"לאכל מפריה ולשבוע מטובה" לע"נ רבקה בת שפרה ז"ל
נכתב על ידי izik28, 7/6/2020
בס"ד
ד"ת לשבת שלח כא סיוון התש"פ לע"נ רבקה בת שפרה ז"ל
"לאכל מפריה ולשבוע מטובה"
-------------------------------------------------------------------------------------
המרגלים שבאו בשערי ארץ ישראל כדי לבדוק ולתהות על קנקנה התבקשו להביא כסימן הכר לארץ מהענבים הרימונים והתאנים ,ותמוה מה ענין שלש פירות אלו דוקא ,ולא לדוגמא החיטה שהיא מאכל בסיסי לחיי האדם , הענבים מהם מייצרים את היין לצורך ברכת הקידוש בשבת יש שני צדדים, אחד כאמור כל עניין הברכה בשבת בחגים ובשמחות , עם ישראל משול לגפן (ישעיה ה) או לפרי הגפן.
הגפן מסמלת את ברכת הארץ ופריונה, את השגשוג והפריחה– "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" ומצד שני, קלקול מוסרי וחברתי בדומה ל"פרי באושים", מקולקל ורקוב, של הגפן, וחורבן הארץ מתואר כחורבן הכרם: "והיה ביום ההוא, יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף – לשמיר ולשית יהיה"
הגפן היא כידוע אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל בהם יש את מצוות מתנת עניים פרט ועוללות כמבואר בפניני הלכה ספר כשרות הצומח והחי,"ענבים הם פרי העץ היחיד שיש בו מצווה מקבילה ללקט, והיא נקראת פרט. לא זו בלבד אלא שבענבים, ישנה מצווה נוספת ומיוחדת – להשאיר את העוללות לעניים, שנאמר (ויקרא יט, י): "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט". הרי שמצווה לתת לעניים מהענבים יותר, הן מצד בעל הכרם, שראוי שיעניק לעניים מהדברים המשמחים אותו יותר, והן מצד העניים, כדי שיוכלו לשמוח ביין שיכינו מענבי הפרט והעוללות.
פֶּרֶט מלשון נפרד, היינו ענבים בודדים שנפרדו מהאשכול בעת הבציר, שאם תוך כדי קטיפת האשכול נפל ענב אחד או שניים, יניחם לעניים. ואם נפלו שלושה ענבים או יותר – הרי הם של בעל הגפן. וכן אם האשכול נפל לארץ ונפרדו ממנו ענב אחד או שניים – יניחם לעניים, ואם שלושה ויותר – יטלם בעל הגפן. אם בכל פעם נפל ענב אחד או שניים, אפילו אם בסך הכל נפלו שם ענבים רבים מאוד, כולם לעניים. אם האשכול הסתבך בעלים ולכן נפל לארץ, או שהיה שם קוץ שגרם לבוצר להפילו, גם אם נפרטו מהאשכול ענב אחד או שניים – אינם פרט, כי לא נפרדו כדרך בציר רגיל (רמב"ם ד, טו-טז).
עוללות הן אשכולות קטנים, שלעומת האשכולות הרגילים הם כתינוק לעומת אדם מבוגר. אשכול רגיל מורכב מפסיגים, היינו ענפי משנה שעל כל אחד מהם גדלים ענבים, ומחמת צפיפות הענבים הפסיג העליון נשען על ענבים שתחתיו ונראה ככתף של האשכול, וסופו של הפסיג התחתון נראה כנטף שנוטף מהאשכול כלפי מטה. עוללות שצריכים להשאיר לעניים הם שאין להם כתף ונטף, אבל אם יש לאשכול כתף או נטף – אינו עולל. ואם היה ספק, יש להשאירו לעניים, שספק מתנות עניים – לעניים. כרם שכולו עוללות – כולו לעניים (משנה ז, ד; רמב"ם ד, יז-כא).
תנאי נוסף להגדרת עוללות נזכר בירושלמי ז, ג, שהענבים יהיו דלילים באופן שאם יניחום על מגש, כולם יגעו במגש, וכן נפסק ברמב"ם וראב"ד ד, יח, כמבואר בכס"מ ומהר"י קורקוס. ולר"ש ורא"ש אין כוונת הירושלמי להוסיף תנאי בהגדרת עוללות, אלא שאם יש מרחק של 'טבלה' (לא ידוע שיעורו) בין ענב יחיד לאשכול – יש לו דין עוללות, פחות – אינו עוללות.כלל אמרו במשנה פאה ד, יא: "ספק לקט – לקט", וכן לגבי עוללות, שם ז, ד, "אם ספק – לעניים". וזאת משום שנאמר (תהלים פב, ג): "עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ" – "צָדֵּק משלך ותן לו" (חולין קלד, א). הכוונה שאם ודאי שהשדה חייב במתנות עניים או סוג הגידול חייב במתנות עניים, ורק התעורר ספק על שיבולים או אשכולות מסוימים – צריך להחמיר. אבל אם יש ספק אם יש שם חיוב, כגון שספק אם הוא מין מתקיים או לקיטתו כאחד (לעיל הלכה א), פטורים כדין ממון, שהמוציא מחבירו עליו הראיה (מהרי"ט ח"א לט, ו; חת"ס נדרים ז, א; חזו"א מעשרות ז, י)."
