"וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצרע כשלג" (מלכים ב ה,כז). '"או בשר כי יהיה" וגו'. אמר ר' יודן: אמר האלקים: “או בשר", למה אתם גורמין לשונא לנגע בכם?. ראוי היה גיחזי להיות נביא יתר מן אלישע, ובדבר קל נטל שלו. אמרו: מעשה בר' עקיבה שהשכימו תלמידיו לשנות בבית המדרש, והיה הספד. אמרו: שמא חסיד מת, ונראה לר' עקיבה, וסופדו. הלכו לבתיהן ולבשו שחורין וישבו לפני ר' עקיבה. אמר להן. שאלו באבל. לא השיבן. אמר להן: מה ראיתם לשאול כן ולחלף בגדיכם?  [אמרו לו: שבאנו וראינו אותך חלוץ ומתניך קשורים ומספיד]. אמר להן: שהייתי דורש בפרשת נגעים וזכרתי לגיחזי שהיה ראוי להיות נביא כאלישע, ובדבר קל נטל שלו. עליו נאמר: “וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". לכן האלקים צווח: “או בשר"' (מדרש פתרון תורה, פרשת תזריע). ע"פ ר' יודן היה גיחזי ראוי להיות נביא יותר מאשר אלישע, לעומתו לר"ע היה גיחזי ראוי להיות נביא כמו אלישע. בין כך ובין כך, מניין להם זאת? אולי אפשר שלמדו זאת ממה שאלישע לא ידע מה חסר לאשה השונמית, לעומת גיחזי שכן ידע: “ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמד לפניו. ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת. ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה ואישה זקן" (מלכים ב ד,יב-יד). הרי שאלישע לא ידע מה חסר לאשה, לעומת גיחזי שכן ידע. אמנם אין זה מוכח, כיון שלהבדיל מאלישע שהיה איש קדוש, גיחזי לא היה כך, כמו שמובא בגמ': '"קדוש הוא" מנא ידעה? רב ושמואל, חד אמר: שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו, וחד אמר: סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו. "קדוש הוא" א"ר יוסי בר' חנינא: הוא קדוש, ומשרתו אינו קדוש, (שנא') (מלכים ב ד, כז) "ויגש גיחזי להדפה" א"ר יוסי בר' חנינא: שאחזה בהוד יפיה' (ברכות י,ב). ממילא כיון שגיחזי היה חוטא בכך שהיה מתאוה לה (שלכן אמרה שגיחזי אינו קדוש, שלא כאלישע שאמרה עליו שהוא קדוש כיון שלא ראתה קרי בסדין שלו, כנראה שאצל גיחזי כן ראתה, וברור שזה משום שהרהר אחריה, שלכך גם נגע בה בדדיה כשבאה לאלישע), לכן כיון שהיה מהרהר אחריה אולי שם לב שאין לה ילד. אולם מניין לו שלא היה לה ילד שכבר עזב את הבית? (אמנם אפשר ששאל ואמרו לו). ויותר מזה, באמירה כזו הוא בעצם מודה ששם עליה עין, ולכן לא היה מעיז לומר זאת לאלישע שבכך מכריז בקול על חטאיו. לכן כנראה שידע זאת בנבואה. ממילא מכאן שגיחזי ראה, מה שאלישע לא ראה. אולם זה דחוק מאוד. אולי אפשר ממה שנאמר כשהשונמית פנתה לאלישע בעקבות מות הילד, שאז מסופר: “ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער. ותאמר אם הנער חי ה' וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה. וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער. ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו" וגו' (מלכים ב ד,כט-לב). אלישע שולח את גיחזי לשים את משענתו של אלישע על פני הנער, גיזחי עושה זאת, אולם הנער אינו מתעורר, וכשאלישע מגיע הוא מתפלל ושוכב על הנער וכו'. לכאורה יוצא מזה שמה ששלח את גיחזי לשים את המשענת לא היה בזה כח להחיותו, וכי אלישע טעה בזה? אמנם אפשר שהיא לא אמרה שמת ממש, אלא רק "ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי" (פס' כח), כך שאולי חשב שלא מת לגמרי, ולכן נאמר כשאלישע הגיע "והנה הנער מת". אולם לכאורה בפשטות היא סיפרה מה קרה, שהילד מת (שאע"פ שהנביא לא סיפר זאת, זה משום שקיצר, אבל ברור שהיא סיפרה מה קרה בדיוק), וגם מובן ממה שהגיע אליו, שזה מראה שקרה דבר קיצוני, ולא סתם שחלה. וכן חז"ל מביאים שגיחזי הלך כדי להחיות את הילד כתחית המתים (תנחומא "בשלח" סימן כו). אם כן חוזרת השאלה מה קרה שאלישע כביכול טעה? אלא נראה שאלישע סמך גם על כוחו של גיחזי בשביל להחיות את הנער. לכן אומר "חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך" וגו' (פס' כט). לשם מה הוא צריך לומר '"חגור מתניך" – ללכת מהרה ובזריזות' (מצודות), הרי שמזה שאומר לו שלא לענות לאיש בדרך סימן שעליו למהר? (בכ"ז אין זה ראיה, כיון שהיה ראוי לזרזו במפורש,) לכן נראה שבא לומר שהמשענת תעזור ע"י עזרה של כוחו של גיחזי, שיחגור מתניו – שיזדרז להציל, שברצונו זה, יהיה כח ביד המשענת של אלישע להחיות את הנער, וזה ע"י המשענת של אלישע שהיא לעזרה לו, כמו שגיחזי יעודו לעזרה לו (בהיותו נערו), ולכן בזה יתגלה כח גיחזי כנער אלישע, ויחיה את הנער. לכן