"ויהי היום ויבאו בני האלקים להתיצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם. ויאמר ה' אל השטן מאין תבא ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה. ויאמר ה' אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע. ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלקים הלא את [אתה] שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ. ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך" וגו' (איוב א,ו-יא). באיזה יום מדובר ב”ויהי היום”, שבו נעשה כל זה? מביא רש"י: '"ויהי היום" – אותו יום שהיה ראש השנה (שהוא יום תרועה וצוה הקב"ה לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות, הה"ד "משוט בארץ”). "ויבואו בני האלקים להתיצב על ה'" – לריב עמו, שאין להתיצב אלא על דין, שנאמר (ישעיהו ג) "נצב לריב ה'”. "ויבא גם השטן בתוכם" – לקטרג הבריות' (רש"י פס' ו [וכן מובא בתרגום: 'וַהֲוָה בְיוֹמָא דְדִינָא בְּרֵישׁ שַׁתָּא וַאֲתוֹ כִתֵּי מַלְאָכַיָא לְמֵקוּם בְּדִינָא קֳדָם ה' וְאָתֵי לְחוֹד סִטְנָא בִּמְצִיעֲהוֹן'). לכאורה לא מובן, כיצד זה שה' מדגיש לשטן שאיוב צדיק, והרי בזה הוא גורם לשטן לרצות לקטרג עליו, ולכן גורם בזה שיבוא להחטיאו, אז מדוע לעשות זאת, ובפרט בר"ה שהוא יום דין? אמנם יש מחלוקת בחז"ל האם איוב היה יהודי או גוי (ב"ב טו,ב). ממילא אם היה גוי אז אפשר לומר שכיון שהיה דין קשה על בנ"י, אז ה' גירה את השטן באיוב כדי להגן על בנ"י, שיתעסק אתו במקום בחטאי בנ”י. או כדי להדגיש את מעלת בנ”י, כמו שמובא: 'א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. שטן, כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר: חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם' (ב”ב טז,א), שאמנם זה נאמר על השטן, אבל השטן פעל לאחר דברי ה', כך שאפשר גם שזו היתה כוונתו של ה', שהשטן יפעל כדי שלא יצא מצב שיהיה ראוי לנטות אחר איוב. אבל זה רק אם נאמר שהוא היה גוי, אבל אם היה יהודי, אז זה לא פוגע באברהם, אלא רק היה מדגיש את מעלת אברהם וצאצאיו. אולם למ"ד שאיוב היה יהודי, כיצד ה' עשה דבר שכזה? נראה שצ"ל שכיון שה' ידע שאיוב צדיק, שאמנם לא עמד לגמרי בניסיון, אבל לא חטא ממש: '(איוב ב, י) "בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו" אמר רבא: בשפתיו לא חטא, בלבו חטא' (שם). לכן כיון שהיה דין קשה על בנ"י, אז כדי להקל על בנ"י מהדין הקשה, גירה את השטן באיוב. שבזה יוכח מעלתם של בנ"י, שאיוב בתוכם, וכך מזכה לכולם. נראה שלכן דרשו שאיוב היה בזמן השופטים: 'דתניא, רבי אלעזר אומר: איוב בימי שפוט השופטים היה, שנאמר (איוב כז, יב) "הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו", איזה דור שכולו הבל? הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים' (ב"ב טו,ב). 'שכולו הבל – הטובים שבהן לא היו כלום. כדאמרינן לקמן שהנשפט היה לו פתחון פה לשפוט את שופטו ומוכיחו' (רש"י). הרי שדורו היה דור רע, ולכן מובן שזה נעשה כדי להקל בדין עליהם (אמנם ישנם עוד דעות על זמנו של איוב, אבל נראה שלמ”ד הזה, הוא בא להדגיש את הדבר הזה). מובא ביר': 'אמר רבי הונא: בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את העולם כולו. אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב ... בימי איוב (איוב, א) "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר" וגומר' וכו' (יר' ברכות ט,ב). כך שנראה שכיון שהיה אז זמן דין קשה, שיצאה רוח חזקה להחריב את העולם, לכן ה' גירה את השטן באיוב, כדי להקל מהדין הקשה. נראה שלא רק אצל איוב, אלא בכל דור ודור כאשר בנ"י במצב קשה, ה' מפנה לצדיקים ומדגישם, כדי שיקלו מהדין של בנ"י בזכותם. אמנם לא מדובר על סתם אדם, אלא כאלו שלא יפגעו ביותר באמונתם, ואף מסכימים לקבל עליהם את הדין בשביל בנ"י. שכך נראה שלכן התחיל ספר איוב בסיפור על בניו, שאיוב היה מקריב בשביל לכפר להם, כדי לומר שבדעתו היה מוכן לתת בשביל לכפר לאחרים. (נראה שזהו: 'א"ר אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. א"ר אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת' [מו"ק כח,א]. שהצדיק לוקח על עצמו בשביל כפרה לבנ"י, שזהו כמו פרה אדומה שלוקחת על עצמה לכפר את חטא בנה העגל, וכן בגדי כהונה, שהכהן פועל בשביל לכפר לבנ"י ע"י עבודתו. נראה שזה לא רק בפטירה, אלא בכל נזק וצער, נחשב כעין מקצת מיתה [כמו ספרי חיים ומתים שנפתחים בר”ה, שהכוונה במיתה גם לצער, שהוא נכלל במובן מיתה]). אולי רמז שנאמר “ויהי היום”, כעין "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" (תהלים פא,ד). ששניהם זהו יום הדין של ר”ה, ובא לדמותם, שתוקעים בשופר כרמז שיחזרו בתשובה. אבל גם אם לא שבים כראוי, ויש דין קשה, אז ה' פועל ע”י הצדיקים כדי להוריד מהדין הקשה. לכן נאמר בהמשך: “עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע" (שם,ו), שמעבר לפשט שיוסף יצא בר"ה מבית הסוהר (רש"י), נראה שגם בא לרמז שכשיוסף ירד למצרים, הוא ירד בקשיים קשים, אבל היה בזה משום הקלה לבנ"י (שלא ירדו בצרות קשות, אלא כבאים בכבוד ליוסף): 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל”' (שבת פט,ב). לכן בהתחלה היה קשה, ואח"כ קיבל גדולה ביותר, מעין איוב שקיבל מכה, ואח"כ קיבל יותר ממה שהיה קודם. אולי לכן נאמר בקרי "אתה שכת" ובכתיב "את שכת", שחסר ה', כרמז לתורה (חמשה חומשים). שהיה דין קשה על עזיבתם של בנ"י את התורה, ולכן נעשה מה שנעשה עם איוב, שאז ה' הפסיק כביכול את ההגנה מאיוב בשביל לכפר לבנ"י. (עוד אפשר שחסר ה', כרמז לחמשת החושים שבאדם, שכביכול אמר השטן שכל מה שאיוב לא חוטא זה רק בגלל שה' מגינו, ולא שתיקן את עצמו. או שזה כנגד חמשה דברי מעלה שה' אמר עליו: “כי אין כמהו בארץ, איש תם, וישר, ירא אלקים, וסר מרע", שכנגד זה השטן אמר שהוא לא כזה, אלא רק משום שה' מגן עליו).