לראש ולא לזנב " או, "תקע בשופר גדול לחרותנו"
נכתב על ידי izik28, 13/9/2020
בס"ד
ד"ת לראש השנה א תשרי תשפ"א לע"נ יעקב בן רבקה ויוסף בן סניורו ז"ל
" לראש ולא לזנב " או, "תקע בשופר גדול לחרותנו"
-------------------------------------------------------------
בשתי הלילות של ראש השנה אנו מברכים בין השאר על הברכה," שנהיה לראש ולא לזנב" ואפשר לשאול, ראש למה? לדבר טוב כמובן! או אולי לדבר רע ? ראש לשועלים או זנב לאריות או להפך?
אם נשים לב במילה ראש גלומה המילה "אשר " , מה גורם לנו אושר באמת בלב , בנשמה?
המילה זנב לעומת זאת מיסתתרת המילה ,זבנ " ,אחד שקונה ומוכר דבר מה , מה שלא תמיד נעשה ביושר .
האם יש התייחסות בתורה לשני המילים האלה? ועוד ששנה זו היא השנה הששית דהינו ערב השמיטה שתחול אי"ה בשנת תשפ"ב , על השנה הששית נאמר ," וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים " מפרש הספרא," וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית"-- אין לי אלא בששית. בחמישית וברביעית, בשלישית ובשנית, משנה לחברתה מנין? תלמוד לומר "בשנה הששית".
"ועשת את התבואה לשלש השנים"-- לששית ולשביעית ולמוצאי שביעית. דבר אחר: "לשלש השנים"-- לשביעית, וליובל, ולמוצאי יובל."
שנת תשפ"א מתחילה בערב שבת קודש , לכן תקיעת שופר אסורה בשבת ותהיה בלי נדר רק ביום השני של רה"ש [לכן כדאי לכוון מאוד בזמן תקיעת השופר כיוון שאין עוד הזדמנות!!] ,אנו קוראים בקריאת התורה בחג על עקדת יצחק ועניין האיל, הבה ניזכר לרגע,"וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים , אברהם הזדרז לקיים את צוות בוראו ללא חשש כלל כדברי המלבים,"וישכם." לפי הפשט יספר איך עמד בנסיון הזה בכל פרטיו, אם מצד הזריזות "שהשכים בבקר", ולא נתעכב בדבר, ואם מצד מה שלקח עמו החמור ולא הלך רגלי כדי שע"י איחור העשיה וההליכה יוכל להיות שינחם ה' ויבטל הגזירה, ואם ממה "שחבש את החמור", בעצמו בחשקו לקיים מצות ה' בעצמו, ואם במה "שלקח נעריו אתו" ולא הלך לבדו כדי שיוכל יצחק לעכב בידו או לברוח ויפטר ממצוה זו כי יצחק לא נצטוה, ואם במה שהכין עצי עולה ואש ומאכלת שלא יהיה לו שום עכוב. " , ... "לאחר ציווי הקב"ה , "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני"... וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו" מפרש הכלי יקר, "שכל מי שהוא חוטא ורב מרי נמשל לאיש בעל קרנים מנגח כלפי מעלה, בעבירות שבין אדם למקום ב"ה, כמו שפי' רש"י פרשת לך לך (יד.ב) שמאבר שם אבר לקפוץ ולעוף כלפי מעלה וכן באומות נאמר (דניאל ח.כ) האיל אשר ראית בעל הקרנים וגו'. כך נשא המשל כאן באיל בעל קרנים זה, כי יש מנגח כלפי מעלה זהו החוטא לשמים, ורוב קרני הבהמות פונין לימין ושמאל, כי כך האדם החוטא לחבירו מזיקו הן באורך ימים שבימינו, הן בעושר וכבוד שבשמאלו. לפיכך אדה"ר שהיה יחידי בעולם וחטא לשמים לבד על כן נזדמן לו לכפרה שור שהיה לו קרן אחת במצחו, ר"ל שמצד היותו במצחו היה פונה כלפי מעלה כי במה שחטא יתקן, ומכאן למדו רז"ל (חולין ס.) לומר כן שהיה לו קרן אחת ודווקא במצחו, אבל לדורות כל חוטא מביא שור או כשב או עז בעל קרנים לימין ולשמאל, לכפר על אשר חטא לחבירו כי אפילו החוטא בדברים שבין אדם למקום ב"ה מ"מ הוא מזיק גם לבריות, הן מצד שכל ישראל ערבים זה בעד זה, ורבים נשאו עונש חטאו כנודע, הן מצד שגורם שאחרים לומדים לעשות כמעשיו, על כן דינו להביא בהמות בעלת קרנים לימין ולשמאל, לכפר על מה שחטא לבריות והקב"ה מוחל חלקו, כי אם רבו פשעיו מה יעשה לו ית', אבל לאדם הדומה לו היה יכול להכות בו מכה רבה כפי גודל כחו, על כן דינם חלוקים בקרבנות, כי הכהן משיח וסנהדרין כחם גדול ובידם היה להכות מכה רבה בזולתם. על כן דינם להביא פר שנגיחתו גדולה ומסוכנת ביותר. וכל סתם יחיד אין נגיחתו גדולה כל כך לחבירו ודומה לכבש או עז שאין נגיחתם גדולה כל כך על כן דינם להביא כבש או עז. אבל העני שכחו חלוש מלהזיק ודומה לעוף המכה בכנפיו ע"ד שמאבר, על כן דינו להביא תורים ובני יונה לומר, כי הוא נרדף כמותם ואף על פי כן הוא מכה עם כנפיו בזולתם, ובדלי דלות החשוב כמת. על כן קרבנו סולת שאין בו נפש החיוני. ויתבאר זה עוד בע"ה לקמן פר' ויקרא, לפי שכל מכפר צריך שיתדמה בתואריו אל המתכפר. זה"ש (תהלים עה.