'שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עישרתם? עירבתם? הדליקו את הנר' (משנה שבת ב,ז). שלושת אלו הם דברים מצויים מאוד ולכן תקנו חכמים להדגיש אותם לקראת כניסת שבת. עוד מובא בזמן סמוך לזה, בחזרה מבית הכנסת: 'תניא ר' יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו' (שבת קיט,ב). גם כאן מובא שהמלאכים מתייחסים לדברים העיקריים בשבת, שזהו שולחן נר ומיטה, שבהם מענגים את השבת, ולכן הם מתייחסים לזה כדי לדעת האם זה בית שמכבד את השבת או שלא. נראה גם יותר מזה, שבשבת יש חשיבות גדולה לשלום בין בני זוג, ששבת קשורה לקדושה, ולכן יש חשיבות גדולה לחיבור בין בני הזוג בשבת. לכן יש חשש למריבה בעקבות הלחץ לקראת שבת, שאז במיוחד השטן מנסה להכשיל, כמו שמשמע מהסיפור בגמ' שהיו זוג שרבו סמוך לכניסת שבת, עד שר”מ שבת אצלם שלוש שבתות והשכין שלום ביניהם (גיטין נב,א). כרמז שיש חשש לריבים שהשטן מנסה להכשיל (כיון שכגודל הקשר לקדושה כך יש כח כנגדו ליכולת לרעה), אבל יש להתחבר לקדושת השבת, ואז נעשה לשלום בין בני הזוג, כמו השפעתו של ר"מ. לכן המלאכים מתייחסים לאכילה ואור, שאוכלים בנחת ושמחה, ואח"כ ישנים כראוי, שכך השבת היא מנוחה, ומתגלה שלום בין בני הזוג. לכן באים שני מלאכים, כרמז שיכול להגיע לשלום (מלאך טוב) או מריבה (מלאך רע), שזה תלוי בבני הזוג (ולכן באים שנים כרמז לקשר לשנים, ולא בא רק אחד ואומר שיהיה גם לפעם אחרת [אם כי בפשטות לא ראוי שמלאך יגלה גם טוב וגם רע, ולכן באים שנים]), ולכן מתייחסים לשולחן נר ומיטה, שמגלים מה מתגלה בין בני הזוג, וע"פ זה אומרים המלאכים שיהיה גם לפעם הבאה. (גם נראה שנים כרמז שבשבת יש שמור וזכור, ששמור קשור לל"ת, וזכור קשור למ"ע. ולכן כעין באים שנים לגלות האם הם עושים כראוי, ומגלים את מצות עשה של שבת, או כעשיה לא ראויה, כעין ל"ת. המלאך נחשב רע, כיון שבא לקטרג במקרה שימצא שהם קשורים לעשיה שנחשבת כגילוי של ל"ת, שבא לקטרג שהם קשורים לשלילה בשבת. בזה מובן שגם קודם נאמר ששני מלאכים מלוין אותו ומברכים אותו מתפילתו: 'אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בע"ש, ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם, מניחין ידיהן על ראשו, ואומרים לו: (ישעיהו ו, ז) "וסר עונך וחטאתך תכופר"'. הרי ששני המלאכים שמלוים אותו, וקשורים לתפילה, קשורים לגילוי שבת שלכן הם מברכים בשל תפילתו וחיבורו לשבת [“ויכולו”], והם 'המלוין' משמע שמלוין באופן טבעי, שמשמע שזהו מצד זמן השבת). נראה ששלושת הדברים שאומרים בער"ש עם חשכה, הם כעין כנגד שלושת הדברים שהמלאכים בוחנים, ולכן יש מצוה לומר עם חשיכה כדי לגלות חיבור לחיוב. האמירה של לעשר, זה כנגד השולחן הערוך במאכלים (שחלקם זהו הפירות). האמירה להזכיר להדליק את הנר, ודאי שזה כנגד הנר שדולק. האמירה להניח עירוב חצרות, קשור לחפצים שיכולים להעביר בין המקומות, שזה קשור למיטה מוצעת בחפצים (סדין, כרית ושמיכה, ואף המיטה עצמה פעמים מזיזים אותה). שאדם מזרז על שלושה דברים כדי שיתקנו וכך יתגלה מעלת השבת כראוי, והמלאכים יברכו אותם, כגילוי שהם שייכים לקדושה. נראה שבכוונה קבעו שלושה דברים, שאמנם הם המצויים, אבל גם בכוונה תיקנו שלושה דברים (שלכאורה יכלו למצוא עוד דברים), כעין חזקה, לומר שמתכונן לשבת בשלמות. עוד נראה ששלושה דברים אלו הם כנגד מעלת בנ"י במדבר, שהיו תחת כנפי השכינה, בגילוי של קדושה. כך גם בשבת אנו מתחברים לשלמות קדושה שמתגלה בעולם בשבת. לכן השולחן הערוך הוא כנגד מי הבאר שהיתה לבנ"י במדבר, ששולחן ערוך כולל שתיה (ואף אסור לאכול עד שיקדש על היין). כנגד ענני הכבוד שהקיפו את בנ"י וכך יכלו להיות בנחת, בלי עמל הדרך (שהעננים היו מיישרים את הדרך וכדו'), כנגד זה המיטה, שבה אדם נח מעמלו (וכן היה ענן מתחתם, כעין דומה למיטה שיושן עליה) [ובפרט כנגד העירוב שהוא שייך לאיחוד החצירות, כעין העננים שהקיפו את מחנה ישראל כמחנה אחד]. המן היה אוכל משמים, אוכל של קדושה, לכן זה נרמז בנר שהוא מאיר ומשמח את הנשמה, כרומז לחיבור לקודש (“נר ה' נשמת אדם") [ואף משה הביא את התורה, והנר שמאיר מרמז על "כי נר מצוה ותורה אור"] (גם המן היה נמס בשמש, כעין שהנר לא נחשב מאיר ביום – כשיש שמש). [או שנר כנגד עמוד האש, שולחן ערוך כנגד המן, ומיטה מוצעת כנגד הבאר, שהיתה אבן (שזהו הסלע שהכה משה), כעין המיטה שהיא מאבן (מדרש תהלים עג,ד)] עוד נראה ששלושת אלו מרמזים על הכל, שאכילה מרמזת על האדם עצמו, שהוא צריך לאכול כדי להתקיים. האור מרמז על הצד הנפשי, האוירה הטובה ושלום בבית. המיטה מרמזת על הבית שהוא מתוקן ומוכן לשבת. כך שכעין כוללים את הכל (בית ואדם, פיזי ונפשי), שהכל מוכן לכבוד שבת קודש, וכך מגלים את הטוב והקדושה בעולם, ולכן המלאך הטוב מברך, והשני עונה בעל כורחו שאכן הם מגלים בשבת הכנה כראוי לקדושת השבת, ולתיקון העולם כולו.