"אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג,טז). '… יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (במדבר יג, טז) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" – י'ה יושיעך מעצת מרגלים' (סוטה לד,ב). משה בקש רחמים על יהושע שינצל מעצת המרגלים, נראה שבפשטות דרשו זאת מכך שכבר נאמר קודם "וישלח אתם משה... ואלה שמותם" וגו' (פס' ג-ד), אז מדוע חוזרת התורה ואומרת שאלה הם שמות האנשים שמשה שלח? אלא נראה שיש כאן רמז להדגיש שמשה שלח, כנגד מה שנאמר "שלח לך" '"שלח לך" – (במדבר רבה סוטה לו) לדעתך. אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א) "נשלחה אנשים לפנינו", כמה שנאמר (שם) "ותקרבון אלי כלכם" וגו', ומשה נמלך בשכינה. אמר: אני אמרתי להם שהיא טובה, שנא' (שמות ג) "אעלה אתכם מעני מצרים" וגו', חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה' (רש"י). לכן משה חשש שמא יחטאו המרגלים, ולכן בקש על יהושע רחמים ע"י שינוי שמו, ולכן מודגש לפני שינוי השם של יהושע, שמשה הוא ששלח. אף מודגש "שמות האנשים" כרמז לכך שבשמם היה מרומז קשר לחטא, כמו שמובא בגמ': '(במדבר יג, ד) "ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור", אמר רבי יצחק: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מרגלים על שם מעשיהם נקראו. ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד (במדבר יג, יג) "סתור בן מיכאל", סתור שסתר מעשיו של הקב"ה, מיכאל שעשה עצמו מך. אמר רבי יוחנן: אף אנו נאמר "נחבי בן ופסי" נחבי שהחביא דבריו של הקב"ה, ופסי שפיסע על מדותיו של הקב"ה' (סוטה שם). לכן משה חשש ע"פ שמם שיחטאו, ולכן בקש על יהושע רחמים (וקישר זאת לשמו). נראה שדווקא על יהושע ביקש, כיון שיהושע היה דבוק אליו בקשר לתורה, שהוא זה שחיכה לו בהר סיני: “וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה" (שמות לב,יז). לכן מקשרו הגדול לתורה ראוי לבקש עליו רחמים. ועוד שלא כשאר העם שחטאו בעגל, יהושע לא היה שם, ולכן ראה בו משה כעין הנשים שלא חטאו בעגל ורצו בא"י (במדבר רבה כא,י). בנוסף, כיון שהיה דבוק אליו בישיבה: 'יהושע הרבה שרתך, והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך. הוא היה מסדר את הספסלים, והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שרתך בכל כחו' וכו' (שם,יד). ממילא כיון שהיה כ"ך דבוק בשרות משה ותורתו, אז גם היה מושפע לאהוב ביותר את א"י, כמו שמשה אהב, לכן אחד כזה ראוי לבקש עליו שיתחזק ולא היתדרדר אחר המרגלים ויחטא. אולי גם המרגלים רצו לבייש את א"י: '(דברים א, כב) "ויחפרו לנו את הארץ", אמר ר' חייא בר אבא: מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל, כתיב הכא "ויחפרו לנו את הארץ", וכתיב התם (ישעיהו כד, כג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה" וגו'' (סוטה שם). ועל משה ויהושע נאמר: 'כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כז, כ) "ונתתה מהודך עליו", ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה' (ב"ב עה,א). לכן כיון שמהותית היה יהושע קשור למשה בדימוי של שמש וירח (אמנם זה נאמר כשיהושע נעשה למנהיג במקום משה, אבל נראה שזה גילוי של המהות שהיתה גם קודם לכן, בהחבא), לכן כשהמרגלים רצו לבייש את הארץ, שיש בזה כעין קשר לפס' שלעתיד "וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאו'ת בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד" (ישעיהו כד,כג), שלהבדיל מזה, המרגלים רצו לבייש את הארץ, במקום שע"י גדלות בארץ יהיה גילוי ה' שלם, של מלכות ה' בעולם, ועובדי הע"ז יתביישו מהשמש והירח. לכן במעשיהם יש ביטוי של ביטול הגילוי של השמש והירח נגד החוטאים במניעת גילוי שם ה' בעולם, לכן ראוי לחזק את יהושע שהוא כגילוי של הירח בקשר למשה שכשמש, שבזה יהיה תיקון לעתיד, כמו שבאמת בסוף נעשה יהושע המנהיג לכניסת בנ"י לא"י. משה הוסיף ליהושע את האות י' שבכך מרומז ש-י'ה יושיעו (וכן שיקבל שכרם של עשרת המרגלים [במדבר רבה טז,ט]). נראה גם שהאות י' מרמזת על עשרת (=י) המרגלים שחטאו, שבקש משה מה' שיושיעו מלהתדרדר אחר עשרת המרגלים מוציאי דיבת הארץ. גם נראה שבזה בא לחברו לקדושת הארץ, שיש בה 'עשר קדושות' (משנה כלים א,ו). במדרש מובא על האות הזו: 'אמר רבי שמעון בן יוחאי: יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע, בשביל שאני קטנה שבאותיות, הוצאתני משרה הצדקת?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר יג): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע”' (ב"ר מז,א). מה העניין שדווקא האות י' משרה תעבור ליהושע? בפשטות לאות י' שהיה לשרה יש עוד גילוי: 'אמר רבי יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם' (שם), ממילא לאות י' יש חיבור לאברהם ושרה, שהם עלו לא"י ורצו בה, לכן ראוי שדרכה תתגלה הסיוע של ה' להנצל מהמרגלים. בנוסף, האות י' יצאה משרה כדי שישתנה שמה, כדי שתוכל ללדת ('"שרי אשתך לא תקרא שמה שרי", שרי לא תלד, שרה תלד' [ב"ר מד,י]), והרי ההולדה הזו קשורה להגעתם לארץ, שנאמר לאברהם שאז יוולד לו זרע: “ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול" וגו' (בראשית יב,א-ב). כמו שפרש רש"י: '"לך לך" – להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה לבנים' (וכן בגמ': 'זכותא דא"י הוא דאהניא ליה'. ר”ה טז,ב). לכן בשינוי הקשור לאות י' (שקשורה להולדה) יש קשר לא"י, ולכן כיון שהוא קשור לכח מעלת א"י, השתמש בה משה כדי לזכות את יהושע בחיבור לארץ. עוד נראה שע"י שינוי הקשור באות י' בשרה החל עם ישראל להתגלות בעולם (ע"י יצחק אבינו), לכן זה קשור לא"י שבה יש עניין של קיום בנ"י, שקיום בנ"י נחשב דווקא בא"י, עד כדי כך שאם לא יהיו כלל מבנ"י בא"י, זהו ככליון האומה ('אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לא'ל מעשות זאת, כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל'. רמב"ם ספר המצוות עשה קנג). לכן משה השתמש באות זו שמשרה כדי להציל את יהושע מלחטוא בא"י. נראה שהגילוי אצל שרה קשור כמו לגילוי של בנ"י בא"י, שדרשו בגמ': 'שרי היא שרה, בתחלה נעשית שרי לאומתה, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו' (ברכות יג,א). שכך בנ"י בגלות אינם בעלי השפעה לעולם כולו, אלא דווקא בא"י דרכה אנו מתפרסמים בעולם ומקדשים את שם ה', ובכך מתעלים מעל כל העולם. לכן האות י' של שרה קשורה בקשר לא"י (ובפרט שביהושע היא הוצמדה לאות ה' שבשמו, שכך רמז לאות י' שהפכה לאות ה' אצל שרה, ועכשיו עברה ליהושע).