"אמר רבי לוי: ברכות מברכות את בעליהן וקללות מקללות את בעליהן (דברים כה, טו): 'אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ', אם עשית כן, יש לך מה לישא ומה ליתן ומה ליקח ומה למכור. קללות מקללות את בעליהן (דברים כה, יג): 'לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה' (דברים כה, יד): 'לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה', אם עשית כן לא יהיה לך מה לישא ומה ליתן ומה ליקח ומה למכור. אמר הקב"ה: אני אמרתי לא תעשה איפה גדולה וקטנה ועשית, חייך שאפילו בקטנה אינו מספיק אותו האיש"  (ויקרא רבה טו, ז)

בפשטות המדרש משתמש כאן באיום ובהפחדה בעונש - אם אבן המשקל שלך הייתה מדוייקת וכשרה ולא גנבת בעזרתה את הלקוחות, יהיה לך מה לישא ומה ליתן ומה ליקח ומה למכור. אסור לך להחזיק בביתך אבן משקולת גדולה, שבעזרתה אתה קונה קילו ורבע במחיר קילו, או אבן משקולת קטנה שבעזרתה אתה מוכר 900 גרם במחיר קילו. אם עשית כן, לא יהיה לך מה לישא ומה ליתן ומה ליקח ומה למכור - העבירה תגרור אחריה קללה בפרנסתך ולא יהיה לך אפילו כמות קטנה של סחורה.

אך בהבנה עמוקה יותר של המדרש אנחנו מגלים שיש כאן לא רק הפחדה ויראת העונש, אלא עיקרון רוחני מקיף שבא לידי ביטוי במערכות חיים רבות ושונות, המבאר את העיקרון הבסיסי שעליו מושתתים יסודותיו של המדרש: אדם שעושה מצווה - המצווה עצמה היא ברכה שמברכת אותו, ולהבדיל אדם שעובר עבירה - העבירה עצמה נושאת עימה קללה.

המציאות היא הפוכה מכפי שניתן היה לחשוב - אנו היינו חושבים שככל שאדם ייתן יותר לזולתו, יחסר ממנו, וככל שהוא יתחמן יותר וינסה להשיג יותר, גם אם בדרך שאיננה כשרה - ירוויח ויתעשר. חז"ל מלמדים אותנו שלא כך הוא - המברך יתברך, מי שנותן משלו דווקא הוא זה שמקבל ברכה.

המדרש אומר זאת לא כדי להפחיד או לאיים, אלא כדי ללמד אותנו שיש כאן יסוד עמוק:

האדם נברא להיות צינור שדרכו עובר השפע האלוקי גם אליו וגם לאחרים. האדם לא נברא להיות רק כלי, שמקבל את השפע מהקב"ה, אלא כצינור שגם מעביר הלאה.

כאשר האדם רוצה להיות רק כלי לקבל את השפע שיש בעולם ולא להעביר הלאה - הקללה רודפת אותו לא רק כעונש אלא כתוצאה ישירה של מעשיו, שכן יש גבול למידת השפע שהוא יכול להכיל - גם הכלי הגדול ביותר הוא מוגבל, והמוגבלות של האדם לקבל מאת ה' נוצרה מעצם רצונו להיות רק מקבל.

לעומת זאת, אם האדם בוחר להיות צינור, כלי שפתוח לקבל אך גם פתוח להעביר ולתת - אז הקב"ה משפיע עליו שפע ללא גבול, כצינור שאתה יכול תמיד להזרים דרכו עוד ועוד. שכן אם אינך מבין שאתה רק צינור לשפע האלוקי, ואתה מנסה לרמות ולשקר כדי להשיג עוד ועוד שפע חומרי, הרי בסופו של דבר לכלי שלך יש יכולת קיבול מסויימת, וכשתנסה לעבור אותה עלול הכלי להישבר.

אדם שמנסה לתחמן ולגנוב את זולתו, מגלה בכך שהוא בעצם איננו מאמין - אם האמונה הייתה חזקה בקרבו שה' הוא הנותן לחם לכל בשר, הרי היה ברור לו שהגניבה לא תהפוך אותו לאדם יותר עשיר!

זהו גם היסוד העומד מאחורי הכלל המפורסם על הפסוק (דברים יד, כב): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר - עַשֵּׂר בשביל שתתעשר". לא מדובר כאן בשכר מצווה בלבד, אלא בעיקרון קוסמי: אם אתה מְּעַשֵּׂר חלק מהרווחים שצברת/קיבלת, הרי אתה מבין שאתה רק צינור, שאתה מקבל ואף נותן, ומתוך כך תתעשר ותקבל שפע טובה וברכה.

הרב אלעזר אהרנסון, מהאתר: ישיבת ההסדר חולון - https://www.yholon.co.il