עם ישראל משול לגפן כנאמר במדרש," מה הגפן הזאת אין נוטעין אותה במקום טרשין אלא בולשין תחתיה ואחרכך נוטעין אותה, כך ישראל, "תגרש גוים ותטעה" (שם פ, ט).
מה הגפן הזאת אין נוטעין אותה ערבוביה אלא שורות שורות, כך היו ישראל חונים במדבר שורות שורות ודגלים דגלים, "איש על דגלו באותות" (במדבר ב, ב).
מה הגפן הזאת כל מה שאתה מפנה מפניה היא משבחת, כך הן ישראל, פנית לפניה שלשים ואחד מלך, ואחר כך "ותשרש שרשיה ותמלא ארץ" (תהלים פ, י).
מה הגפן הזאת נמוכה מכל האילנות, כך הן ישראל, נמוכים בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו.
מה הגפן הזאת שרביט אחד יוצא ממנה ושולט בכל האילנות, כך הן ישראל, צדיק אחד מהן יוצא ושולט מסוף העולם ועד סופו, הה"ד "ויוסף הוא השליט על הארץ" וגו' (בראשית מב, ו). "ויהי ה' את יהושע" וגו' (יהושע ו, כז). "ויצא שם דוד בכל הארצות" וגו' (דהי"א יד, יז). "ושלמה היה מושל בכל הממלכות" (מ"א ה, א). "כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות" (אסתר ט, ד).
מה הגפן הזאת העלים שלה מכסים אשכלותיה, כך הן ישראל, עמי הארץ מכסין תלמידי חכמים.
מה הגפן הזאת יש בה אשכולות גדולים ואשכולות קטנים, כך הן ישראל, יש בהן צדיקים גמורין וצדיקים בינוניים.
מה הגפן הזאת יש בה אשכולות גדולים ויש בה אשכולות קטנים וכל הגדול מחבירו נמוך מחבירו, כך הן ישראל, כל הגדול מחבירו בתורה נראה נמוך מחבירו.
מה הגפן הזאת יש בה ענבים ויש בה צימוקים, כך הם ישראל, יש בהן מקרא ומשנה תלמוד ואגדה.
מה הגפן הזאת טעונה שלש ברכות, כך הן ישראל, מתברכין שלש ברכות "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו, כד-כו).
מה הגפן הזאת מתחילה היא נרפסת ברגל ואחר כך היא עולה על שלחן מלכים, כך הן ישראל נראין מאוסין בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. "והיו מלכים אומניך" (ישעיה מט, כג), "ונתנך ה' אלהיך עליון" (דברים כח, א).
מה הגפן הזאת עולה לשולחנן של מלכים תחילה וסוף, כך הן ישראל, בעולם הזה והן הן לעתיד לבוא.
מה הגפן הזאת עולה על כל מסע ומסע, כך הן ישראל, סופרין על כל מלכו ומלכו.
מה הגפן הזאת מדלים אותה על גבי ארזים גבוהים, כך הם ישראל, "כסו הרים צלה וענפיה ארזי אל" (תהלים פ, יא).
מה הגפן הזאת השומר שלה עולה למעלה ממנה ומשמרה, כך הן ישראל, השומר שלהן עומד למעלה מהן ומשמרן, דכתיב: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכא, ד).
מה הגפן הזאת נישענת על גבי הקנה, כך הן ישראל, נשענים בזכות תורה שהיא נכתבת בקנה.
מה הגפן הזאת נסמכת על גבי עצים יבישים והיא לחה, כך הן ישראל, נסמכין בזכות אבותן אף על פי שהן ישנים, "וזכרתי את בריתי יעקב" (ויקרא כו, מב). (ויקרא רבה לו, ב).
