דבר תורה  לאור המקדש

פרשת בראשית - פרשת המקדש

 

בראשית נברא המקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

 

מחשבת המקדש קדמה לבריאת העולם

הקורא את פרשת בראשית וכל שנברא בששת הימים, רואה לנגד עיניו סיפור המתאר במילים פשוטות את בריאת העולם - אך אין לך אדם הקורא פרשה זו ואינו מרגיש שהפרשה מסתירה מאחוריה עולמות שלמים. לאור האמור כתב הרמב"ם במשנה תורה, שפרשיות אלו רצופות סוד, והלכה היא, שאין מגלים סודות אלו לכל אחד.

מתברר, שאחד הנושאים הנידונים בפרשה זו הוא המקדש, העומד ברומו של עולם, ומופיע ברקע הימים הראשונים לבריאה. כך מובא במסכת פסחים (נד ע"א): שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה... כסא הכבוד, ובית המקדש.

כלומר: בית המקדש עלה במחשבת בורא עולם בטרם ברא את עולמו, ונקבע בתוכנית הראשונית של הבריאה, וכמטרה מרכזית בעולם, ולשם כך ברא ה' את האדם בעת היצירה, כדי שיעבוד לפניו במקדשו.

אדם הראשון נוצר מאדמת המזבח

אכן הוסיפו חכמים בעניין זה, שיצירת אדם הראשון היתה מעפר המזבח, ובאו חז"ל ללמדנו, כי בורא עולם מכיר את יצרו של האדם – "כי הוא ידע יצרנו", לפיכך ראה לנכון לצייד את האדם מיד עם יצירתו ב'חיסון' מיוחד, ביסוד הכפרה, כדי שאם יכשל - יש דרך לסליחה.

והנה, לא עבר יום מאז נברא האדם - וכבר חטא הוא וחוה אשתו, ועולם יפה שנברא הוכתם בכתם של חטא. מה עשה? - עמד והקים מזבח לה' בגן עדן.

נמצאנו למדים שאלמלא נוצר האדם ממקום כפרתו היה שוקע ביאוש, והיה ממשיך ובוכה, באומרו: 'הנה חטאתי, ואין לחטאתי תקנה', והיה אבל כל ימיו ותוכנית היצירה משותקת. כאן באה יצירת האדם מעפר המזבח, ולימדה את האדם כי יש תשובה לחוטא ויש רפואה למכתו.

ומוסיפים על כך חז"ל במדרש קהלת רבה (א, ב):

כיון שראה אדם שבחו של שבת, שהמביא קרבן מתכפר לו, התחיל משורר עליה להקדוש ברוך הוא... "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהילים צב, א).

דומה שכאן נתנו חכמינו ז"ל טעם למצות הבאת שני כבשים מדי שבת במקדש, וזה "שבחו של שבת", שקרבן השבת מכפר על ימות השבוע, ולכן התחיל משורר על קרבנו.  עם כניסת השבת מצא האדם את החיבור בין השבת והמקדש, ככתוב: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ל). היינו, הקרבן אכן מכפר על החטא, אך כשעבודת ה' זו נעשית בשבת, והאדם שב בתשובה מכוח השבת - כוח התשובה מכפיל את עצמו, והאדם מתרומם לעולם השירה ומוסיף שמחה ודבקות בבוראו.

מסיבה זו קבעו חכמים שיר זה לשירת הלויים כשירה נצחית מדי שבת במקדש, לרומם את ישראל ביום זה ולהכריז על מלכות ה' בעולמו.

זה תוכן שירתו של שלמה אלקבץ בשירתו: "לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה..." כי השבת היא כוח הצמיחה להמשך, היא מעיין של ברכה לשבוע הבא, ומכוח השבת: "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגא! שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו".

העולם עומד ומצפה: אימתי יבנו ישראל את המקדש, ויגיע העולם להשלמתו כבימי קדם?

אף השבת עומדת נכלמת, אימתי תחזור ותישמע שירת הלויים מחדש במקדש: "מזמור שיר ליום השבת", ותהא השבת 'מקור הברכה' לישראל ולעולם.

 

 

שבת שלום