות וגם לעשירית מגימטריה של "איפה" (9.6), שזה בדברה התשיעית, האות השישית היא 'ה', כרמז לחמשה חומשי התורה, שבתורה אנו מעידים על ה' בעולם (שזהו כרמז בדברה התשיעית "לא תענה ברעך עד שקר", שלא להעיד עדות שקר, אלא להעיד כראוי שה' הוא האלקים), שכך המן היה קשור ללימוד תורה (מכילתא שם), וגם העיד על ה' בעולם, ע"י שהיו הגוים טועמים טעם מן בציד שלהם (מכילתא שם,כא) אז זה היה מעיד על ה', וכך גם בא"י זהו המקום של גילוי תורה שבה מעידים על ה'. אולי גם רמז על חיבור בנ"י עם התורה, שזה מתגלה בתושב"ע, ש"מן" בגימטריה 90, ו"איפה" זה 96, כך שההפרש ביניהם הוא 6 כרמז לתושב"ע (ששה סדרי משנה), וזהו הגילוי של התורה בבנ"י, ולכן "עשירית" רומז לדברות, וגם לכך ש-שש הוא עשירית מששים, שזהו רמז לששים ריבוא בנ"י, שגילויים בתורה (10 הדברות) מתגלה בתושב"ע. שהמן קשור ללימוד תורה בבנ"י: 'מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש, ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה. הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' (מכילתא שם,ד). גם א"י קשורה ללימוד תורה: '"וזהב הארץ ההיא טוב", מלמד שאין תורה כתורת א"י, ולא חכמה כחכמת א"י' (ב"ר טז,ד). אולי זה גם רמוז בעשירית של "איפה" שזה 9.6, שיחד זה 15, ועוד 2 המילים עצמם ("עשירית האיפה"), יוצא 17 גימטריה של "טוב", לרמז על הפס' "וזהב הארץ ההוא טוב"... בפס' קודם נאמר על שמירת מן בצנצנת "לפני העדת למשמרת", שזה נמצא יחד עם הארון, כביטוי לחיבור בין המן והתורה, שאכלוהו בזמן המדבר כדי שיוכלו להתחבר לתורה (שאכלו את המן בזמן המדבר [וכך חיו], שזמן המדבר היה כדי להתחבר לתורה [תנחומא "בשלח" סימן א]. וכן שיאכלו בלי דאגות ויהיו פנויים ללימוד תורה) שזהו "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה", ואז מודגש הקשר לא"י, לומר שכמו המן כך זה גם במעלת א"י, שהחיבור לתורה הוא דווקא כאן, כיון שכאן הוא מקום התורה בשלמות (ספרי "עקב" מג), וכן כאן מקום השכינה, ולכן כאן מתחברים לתורה כראוי.