הרימון מוכר לנו בין השאר מסדר ראש השנה כברכה," שנרבה מצוות כרימון" היות והוא כולל בתוכו לפי המסורת 613 גרענים כמנין תרי"ג מצווות , וסימן נוסף הם הרימונים שעל ספרי התורה וכן אלה שהיו על בגדי הכהן הגדול בגשתו אל הקודש," עָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל-שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב: פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב". (שמות כח, לג-לד); ובמקדש שלמה נזכר בכמה מקורות עיטורי רימונים, למשל: "ואת הרימונים ארבע מאות לשתי השבכות שני טורים רימונים לשבכה האחת" (מלכים א, ז, מב]" מקליפת הרמון עשו בימי התלמוד שימושים שונים, למשל: היו מכינים דיו בה כתבו ספרי תורה, מגילות, מזוזות וגיטין (ראו מסכת גיטין י"ט ע"ב), והשתמשו בפרי הרימון גם לצביעה של בדים. הרימון שימש גם כמשל: ידוע המעשה באלישע בן אבויה, ששנה ופירש, והיה רבו של ר' מאיר, ושאלהו את רבי מאיר כיצד הוא שומע תורה מפי רבו זה ? והשיב כי: "תוכו אכל וקליפתו זרק". וביתר דיוק "רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק" (בבלי "חגיגה" ט"ו ע"ב).ועוד נמשל הרימון לתלמידי חכמים כנאמר במדרש,"מה רימונים נאים, כך ישראל נאים במעשיהם". בשיר השירים רבה ו' י"ז, נאמר: "הנצו הרמונים, אלו תינוקות שיושבים ועוסקים בתורה ויושבים שורות שורות כגרעיני רימונים",הרימון קשור גם לפרשת הציצית בסוף הפרשה
"והיה לכם לציצית וראיתם אתו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם אני ה, אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים ","פרשת ציצית מפני מה קבעוה, אמר רב יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה (ס"א: ששה) דברים: מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצוות ודעת מינים, הרהור עבירה והרהור עבודה זרה". (ברכות י"ב, ע"ב).
בעוד שציצית היא בגימטריא 613 ,דהייינו המילה " ציצית שווה ל 600 יחד עם שמונת החוטים וחמישה קשרים נגיע לתרי"ג מצוות שהרימון מסמל .
התאנה מתקשרת לעבודת המקדש כנאמר במדרש מכון התורה והארץ," למרות שאין מגבלה עקרונית על סוג העצים שמשתמשים בהם לצורך הבערת האש בבית המקדש, בין העצים המרכזיים שהשתמשו בהם היו עצי תאנה היתרון הטמון בהם הוא שהם לא אוצרים כמות גדולה של נוזלים בתוך הענף וכך האש תדלק כראוי. על מנת שלא לפגוע בישוב ארץ ישראל בשל קציצת אילנות פרי היו לוקחים עצי תאנה (בעלי איכות פרי נמוכה) או עצים זכריים ובעזרת מספר פעולות היו גורמים להם שהם לא יניבו פירות ובהם היו משתמשים" ,ועוד מוסבר כך שהמרגלים לקחו מפרי התאנה רק אחד בלבד כפי שמסביר המדרש [שם] ," התאנה נמנית עם שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. המרגלים נשאו תאנים, ומדובר בתאנה אחת, מספר רב של איזכורים במקרא ובמאמרי חז"ל נאמרו בשבח התאנה, כך למשל נאמר במדרש: "...התאנה, טוב למאכל, ויפה לעיניים ומוסיף חכמה" וכן בדברי רבי מאיר: "הכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה", פריה המתוק של התאנה נחשק בעיקר בתחילת הקיץ ובימות הסתיו זמנים בהם מצויים מעט פירות טריים המושג 'תאנה' מתייחס לשם העץ ולפריו. עץ התאנה נחשב לאחד מעצי הפרי החשובים שגדלו בלבנט ובארץ ישראל הקדומה פרי התאנה נחשב כמזון יסוד בעבר יתרון נוסף בפרי התאנה בכך שניתן ליבשה ולשומרה לזמן ממושך גם לימות החורף בו הפירות מועטים התאנה צוינה במקורות חז"ל כאחד העצים הבודדים העושה: "שתי גרנות בשנה", פרוש הדבר- כי בחלק מהזנים העץ מניב מספר יבולים שונים בשנה." הגפן והתאנה רומזים גם לביתו של האדם בעת שלוותו" איש תחת גפנו ותחת תאנתו" , יחד עם פרי הרימון שמסמל את תריג המצוות ואת עבודת הכהן הגדול בבית המקדש , המרגלים ראו את הרע בארץ מה שהביא בכיה לדורות , אם נשים לב לאותיות הראשונות שם הפירות " ענבים, רימונים תאנים " ,נקבל את המילה " רעת" שאותה אפשר לקרוא בשני אופנים
המילה רעת מלשון רע ,רוע על גווניו וחשיבה אנכית ,ולהבדיל המילה " רעת[רעות בכתיב מלא] שמסמלת את העזרה הדדית כמבואר במילון "
"רעות הוא מונח המסמל קשר נפשי עמוק בין שני בני אדם או בין קבוצה מצומצמת של אנשים, שאינו תלוי באינטרסים של אחד מהצדדים. הרעות יכולה להיווצר בשני אופנים מרכזיים: ידידות ארוכת שנים, היוצרת הכרות עמוקה בין הרעים, או מצב המחייב כוחות משותפים וערבות הדדית."
