שלוש צעקות הן בפרשתינו [בשלח]

-------------------------------------------------.

שלוש צעקות צעק משה בפרשה עד שחילחלה בו התודעה [או נרמז לו משמיים]

כי מנהיג  צריך שלא תהא דרכו בצעקות אלא לעלות בראש גבעה  [להדגים חולשתו]

ולהרים ידיים למרום בתפילה. שכך גם העם מתעורר לתשובה....

 ובכלל אין עמלק מתעורר להילחם בישראל  אלא מפני  צעקתם של ישראל אותה הקשורה במיים

 ודוק דווקא במיים של תורה.

 שהתורה חלילה הופכת פלסתר .

 וכדי כך  שאין כל אדם בישראל היכול להתהלך בה משל הוא הולך ביבשה [שלא כל אדם יודע לשחות ב"ים"]

 [צעקת משה הראשונה שעל הים]

 וגרוע  יותר, שפרנסיה של התורה הפכו את מימיה למרים והיא נתפשת בעיני העם כ"מרה".

 [צעקת משה השנייה במרה].

 ולבסוף  שהתורה הופכת עורה ואין היא יותר בבחינת מיים הראויים לשתייה.

 והעם הופך אומלל הצמא גם לאמונה ולרוח ... [הצעקה השלישית]

 

והנה החידוש הגדול הוא ,כי במרה [בצעקה השנייה].

 המטה הפך לבלתי רלוונטי ומשה נזקק להוראת עליון  : לקחת עץ אחר [עץ האדם - ערכי האדם - כי האדם עץ השדה] להמתיק את מי התורה בערכים אנושיים מזוקקים. 

בזה טמון סוד גדול שגם כיום מי התורה הפכו מרים בגלל "מטות ההנהגה" הנלוזות  [גם של רבנים. בושה שבשם התורה  מחד,אחים  : שופכים דמיהם . בתיהם נהרסים .גירושן רבים .הרבה יתומים ואלמנות.

 רק מפני שהחליטו "רבנים" כי אחים אחרים צריך שדווקא גם בשעה הזאת תורתם תהא אטימותם....].

צריך להשליכן   [את מטות ההנהגה הללו. ]וכמו גם להשליך גם את האוחזים בהם.

 צריך  עץ אחר למהול ולהמתיק כיום את מימיה של תורת ישראל ......

 שאם לא כן אוי לאותם הפרנסים שמתדרדרים לצעקה השלישית .

 ושצריך בה להפוך את המטה למכה בסלע שאלוקים עומד עליו.

 לא פלא שבאה עלינו מלחמת עמלק של היום.... ולא בכדי ,

דווקא ,ביום שקשור לתורה

 יום "שמחת" תורה. שהתורה לא רוצה באלה

 ולא בשמחתם.....

 משה אהרון.