ה) "אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן אל תרימו למרום קרנכם." אל תרימו קרן אחת במשמע שלא יחטאו לשמים לבד, אל תרימו למרום קרנכם, שנים במשמע כנגד החוטא גם לאדם לכך אמר אל תרימו למרום שני הרמות אחת לימין ואחת לשמאל כאמור.
ודבר זה נרמז לאברהם, יען כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכ"ש לדעת האומרים (נדרים לב.) שגלות מצרים היה בחטאו של אברהם שאמר במה אדע, וגרם לבניו עינוי ועבדות ומיתת הבנים במצרים כאילו היה מנגח בהם ימין ושמאל ע"כ דינו להקריב איל אחר, והוא אחר מן הראשון, כי האיל הראשון הוא האדם החוטא המנגח צפונה ונגבה ובחמלת ה' לקח תמורתו איל אשר היה נאחז בסבך בקרניו. ענין היותו נאחז בסבך היינו אילן, רמז שככה החוטא נסתבך בחטא הנמשך מאכילת עץ הדעת, אשר היה סבה לכל חטאת. וענין בקרניו כי קרני החוטא גרמו לו להסתבך בחטא, כאילו אמר שהאדם נתפש ונאחז במצודה, בעבור היות לו קרני ראם קרניו, מרים קרן למרום או לימין ושמאל, ובב"ר (נו.ט) אמרו והנה איל אחר. מהו אחר, כל הימים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות וסופן להגאל בקרניו של איל. הנה פשוטו של המדרש זה מסכים לדברינו שפסוק זה מדבר בחוטא ורב מרי אשר קרנים מידו לו. ומ"ש וסופן להגאל בקרניו של איל. נ"ל לפרש על שופר של ראש השנה שהוא בקרן של איל, ועל ידו יגאלו ישראל מיד יצרם הרע אשר מצודתו פרוסה על כל החיים, וע"י השופר הבא לערבב השטן יגאלו מידו, כי השופר מעורר את האדם על התשובה, כמ"ש (עמוס ג.ו) אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו."
השופר מצוי בראש האיל , והוא בא להזכיר לנו לשפר את מעשנו כדי שנהיה לראש ולא לזנב , רק השאלה ראש למה " ראש לאריות או לשועלים , לטוב או לרע ? האם הראש גורם לנו אושר? [ראש בהפוך אותיות] כאן נגיע לברכה ," שנהיה לראש ולא לזנב" לכאורה אין קשר.. אך יש גם יש ,
לפי המסורת בדגים לא שולטת עין הרע , כיוון שהם מכוסים מן העין היות והם מצויים במקויי ימים , אותם המים המשולים לתורה אותה אנו מצווים ללמוד ולהגות בה , בעוד "דג" הגימטריא הוא הספרה שבע, כחודש השביעי בו חל ראש השנה וידוע ,"שכל השביען חביבין " ,מה עוד שמצווה לאכול בשבת דג כמובא בגמרא," במה מענגו? רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין" מדרש מובא הסבר על עניין מצוות אכילת דג בשבת " במעשה בראשית נאמרו שלוש ברכות בשלושה ימים רצופים. ביום חמישי נאמרה ברכה לדגים –" ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את הארץ בימים. ביום ששי נאמרה ברכה לאדם - ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו "וכו' ביום השביעי נאמרה ברכה לשבת –" ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו." והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ולכן אוכלים דגים בשבת להשלמת הברכה המשולשת. טעם נוסף - כתוב "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן", אם כך למה נאמר וירעיבך? אלא שהרעיבך בדגים שלא נמצא טעם דגים במן. שהרי הם התלוננו "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם". ולכן אוכלים דגים בשבת כדי להשלים מה שהחסירו במדבר ושיהיה עונג שבת שלם".
