'… יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות' (אבות א,ו). (ראה בהרחבה ב'אבות לבנים' על המשנה, ממרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א). 'והוי דן את כל האדם לכף זכות. על כל שתשמע עליו אמור שנתכוון לטובה, עד שתדע בבירור שאינו כן. שאם אתה תדין כן ידונו אותך מן השמים לזכות, כמו שמפורש בפ' מפנין' (רש"י). משמע מרש”י שתמיד יש לדון את כל אדם לכף זכות, בין אם הוא צדיק ובין אם הוא רשע. לעומת זאת לרמב"ם יש חילוק בין האנשים: 'והוי דן את כל האדם לכף זכות. ענינו, כשיהיה אדם שלא תדע בו אם צדיק הוא אם רשע, ותראהו שיעשה מעשה, או יאמר דבר, שאם תפרשהו על דרך אחת יהיה טוב, ואם תפרשהו על דרך אחרת יהיה רע, קח אותו על הטוב ולא תחשוב בו רע. אבל אם יהיה האדם נודע שהוא צדיק מפורסם, ובפעולות הטובות, ונראה לו פועל שכל עניניו מורים שהוא פועל רע, ואין אדם יכול להכריעו לטוב אלא בדוחק גדול, ואפשר רחוק הוא, ראוי שתקח אותו שהוא טוב, אחר שיש שום צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לך לחשדו. ועל זה אמרו: כל החושד בכשרים לוקה בגופו. וכן כשיהיה רשע, ויתפרסמו מעשיו, ואחר כן ראינוהו שיעשה מעשה שכל ראיותיו מורות שהוא טוב, ויש בו צד אפשרות רחוק לרע, ראוי להשמר ממנו ושלא תאמן בו שהוא טוב, אחר שיש בו אפשרות לרע. ועל זה נאמר (גם) כי יחנן קולו אל תאמן בו וגו'. וכשיהי' בלתי ידוע, והמעשה בלתי מכריע לא' משני הקצוות, צריך בדרך החסידות שתדין לכף זכות, איזה קצה שיהיה משני הקצוות' (רמב"ם על המשנה). ובדומה מובא ברע”ב: 'והוי דן את כל האדם לכף זכות – כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן. כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם צדיק אם רשע, ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה, מדת חסידות היא לדונו לכף זכות. אבל אדם שהוחזק ברשע, מותר לדונו לחובה, שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו [שבת צ"ז], מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה' (רע"ב). אמנם הברטנורא דומה לרמב"ם, אלא שיש הבדל בניהם במקרה של רשע, שלרמב"ם ראוי לדונו לחובה, ואילו לברטנורא מותר לדונו לחובה, אבל לא שצריך כך לכתחילה. אולי לשיטת הרמב"ם יש להביא קצת סמך, מאבות דר"נ (ח,ז-ח) שמביאים כדוגמה למשנה ממעשי חסידים, שאפילו כשעשו מעשה שנראה מאוד רע, דנו לזכות, והתברר שכך באמת היה. משמע שבאו להדגיש שגם כשנראה ודאי לחובה, אם זה צדיק יש לדונו לזכות. אבל לא הביאו כלל דוגמה לדון רשע לזכות, משמע שלא על זה דיברה המשנה (אמנם גם לא הביאו דוגמה של אדם שלא ידוע עליו מה הוא, אולם זה פשט המשנה שיש לדון לזכות כל אדם, ולכן ברור שהכוונה גם לסתמי, אבל על רשע יש צורך לברר זאת, ואם לא בררו משמע שאין זה כך). נראה שגם רש"י מודה לרמב"ם, ולא בא לומר אלא רק כאמירה כללית על סתם אדם, ולא דיבר על רשע ממש. שאם נאמר כך מובן שמדגיש כראיה מפרק מפנין, שהכוונה לסיפור בשבת [קכז,ב], ושם הרי לא דובר על רשע, אלא על סתם אדם (וכן הסיפורים שאח"כ מדברים על צדיק שאפילו שנראה שחטא דנוהו לזכות, וכך באמת היה). נראה שההבדל בין רש"י לרמב"ם (אם נאמר שחולקים) תלוי בהבנה מה באה המשנה להדגיש במילה 'האדם', שיכלה לומר 'אדם', שכך היה ראוי, מה בא לומר בדגש של ה"א הידיעה? לרש"י י"ל שמדגיש שאל תסתכל על מעשיו החיצוניים שבדר”כ, שנראה לך שהוא רשע, אלא תביט בפנימיותו, במהותו האמיתית כאדם, "אשר עשה האלקים את האדם ישר" (קהלת ז,כט). שבמהותו של כל אדם הוא ישר, וזהו 'האדם', שתביט במעלתו ופנימיותו כאדם טוב, ולכן תראה שהוא נמשך בטבעו הפנימי לטוב, ולכן ודאי שגם רשע יש בו משיכה פנימית לטוב, ולכן אם אתה יכול לדונו לטובה, כך ראוי. (או האדם, דווקא בנ”י שנקראים אדם, למעט גוים שאינם נקראים אדם [יבמות סא,א]). לעומת זאת, לרמב"ם זה לא כל אדם, אלא 'האדם' – המסויים, אחד כזה שראוי לדון אותו לזכות, שזהו צדיק, או מי שלא ידוע מהו, שאז ראוי לדון אותו לחיוב, שזה בא למעט רשע שלא ראוי לדון אותו לחיוב. אולי אפשר ע"ד הרמז לומר כמה דברים שרמזו חז"ל במשנה זו. ע"פ רש"י אפשר שמודגש 'כל ה-' (שהרי יכל להאמר 'והוי דן את אדם..') גימטריה 'הן', רמז למעלתם של ישראל: "הן עם לבדד ישכן" (במדבר כג,ט). 