כאשר זה לא הצליח, אז אלישע החיה בעצמו, אבל היה צריך לעשות זאת בדרך אחרת. (והסיבה שלא הצליח ע"י גיחזי, זה משום שזילזל: 'וגחזי היה הדבר כשחוק בעיניו וכל אדם שהיה פוגע בו היה מדבר עמו ואומר לו: התאמין שהמטה הזה מחיה את המתים? לפיכך לא עלתה בידו' [ילקו”ש נ”ך רמז רכח]. לכן כיון שלא האמין בזה וזילזל, לא ראוי שיחיה על ידו). נראה שמכאן למדו שלגיחזי היה כח נבואה כעין של אלישע, שלכן נתן לו אלישע לפעול במקומו, ואם גיחזי לא הצליח אז גם אלישע לא יצליח בצורה הזו, ולכן פעל אח"כ בצורה אחרת כדי להחיות. שזה משום שהיה כמותו (ולכן לא יעזור שאלישע בעצמו ישים על פניו). וכן אולי כמו שאמרנו שכח המשענת חלה דרך כחו של גיחזי, כך שיוצא שאלישע מחיה, וגם גיחזי היה ראוי להחיות כמו אלישע (ולכן נתן לו את המשענת, לומר שהוא כמותו). וע"פ ר"י כחו גדול מאלישע, כיון שאת המשענת היה צריך רק לשים על פני הנער כדי להחיותו, לעומת זאת כשאלישע החיה הוא היה צריך להתאמץ מאוד: “ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה'. ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו" (פס' לג-לה). אולם זה דוחק מאוד. אולי אפשר, שאלישע העניש את גיחזי: “וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם" (מלכים ב ה,כז). והנה מופיע בהמשך: “והמלך מדבר אל גחזי נער איש האלקים לאמר ספרה נא לי את כל הגדלות אשר עשה אלישע" (מלכים ב ח,ד). ולא מובן, הרי מצורע צריך להיות מחוץ למחנה, אז איך נמצא גחזי אצל המלך? כך שאולי מכאן שאע"פ שאלישע הענישו בצרעת עולמית, לפעמים היה מתרפא זמנית מצרעתו. ממילא יוצא שכוחו של גיחזי הוא כעין של אלישע, שלכן הוא שם צרעת ובכ"ז מידי פעם מעלתו של גיחזי היתה גורמת לרפואתו. (אמנם מיד אח"כ נאמר "ויבא אלישע דמשק”, ודרשו חז"ל: '(מלכים ב ח, ז) "וילך אלישע דמשק" למה הלך? אמר ר' יוחנן: שהלך להחזירו לגחזי בתשובה' וכו'. [סוטה מז,א]. כך שמשמע שהיה כבר רשע ואיבד את מעלותיו, אולם כנראה זה היה לאחר שסיפר למלך על מעלת אלישע, שלכן באותו זמן עדיין נקרא “גחזי נער איש האלקים”) [אולי לכן דרשו חז"ל שהצרעת באה בעקבות חילול השם שעשה גיחזי (במדבר רבה ז,ה), ממילא כאן שהוא סיפר את שבחי אלישע, שיש בזה קידוש השם, אז צרעתו הפסיקה זמנית]. אולם זה דחוק מאוד. נראה שמה שאמרו שהיה ראוי להיות נביא כאלישע, (אין הכוונה שהיה מתגלה אח"כ בנבואות כמו אלישע [ולא רק כטפל לאלישע, ולא מובא שהתנבא], בשל שהיה במעלתו, אלא) הכוונה שיהיה כמו אלישע או יותר ממנו כאשר אלישע יגמור את שליחותו כנביא. כיון שהרב רוצה בטובת תלמידו, שיחסיהם כמו אבא ובן: 'לבניך – אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", ואומר (מלכים ב ב) "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! – אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים. וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) "בני עתה אל תשולו". וכשם שהתלמידים קרוים בנים – כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב ב) "ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! ולא ראהו עוד". ואומר (מלכים ב יג) "ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו, ויבוא אליו מלך ישראל, ויבך ויפל על פניו, ויאמר אבי אבי"' (ספרי דברים ו,ז). [וכן: 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן". לומר לך: אהרן ילד, ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו'. סנהדרין יט,ב). ממילא כמו שהאבא רוצה בטובת בנו, כך הרב רוצה בטובת תלמידו. והנה אלישע ביקש מאליהו לפני הסתלקותו שיקבל פי שנים בנבואתו: “ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (מלכים ב ב,ט). ממילא כמו שאלישע רצה לעצמו נבואה פי שנים מאליהו, כך כשאלישע היה מסתלק היה מן הסתם רוצה להעביר פי שנים מנבואתו לנערו – תלמידו, גיחזי, כמו שרצה לעצמו. לכן אומר ר"י 'ראוי היה גיחזי להיות נביא יתר מן אלישע', לעומתו ר"ע אמר על גיחזי 'שהיה ראוי להיות נביא כאלישע'. כיון שכך אמר אליהו לאלישע: “ויאמר הקשית לשאול אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה" (שם, י), שתלוי אם יהיה ראוי לכך או שלא. ממילא כך גם דברי ר"ע ור"י אינם סותרים, אלא הכוונה שאלישע היה מבקש להעביר לו פי שנים מרוחו, ואז היה תלוי בגיחזי אם היה במעמד ראוי שאז היה מקבל פי שנים, או שלא ולכן היה מקבל רק נבואה כמו אלישע. אולם כיון שחטא בתאות ממון והלך לקחת מנעמן, איבד את הכל, כיון שבעקבות כך נפרד מאלישע.