'בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות' (אבות ה,א). 'בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה ת"ל, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע וכו'. הכי פירושו: ומה ת"ל מזה שהוא נברא בעשרה מאמרות? כלומר: איזה לימוד נמשך מזה. ולא שהיא שאלה על הבריאה עצמה, למה היתה בעשרה מאמרות. אלא שר"ל שיש לנו ללמוד מהבריאה שהיא בעשרה מאמרות לימוד מוסר נאה. לפי שהלא במאמר אחד היה יכול להבראות, ויצא לנו ממה שנברא בעשרה להפרע וכו'. אבל לא שלכך היתה כוונת הבריאה בעשרה מאמרות כדי להפרע וכו', שאין זה ממדת טובו יתברך לעשות פעולה יתירה כדי להפרע וכו'. כך פי' בדרך חיים' (תוי"ט). התוי"ט מסביר שאין הכוונה שה' ברא את העולם בעשרה מאמרות במקום באחד, כדי ליפרע מהרשעים או ליתן שכר טוב לצדיקים. כיון שאז יוצא שאין זה ראוי להעשות ע”י ה', אלא להיפך, ברחמיו היה צריך לברוא את העולם במעט מאמרות כדי להקל מהעונש. וכן מובא בעוד פרשנים, שמוסיפים גם שאם העולם באמת שווה רק מאמר אחד מצד עצמו, אז מה משנה מה שה' בראו בעשרה, הרי הוא לא שווה כי אם אחד? לכן הפירוש הוא שבאמת העולם היה ראוי ליברא בעשרה מאמרות, ומזה יש לנו ללמוד שכיון שהוא כ"ך חשוב, גם השכר או העונש הוא בהתאם. מדוע ה' ברא את העולם בעשרה מאמרות דווקא? בפשטות המספר עשר מייצג שלמות (להבדיל מספרה אחרת שהיא בודדת, כאן מתחיל להתעלות לעשרות). המספר י' גם מרמז לעוד דברים כמו שמובא בתפא"י: '.. דהודיעתנו התורה שנברא העולם וכל שבו בי' מאמרות, למען נדע כמה חביב לפניו ית' העולם וכל חלקיו, שנבראו בי' מאמרות דוגמת העולם העליון שנברא בי' ספירות, ודוגמת י' הדברות שבסיני'. העולם נברא בעשרה מאמרות כדי להראות את חשיבותו, כמו שהעולם העליון נברא בעשרה, ויש י' דברות. נראה יותר מזה, שאין זה רק לדמות בשביל החשיבות, אלא כמו שמובא כאן שיש לימוד לגבי צדיק ורשע, שבא להדגיש שהעולם נברא בשביל שתתקנו, כדי שתעשהו מעין העולם העליון הקדוש, וזה ע"י התורה, שנתנה לנו בסיני יחד עם ירידת הלוחות שבהם עשרת הדברות (ורמוזה כל התורה ב-י' הדברות). נראה גם שהמאמרות מובאות בתחילת התורה, והיא פותחת את המאמרות בבראשית (' .. עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו, "ויאמר"? ויאמר דבראשית ט' הוו? "בראשית" נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג, ו) "בדבר ה' שמים נעשו"'. ר"ה לב,א). לא במקרה בחרה התורה לציין את המאמר הראשון בבראשית, נראה כי באה לרמז שעניינם של המאמרות קשור במה שנרמז בפתיחת התורה בבראשית: '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י). נראה שהתורה בכוונה חיברה בין תחילתה בבראשית ורמזיה בו למאמרות, כדי לומר על העשרה מאמרות שהן מרמזות על ישראל והתורה וא"י. התורה קשורה ל-י' כמו שהובא קודם, בשל י' הדברות. א"י קשורה ל-י', שהשלמות של א"י הגדולה היא ארץ עשרת העממין שלעתיד לבא ננחל (רש"י. בראשית טו,יט). לכן כשבאים לייצג את א"י בשלמות לעתיד כשהעולם מתוקן, זהו ארץ י' העממין [בנוסף ברמז, א"י גודלה ארבע מאות פרסה (רש"י. במדבר יג,כה [אמנם גם בגמ' (ב"ק פב,ב) מופיע מספר זה, אבל לא ברור שהכוונה לגודלה של א"י או לזעזוע שנעשה, ולאו דווקא שזה א"י]) וכשלוקחים את 40 הימים של מתן תורה, ומכפילים ב-י' יוצא 400, כרמז למעלת א"י הקדושה שבה התורה מתגלה בשלמותה]. וכן בקדושות א"י מרומז המספר י' (משנה כלים א,ו [ראה בברטנורא שם,ט. למי שמחשיב את קדושת א"י בעשרה, אז ודאי שזה מרמז על מעלת א"י. וגם למי שלא מחשיבה ב-י', עדיין בתוך א"י יש י' קדושות, כך שמרמז על הקדושה בא"י]). גם בבנ"י נראה שיש רמז ל-י', שכשבנ"י ירדו למצרים הם היו 70, כרמז שהגלגולים בעולם שנברא בשבוע מתגלה ב-י' בבנ"י, ולכן 70. וכן שורש בנ"י