'הן עם לבדד ישכון. מהו הן? כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו ... אלא לעצמן מפורשים, שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת, ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב"' (שמו"ר טו,ז). כך שמרמז על דבקותם הפנימית של ישראל ברצון ה', ולכן יש לדון תמיד לטובה, כי זהו האמת, שבפנימיותם הם נמשכים לטובה תמיד. עוד נראה שנרמז 'כל ה' אותיות 'לך ה', כרמז לנאמר לגדעון: “ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הלא שלחתיך" (שופטים ו,יד). שרומז ל"לך... והושעת..." (ה' כקיצור ל"הושעת"), שנשלח להושיע מכח לימוד זכות: '"ושפטו את העם משפט צדק”, שיהיו מטין את העם לכף צדק. אמר רבי יהודה ברבי שלום: שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא. ממי אתה למד? מגדעון בן יואש, שבימיו היו ישראל בצרה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא, שהיה הדור דל במצות ובמעשים. כיון שנמצא זכות בגדעון, שלמד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך, שנאמר: "ויבא אליו מלאך ה', ויאמר לו, לך בכחך זה” (שופטים ו יד), בכח זכות שלמדת על בני. הוי, "ושפטו את העם משפט צדק”, שיהיו מלמדין זכות על הדור' (תנחומא "שופטים" סימן ד). 'כל האדם', שיש לדון כל אדם שזה ע"י שיתקן עצמו בכל, ולכן לא יבוא לראות רעה כזו בחברו ('מי מרום' על המשנה), לכן 'כל האדם' אותיות 'המהלך' (ד+א=ה), שהאדם הוא מהלך (להבדיל ממלאכים שהם עומדים), ולכן ע"י הליכתו-עלייתו בקדושה – תיקון עצמו, יבוא לידי ראיית זכות בכל אדם. אולי ע"פ הרמב"ם אפשר שנאמר 'והוי דן' וכו' (שיכל להאמר 'ודון'), כרמז ל'אך' (גימטריה של 'הוי'), ש-אך הוא לשון מיעוט, שבא למעט, שלא דנים ממש את כולם לזכות, שהרי הרשעים לא כלולים בזה. ולרש"י י"ל שנאמר לשון 'והוי', לשון הויה, שאף רשע שלא נראה בכלל שהוא קשור לטובה, עליך לראות בו כאילו בהוויתו הוא קשור לטובה (לעשות לו הויה חדשה, שלא כמו שנראה בשל רשעותו). אולי אפשר שנאמר עם ה' ('האדם'), כרמז לחמשה דברים שאדם מבקש מחברו, מעין המסופר בגמ' (כדוגמה לדון לזכות): 'ת"ר: הדן חבירו לכף זכות, דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון, ונשכר אצל בעה"ב אחד בדרום שלש שנים. ערב יוה"כ אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע. אין לי. תן לי בהמה. אין לי. תן לי כרים וכסתות. אין לי. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעה"ב שכרו בידו, ועמו משוי ג' חמורים. אחד של מאכל, ואחד של משתה, ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי, ואמרתי אין לי מעות, במה חשדתני? אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה, ואמרתי אין לי בהמה, במה חשדתני? אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע, ואמרתי לך אין לי קרקע, במה חשדתני? אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות, במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות, במה חשדתני? אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. א"ל: העבודה, כך היה, הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה כשם שדנתני לזכות, המקום ידין אותך לזכות' (שבת קכז,ב). הרי שנאמרו כאן חמשה דברים: כסף, בהמה, קרקע, פירות, מטלטלין. כך שאולי נרמז שגם כשאתה מבקש מחברך שיש לו דברים אלו (כעין שנרמז שיש לאותו אדם ה' דברים, שהוא אדם עם ה' דברים, 'ה – אדם'), והוא לא נותן לך, שתדון אותו לכף זכות, כמעשה שהיה...