'אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן. יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר, דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה' (ברכות מח,ב). 'וא"ר יוסף בר אבא א"ר יוחנן: אע"פ שאמרו שינוי יין א"צ לברך, אבל אומר ברוך הטוב והמטיב ... דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה' (ברכות נט,ב). ברכת הטוב והמטיב נאמרת בכמה מקרים (ראה שו"ע או"ח סימנים רכא-רכג), אולם המקרים שבהם נאמרת על אוכל, ובצורה תדירה ביותר, זהו בברכת המזון, וכשמביאים יין טוב נוסף כשכמה שותים (או"ח סימן קע"ה) [להבדיל משאר המקרים שזה לא על אוכל, ובמקרים לא תדירים כ"ך]. נראה שבתקנת הטוב והמטיב בברהמ"ז ויין מעבר לסיבה הרגילה של ברכה על הטבה (לרבים), יש בכך משום עומקים נוספים, ולכן היה ראוי שתאמר תדירית. תוס' אומר: 'תיקנו ביבנה הטוב והמטיב. פירוש בברכת המזון. ומש"ה תקנו יותר על היין הטוב והמטיב, טפי מבשאר דברים, לפי שהיו כמו גדר בכרם ולא נסרחו' (תוס' ד"ה 'תיקנו'. תענית לא,א). נראה שתקנו על לחם שהוא עיקר מאכל האדם, ויין שזהו השתיה החשובה לאדם (ודווקא כשיש יין טוב נוסף, ועם עוד אדם, שאז יש מעלת חשיבות יתרה ביין, כיון שעיקר השתיה של האדם זהו מים, אלא שאין בו כ"ך חשיבות והנאה ולכן לא ראוי לקבוע עליו ברכה זו, לכן קבעו על יין שיש בו הטבה של הנאה, ולכן זה בא לידי ביטוי דווקא בצורה של הטבה יתרה ע”י שזהו יין טוב נוסף [ועם עוד אדם שזה נותן הנאה יתרה]), כנגד שהברכה היא על הבאת הרוגי ביתר לקבורה שלא הסריחו, כעין שהם המשיכו לחיות (אף במותם), לכן מודים לה' ע"י חיי האדם, ולכן זהו באכילה ושתיה של האדם, שהאדם לא יכול לחיות בלעדיהם. ביתר נחרבה בשל הריגת ר"א המודעי: 'שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר, והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר, ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים, אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום. בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי: לא תיזיל לך, דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא. עאל ליה מן ביבא דמתינתא. עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה. חמוניה בני מדינתא, ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה: חמינן ההן סבא משתעי לחביבך. אמר ליה: מה אמרת ליה, ומה אמר לך? אמר ליה: אנא אמר לך, מלכא קטל לי, ואי לא אנא אמר לך, את קטל. יתי טב לי מלכא קטל יתי, ולא את. אמר ליה: אמר לי דאננא משלים מדינתאי. אתא גבי רבי אלעזר המודעי, אמר ליה: מה אמר לך הדין כותייא? אמר ליה: לא כלום. מה אמרת ליה? א"ל: לא כלום. יהיב ליה חד בעוט, וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה יא) "הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה", הרגת את רבי אלעזר המודעי, זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר, ונהרג בן כזובה' וכו' (יר' תענית ד,ה). מימלא חורבן ביתר בא בעקבות הריגת ר"א המודעי בעקבות הסוד שנלחש לו כביכול ע"י הכותי. לכן באה הברכה ביין טוב יותר, כנגד 'א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הניחוח" וגו'. אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו, יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' אותיות, וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד. א"ר חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים' וכו' (עירובין סה,א). 'כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יַיִן אֵין דַּעַת, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, יַיִן חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים וְסוֹד חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים' (במדבר רבה י,ח). ממילא נראה שרמזו בברכה על יין טוב יותר כשיש שני אנשים, כנגד בר כוכבא ור"א, שר"א היה ת"ח גדול שאצלו היין מרמז על ע' זקנים, לעומת בר כוכבא שהרגו שאצלו היין מתבטא כאיבוד הדעת. אם היה ר"א נשאר בחיים לא היתה ביתר נחרבת, לכן זה נרמז ביין טוב יותר, כר"א שמעלתו גדולה כיין משובח (להבדיל מבר כוכבא כיין פחות, שרק טוב לנחם בו), וכן ביין טוב ת"ח נהנים: 'מאי "מטוב מצרים"? אמר ר' בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו' (מגילה טז,ב), לכן ביין טוב יותר זה כעין רמז לת"ח, לכן בהיטיב הדעת ביין טוב יותר (כיין טוב שדעת הזקנים נוחה ממנו), זה כעין רמז לר"א המודעי שיכל למנוע את מיתתם, וממילא היה עוד יותר טוב ממה שרק הובאו לקבורה בלא שהסריחו, ובכ"א כיון שלא הסריחו זה כעין חיים, שזה מרמז על כח ר"א המודעי. היין נועד לנחם אבלים, שזהו כהבאתם לקבורה, ולא הוסרחו זה כעין ש'כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו', שכך אלמלי היה אדם הראשון חוטא בעץ הדעת, היתה דעתו כעין כדעת קונו, וגם לא היתה באה המיתה לעולם. (אם בר כוכבא היה מתנהג טוב יותר, ולא היה הורג את ר"א מודעי, לא היו מתים, ולכן נראה שרמזו לברך ביין טוב יותר על מתי ביתר שנהרגו בשל שלא התנהגו טוב יותר). בביתר נרצחו המוני יהודי, ודמם נשפך במים: 'והיו הורגין בהם והולכין, עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל סלעים משאוי מ' סאה, עד שהלך הדם בים ארבעת מיל' (יר' שם). לכן כיון שהדם נשפך כ"ך הרבה, זה היה מזכיר כאילו יין אדום שנשפך בגת (להבדיל מדם שלא נשפך כ”ך הרבה בדר”כ). לכן קבעו על היין ברכה בקשר להרוגי ביתר, אבל רק ביין טוב יותר, כנגד שבא לידי גילוי רק כשהובאו לקבורה שאז ראו את הטוב שנעשה להם, שכך רואים את טוב היין ע"י יין טוב יותר (וכן עצם זה שנקבע על הטוב, אז מדמים זאת לא ליין הראשון שכנגד המתים שנשפך דמם, אלא על החלק הטוב שנראה כשהובאו לקבורה, ולכן מברכים כשמביאים יין טוב יותר) [והם היו רבים, ולכן לפחות שנים ששותים]. הרוגי ביתר קשורים גם לכרמים: 'במתניתא תנא: שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל' (גיטין נז,א), לכן תקנו כנגד הרוגי ביתר בקשר ליין. וזה ברכה על יין טוב יותר, כנגד ההפרש בין היינות של רומא וישראל: 'אמר רב נחמן בר יצחק: בתחלה כשהיו מביאין נסכים מיהודה, לא היה יינם של יהודה מחמיץ... ועכשיו אין יינם של אדומיים מחמיץ... לקיים מה שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה" אם מלאה זו חרבה זו, ואם מלאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאם מלאם יאמץ"' (פסחים מב,ב). לכן מביאים על יין נוסף שהוא טוב יותר, כרמז על יין טוב יותר ביננו לאדום, שבמקרה שהרגו את ביתר, שרומא עולה עלינו, אז יינם עולה, ואילו כשאנו עולים, שלנו טוב יותר משלהם. וזה בשני אנשים, כעין כנגד השורש, של "ולאם מלאם יאמץ", שזה נאמר על עשו ויעקב, ולכן כעין כנגדו דווקא בגילוי של (לפחות) שני אנשים ששותים. הברכה גם נאמרת על הלחם בברהמ"ז (ואף נפוצה יותר מאשר על היין), נראה שזה בא לרמז על כך שביתר נחרבה ומתו בה רבים ביותר (ראה ביר' שם), ודבר זה גורם צער רב, אולם התברר בסוף שהיה שם נס גדול, הטבה גדולה משמים, שהובאו לקבורה ושלא הסריחו. כנגד זה מברכים בברהמ"ז, שמקור ברהמ"ז מהתורה הוא "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך” (דברים ח,י). ומיד אחריו נאמר "השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום … ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" וגו' (שם,יא-יח). דבר זה הזכיר את דברי בר כוכבא: '… וכד דהוה נפק לקרבא, הוה אמר: ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף. (תהלים ס, יב) "הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו"' (יר' שם). לכן הרוגי ביתר מזכירים את דברי בר כוכבא, שאמר מה שהתורה הזהירה ממנו בהמשך לדבריה על הברכה על האוכל (הלחם). [אף נאמר בהמשך: “והיה אם שכח תשכח את ה' אלקיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העדתי בכם היום כי אבד תאבדון. כגוים אשר ה' מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשמעון בקול ה' אלקיכם" (דברים ח,יט-כ). שזה מה שקרה להם, שה' השמידם כמו את שבעת העממין שעליהם נאמר "לא תחיה כל נשמה" (דברים כ,טז), כך בביתר: '(איכה ב, ג) "גדע בחרי אף כל קרן ישראל", א"ר זירא א"ר אבהו א"ר יוחנן: אלו שמונים אלף קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה, והרגו בה אנשים ונשים וטף, עד שהלך דמן ונפל לים הגדול' (גיטין נז,א). 'כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש' (אבות דר"נ, לח)]. הברכה באוכל היא "על הארץ הטבה אשר נתן לך", כך נראה בהבאת הרוגי ביתר, שה' עשה נס, כך שרואים שזה לא שה' סתם המיתם ברעה גדולה, שאחרת מדוע שה' יעשה להם נס גדול שכזה? אלא הם נענשו בחטאם, אבל הארץ טובה אע"פ שנקנית ביסורים (ברכות ה,א), לכן ראו שנעשה נס שלא הסריחו, כעין בחייהם, שזה מעלת א"י לחיים: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם" (דברים יא,כא) [שמכאן הוכיח ר"י לאריכות ימים בא"י (ברכות ח,א)]. אולי זהו שנאמר ביר': '… אמר רב חונה: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב, הטוב שלא נסרחו, והמטיב שניתנו לקבורה. תני ר' יוסי אומר: נ"ב שנה עשת ביתר לאחר חרבן בהמ"ק. ולמה חרבה? על שהדליקה נירות לאחר חורבן בהמ"ק' (יר' שם). שהסמיכו את תקנת ברכת הטוב והמטיב, לסיבת חורבן ביתר, לרמז שזה בא ללמדנו כמו שאמרנו שנחרבה בצרה כ"ך גדולה בשל חטאיהם (לכן גם בברהמ"ז 'הטוב והמטיב' בא לאחר ברכת 'בונה ירושלים' ששלמה תיקן בה 'על הבית הגדול והקדוש', שחורבן ביתר בא בעקבות אי אבלות על ביהמק"ד). בר כוכבא הוא כעין השלטון השלישי שלנו שהיה בארץ (בית ראשון, בית שני ומרד בר כוכבא [שאולי אף חידשו בו את עבודת המקדש, ראה ב'תורת המועדים' – 'מלחמת בר כוזיבא לאור ההלכה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), לכן אולי תיקנו בלחם ויין, כנגד "ארץ חטה ושערה וגפן" (דברים ח,ח), תיקנו בשלושה כנגד מלכות שלישית בארץ. אולי תיקנו בלחם ויין, כנגד שהובאו לקבורה, שה' נתן ברומים דעת טובה, שזה כעין מזכיר את הלחם, שישנה דעה שהוא עץ הדעת: 'ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א), לכן כנגד שהרומים נתנו אישור לקבורה, שזה ע"י שניתן בהם דעת ישרה מינימלית, כעין תינוק שרק מתחיל לדבר שיש בו דעה מינימלית (וכן הם אמרו לנו שמותר לנו לקבור, כדיבור התינוק בעקבות הדגן), לכן תקנו ברכה על הלחם כנגד שהובאו לקבורה. כנגד שלא הסריחו תיקנו על היין, שיין אם לא נשמר כראוי מחמיץ (מסריח), כך אלמלי ה' היה שומרם מלהסריח הם היו מסריחים, לכן ביין ראו קשר להרוגי ביתר שלא הסריחו. הבאת הרוגי ביתר לקבורה מופיע גם בקשר לט"ו באב: 'רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו, והמטיב שנתנו לקבורה' (תענית לא,א). דברי רב מתנה על ברכת הטוב והמטיב בגלל הרוגי ביתר, הובאו כאגב לדבריו שזהו גם הסיבה של ט"ו באב. אולם אולי אפשר שבאה הגמ' לרמז על קשר, שבט"ו באב היו עושים שידוכים: 'ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים' וכו' (משנה תענית ד,ח). הרומים הוציאו מטבעות לאחר חורבן ירושלים במרד הגדול עם ציור של 'בתולת בת ציון' השבויה. ביתר נחרבה כי לא התאבלה על חורבן המקדש (שהדליקו נרות), לכן ראו קשר בין זה לזה (ובפרט שאם הרומאים ראו בישראל כבתולת בת ציון, אז מן הסתם ראיה זו נשארה גם בזמן בר כוכבא שהיה מעט אח”כ). הרוגי ביתר הובאו לקבורה בט"ו באב, ולכן ראו בזה קשר לבתולות ירושלים שהיו יוצאות לכרמים. לכן ראו בזה אות משמים כרמז שה' יחזירנו לשלוט בא"י, וכן גם לא הסריחו כרמז שיש קשר חי בין ישראל לקב"ה, קשר של השפעת חיים לבנ”י. לכן תיקנו ברכה על זה, ובפרט על יין ולחם, כיון שהיין מזכיר את הכרמים, ששם היו חולות. ולחם מזכיר בלשון נקיה את האשה: '"כי אם הלחם" – היא אשתו, אלא שדבר בלשון נקיה' (רש"י. בראשית לט,ו). כך שבשני אלו מדגישים את רמז הרוגי ביתר, שעוד נחזור ונראה לפני כל העולם שכנסת ישראל היא כעין הכלה של הקב”ה, כמו שעשו שידוכים בכרמים.