אנו ממלכים עלינו את הקב"ה בראש השנה , על מנת לקבל את מלכותו אנו נדרשים לשפר את מעשינו לכן ניתנים לנו ימים קדושים אלו ,עשרת ימי תשובה, שמתחילים בשבת קודש שיש בה השנה קדושה כפולה! וידוע שמי ששומר את השבת הוא שותף במעשה בראשית ! הדגים לא חטאו בחטא המבול לכן הם נצלו ,הם גם מזכירים לנו בעת הברכה את האימרה ,תניא, היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד" ,מה עוד שצבע התכלת היה במשכן .הרב מנחם בורשטין מסביר,"במשכן השתמשו בתכלת, כמתואר בפרשת תרומה: לכיסויי יריעות המשכן ויריעות החצר, לפרוכת, למעיל ועוד, וכן למצוות הציצית: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" . ביהדות - יש משמעות לצבעו של דבר, כמו שכותב הרב הירש בספרו "מצוות כסמלים", הצבע האדום הוא הצבע הגשמי ביותר - הוא צבעה של האדמה ושל הדם. על כן הצבע האדום הוא צבעו של מזבח האדמה, עליו מקריבים קרבנות, וגם צבעו של המשכן כולו היה נחושת. ככל שעולים במעגל הקשת אנו מוצאים צבעים רוחניים יותר, עד שמגיעים אל צבע התכלת, שהוא הצבע הרוחני ביותר. השמים הם חסרי צבע, הם מבטאים את שיא הרוחניות, אולם כשמסתכלים עליהם - רואים תכלת. נמצא שהתכלת הוא 'מציאות וירטואלית', הוא כולו רוחני ורק נראה לנו כתכלת. לכן הכיסויים של הכלים הרוחניים במשכן, כמו המנורה, הם כולם מתכלת, וכן מעיל הכהן הגדול שבא לכפר על לשון הרע שבפרהסיא" .
בראש השנה נפקדה שרה, רחל, וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו", בראש השנה נתפלל את הפיוט ," היום הרת עולם " מעבר להיות ראש השנה יום דין בו אנו צריכים לחזור לצור מחצבתנו , ועל הקב"ה אי אפשר "לעבוד " אי אפשר להסתתר כמו הדגים שאין הם נראים, הכל גלוי וצפוי לפניו .. כל מעשינו ומעללינו לטוב ולרע , המילה, הרת" מסמלת גם הריון , כזוגות שכמהים לזרע של קיימא ועוד קודם לכן להינשא ולחיות בטהרה, כאשר נברך את הברכה " שנהיה לראש ולא לזנב" נכוון להתקדם ולהיות כמו ראשו של האיל בעקדת יצחק , ונזכר בשופר שהוא הבולט ביותר בראש האיל, כך בעת תקיעת השופר נכוון מאוד את לבנו לשמיים , נראה את התכלת [כמה שאפשר] ונזכר במלכו של עולם שממולך ממש ברגע זה !! ברגע ההכתרה ברור שנתנהג כראוי, רק עלינו לעשות זאת גם אחרי כן, בשאר השנה ולא ללכת כדור המבול שגזלו וחמסו והמים שמשולים לתורה הטובה ,נהפכו לרעה כיון שאולי הם היו בגדר" נבל ברשות התורה" ,דהיינו לנצל את התורה לטובתך האישית והלא טובה!! אם נשפר את מעשינו ונשעבד את לבנו לאבינו שבשמים ונזכור שהוא מצוי בכל מקום! נהיה אלול לא רק בימים אלו .. לא נרחיק איש מרעהו כמו הקרונה .. נזכה לברכה של השנה הששית ערב השמיטה שאנו בפתחה ושתכנס לטובה ! לשנה טובה ומתוקה, בפריה ורביה בתורה כדגים וכפ"ס," תקע בשופר גדול לחרותנו "אותו אושר[ראש בהיפוך אותיות] היא אותה חרות שנזכרת במתן תורה שהיתה מלווה," בקולות ובקרים וקול שופר חזק מאוד" , שיתקבלו כל תפילותנו שהם במקום הקרבנות בשמי מרומים ויהיה הכל לנחת רוח אל הקב"ה ,שנה טובה וחתימה טובה לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