הוא ששים ריבוא, והעולם קיים עד ששת אלפים שנה (סנהדרין צז,א), ולכן נרמז פי י', ששים במקום שש (אמנם זה באלפים וזה בריבוא, אבל המספר הוא העיקר). שבנ"י מגלים את ה' בעולם, ולכן כעין מרמזים על י' הדברות שהם יסוד גילוי שם ה' בעולם. לכן העולם נברא ב-י' מאמרות כרמז שיעודו הוא שבנ"י יחיו בא"י ויתקנו את העולם כולו, עד השלמות שלעתיד. עוד נראה ש-י' רומז לשבוע הבריאה, ולשלושת האבות שהם יסוד התיקון והקדושה בעולם, גילוי שם ה' בעולם, ולכן יחד זהו עשרה. ולאבות הובטחה הארץ (ואף חפצו בה מאוד), כי כאן זהו המקום של גילוי שם ה' בעולם. לכן גם נראה שבתשרי שהוא החודש השביעי (מניסן, שבו מתחילים לספור את החודשים) יש את עשרת ימי תשובה, כעין י' המאמרות, ויש שלושה ימים הקשורים לדין, יומיים ר"ה ויוה"כ (וביניהם שבוע). כעין כנגד עשרת המאמרות, שהם כנגד שבוע הבריאה ושלושת האבות. ובזמן זה ה' קרוב יותר כביכול לעולם, כרמז לגילוי שם ה' בעולם שקשור בזה (ובא”י יש יותר קירבה של ה', שלכן הנבואה היא בארץ, וכן עיקר המצוות שבהם מגלים את שם ה' הוא בא”י). נראה שזהו: 'אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות... הני עשרה מלכיות כנגד מי? אמר רבי: כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים. הלולים, טובא הוו? הנך דכתיב בהו (תהלים קנ, ג) "הללוהו בתקע שופר". רב יוסף אמר: כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני. ר' יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו, "ויאמר"? ויאמר דבראשית ט' הוו? בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג, ו) "בדבר ה' שמים נעשו"' (ר"ה לב,א). שנרמז כאן על הקשר של ר"ה לעשרת המאמרות (וזה במיוחד מובן ע"פ דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר [ב'מועדי ישראל', 'תשרי וניסן..'] שהמאמרות נאמרו בתשרי), ול-י' הדברות, ולהילולים של דוד שזה מרמז על בנ"י שמגלים את שם ה' בעולם (שקורא להלל את ה'). ישנם שלושה טעמים, כנגד שלושת אבות (וכן יש י' של זכרונות, שופרות ומלכויות, שהם שלושה, כנגד האבות. וכן יש דעה שיצא ב-ג' – כמובא במשנה דעת ריב"נ). מי שמגלה את ה-י' של בנ"י, זהו דוד, שהוא היה המלך הגדול בא"י, וכבש שטחים רבים ומלך בחוזקה, ולכן מרמז גם על הקשר לא"י, שדווקא בה יש גילוי של שם ה' על ידנו, לעומת חו"ל שעצם מציאותנו בגלות זהו חילול השם ('"ויחללו את שם קדשי" – השפילו את כבודי. ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם: עם ה' אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו' [רש"י. יחזקאל לו,כ]. לכן מובן שדווקא דוד מגלה זאת, שהוא היה מלך חזק ששלט בעולם כולו, להיפך מטענת הגוים בגלות שאין לה' כח ח"ו, שזהו חילול השם. בדוד מתגלה הקידוש השם שיש בבנ”י כששולטים בחזקה בארץ). כמו כן, כאן מקום גילוי התורה בשלמותה (ספרי "עקב”, מג), ולכן דווקא מכאן יש קידוש השם על ידנו. (נראה שדוד במלכותו מרמז על מעלת א"י, ולכן מלך ארבעים שנה, כנגד שמגלה בתהילותיו י' כמו הדברות [שתהלים זהו תורה, וכן התהילה לה' נעשית על ידנו ע”י קיום תורה ומצוותיה], וכך מרמז על גודלה של א"י 400 פרסה, כנגד ארבעים ימי מתן תורה כפול י', כמו שאמרנו קודם. ומלכותו מתחלקת ל: "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנים" [מלכים א ב,יא], שיש רמז לשבע כנגד ימי בריאת העולם, ול-33 כנגד האבות שהם 3 [ואנחנו צאצאיהם, ולכן כעין פעמים 3, האבות ואנחנו ההמשך שלהם, שאנו כמותם]. שכך רומז לתיקון העולם שעל ידנו דרך קיום התורה בא"י, ובמיוחד כשיש שלטון חזק של היהודים בא”י, כעין דוגמת מלכותו של דוד. שאז מגלים את מלכות ה' בחוזקה בעולם, וכך יתגלה בשלמות לעתיד לבא, ולכך אנו מרמזים גם בר”ה, שזהו רצוננו, לגלות את מלכות ה' בעולם כולו).