הקב"ה רוצה עבורנו את הטוב ביותר ,והוא נתן לנו את הטובה בארצות ,ארץ ישראל ,למרות כל הקשיים היא מבורכת בידי שמיים , יצחק אבינו הוא הניגוד לכל מעשה המרגלים כפי שמתואר בפ"ס" ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים " מפרש הכלי יקר," רז"ל (ברכות כו:) למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ומכאן סמך למה שאמרו רז"ל (ברכות ו:) לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה, ואע"פ שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית וערבית, מ"מ לא מצינו שנענו מיד ותכף, אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד, כי מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה (שם ח.) ולכך הלך להתפלל תפלה זו בשדה. שאם נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על שאר כל השדות, כמ"ש (בראשית כו.יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים. קל וחומר שיתן לו אשה קרקע עולם אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלהים, ומיד כאשר התפלל עליה כתיב, וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, כי בשעת התפלה היה נותן עיניו למטה, ומיד אחר סיום התפלה נשא עיניו למעלה וירא כי היה נענה מיד," יצחק ראה את טובה של הארץ למרות כל הקשיים ,מן הסתם אולי הוא גידל את שבעת המינים בשדותיו ,אודות לעינו הטובה הוא זכה ברבקה אמנו
כרבקה ווליש ז"ל שעלתה לארץ למרות כל יסורי השואה וראתה בה את הטוב ובכל אחד ,את ערך הרעות ולא הרעת , או ה" תער" ,דהינו לנסות לקרב כל אחד לדרך התורה גם בקושי ולא להרחיק או לחתוך אם מתגלה קושי כלשהו כמרגלים שאולי הייתה כוונתם טובה בכך שרצו ללמוד תורה ללא הפרעה במדבר יחד עם כל נסי שמים אך המעשה היה לא רצוי, ומן הראוי לשלב את שניהם ,ליישב את הארץ ,וללכת בשבליה ,יחד עם שבילי התורה בצוותא באהבה אחווה שלום ורעות ,לברך על כל הטוב שנתן לנו הקב"ה שכן הדבר לא מובן מאליו , כמו שהמרגלים נשאו את הענבים בשניים ,עלינו לחבור איש לרעהו ואישה אל רעותה ולברך את הטוב, לא כמו נח שניצל את פרי הגפן לקלקול המידות גם אם הדבר היה ללא כוונת זדון , אלא לקיים את תריג המצוות [מה שאפשר..] כפרי הרמון וברכתו ופרי התאנה כפ"ס
" נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדוניו יכבד " ,מפרש המלבים" מי שרוצה לאכול פרי התאנה צריך לנצרה (שהנצירה הוא יותר משמירה) כי פרי התאנה מתבכרים אחד אחד, וצריך ללקטם בכל בקר טרם יזרח השמש שאל"כ יתלעו הפירות שבכרו, כמ"ש במד' ובירוש', לכן "שומר אדוניו" צריך להמצא אצלו בכל בקר, וללקט הפירות דהיינו פרי חכמתו, כמו שכתוב ביהושע לא ימוש מתוך האהל, ועי"כ "יכובד" זכה לכבוד שסמך ידיו עליו ," המרגלים לא הביאו את החיטה או השעורה מפני שבמצרים הייתה להם חיטה בשפע , והדבר היה מוכר, שאר הפירות שהיו אולי משונים מפאת גודלם [וזהו טיבם] היו בבחינת התפעלות המרגלים מה שניצלו להוצאת דיבה ,להבדיל ממרים שאמנם דיברה אמת על משה אחיה ללא כווונה רעה ונענשה , קל וחומר המרגלים שאמרו רעה גרידא והחלישו את שאר ישראל , עלינו ללכת בדרכו של יצחק שראה את טוב הארץ ודיבר עליה טובות ,אם ננהג כך גם אנו נזכה לישועה כיצחק שהיכיר את רבקה אודות לעינו הטובה זכה לרוב טובה מפי שוכן מעונה .
-----------------------------------------------------------------------------------
איציק מלוך
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
