סיפור: 

אמר רבי תנחומא: מעשה היה ברומי בערב יום הכפורים, והיה שם חייט אחד איש ישראל והלך ליקח לו דג שמן לכבוד היום, נזדמן הוא ונערו של אפרכוס שהיה מושל המדינה, ושניהם היו עומדים על המקח, והיה זה מעלה בדמים וזה מעלה בדמים עד שהגיע לשנים-

עשר דינרים, ונטלו אותו חייט, באמצע הסעודה שאל אפרכוס את נערו: למה לא הבאת לי דג? 

אמר לו: מרי, לא אשקר לך, הלכתי ולא היה שם אלא דג אחד, ונזדמנתי אני ויהודי אחד לקנות אותו, והיה מעלהו בדמים ואני מעלה בדמים, עד שהגיע לשנים עשר דינרים, מה היית מבקש שאביא לך דג בשנים-עשר דינרים? שאל הנער. 

שאל אותו: מי הוא? אמר לו: אדם פלוני. שלח אחריו ובא לפניו, אמר לו: מה ראית חייט יהודי שאכלת דג בשנים-עשר דינרים? 

אמר לו: אדוני המושל, יש לנו יום אחד, שכל החובות שאנו עושין כל ימות השנה הוא מכפר עלינו, ובשעה שהוא מגיע אין אנו צריכין לכבדו? אמר: כיון שהבאת ראיה לדבריך הרי אתה פטור, מה פרע לו הקב״ה? הלך ופתח אותו דג, וזימן לו הקב״ה מרגלית טובה, והיה מתפרנס ממנה כל ימי חייו.

מידע על הטבת חלום כאן