"ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש" (במדבר ח,יט). '"ואתנה" וגו' – ה' פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין ה' חומשי תורה. וכך ראיתי בב"ר' (רש"י). וכך מובא במ"ר: 'אמר רבי יודן: בא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל, שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד, שנאמר (במדבר ח, יט): "ואתנה את הלוים נתונים" וגו'' (ויק"ר ב,ד) [וקודם לזה מדובר על התורה]. שואל מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' "בהעלותך" [א]) שאמנם זהו טעם יפה, אולם אם זה כל הסיבה אז מדוע לא הובא במקומות יותר מתאימים, כגון בקבלת התורה? לכן מסביר שהלוים החליפו את בנ"י בחמשה תפקידים: לשאת את המשכן במסעות, משוררים, שוערים, שוטרים, שומרי הקדש (ראה שם), ולכן הפס' אומר חמשה פעמים בנ”י, לומר שבחמשה דברים הלוים החליפו את בנ”י, ולכן הם באים בשליחות בנ”י בחמשה דברים. נראה שאפשר לומר שיש לחבר בין שני הטעמים, שהלוים קיבלו חמשה תפקידים בשל היותם שלוחי בנ"י במקדש, שהמקדש הוא כהמשך למתן תורה, ולכן הבדלתם לקדושה בשם כלל בנ"י, מסמל את קשרם של בנ"י לתורה. לכן כנגד ספר בראשית שמסופר בו על תחילת העולם, קיבלו תפקיד של נשיאת המשכן, שזה היה במדבר, בתחילת הופעתם של בנ"י בעולם (כעין כנגד תחילת העולם), והמשכן כנגד בריאת העולם ('אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם' וכו'. תנחומא “פקודי” סימן ב). כנגד ספר שמות שבו מסופר על הקמת המשכן, זכו הלוים להיות שומרי המקדש (ואף תחילת הספר מדבר על הגלות והצרה שבמצרים, שזהו מזכיר את השומרים, שאמנם במקדש זה רק לכבוד, אבל שומרים משמשים בעולם גם להגנה, כדי שלא יגלו, ושלא יתעללו בנו האויב). כנגד ספר ויקרא שבו נאמר על עבודת המשכן קיבלו להיות משוררים, כיון שבזה הם עובדים במשכן – בשירתם (בזמן הקרבן). כנגד ספר במדבר שבו מסופר על המסעות של בנ"י במדבר זכו הלוים להיות שוערים, שהם פותחים וסוגרים את השערים, וכך הם משפיעים על האנשים שיוכלו לעבור שם או לעוצרם, מעין במסעות במדבר שה' ציוה מתי ליסוע ומתי לעצור. כנגד ספר דברים שהוא משנה תורה, שהוא חזרה על התורה, זכו הלוים להיות שוטרים, שתפקידם לשמור שבנ”י יקיימו את התורה. ממילא לפי זה אפשר שזהו עומק המדרש שנאמר כאן חמשה פעמים כנגד חמשת חומשי התורה שמחוברים לבנ”י, ובכח זה יש את תפקידי הלוים שכנגד בנ"י, שנובעים מחמשת חומשי התורה. (נראה גם שחמשת התפקידים מרומזים בפס' [ולא רק סתם חמש כנגד חמשה תפקידים]: "ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו" וגו' זה כנגד השוטרים, כיון שהכהנים אחראים על התורה בישראל [דברים יז,ט]. “לעבד" וגו' זה כנגד שירתם, שבזה עובדים במשכן. “ולכפר" וגו' זה כנגד שומרים למקדש, שבמקדש מכפרים לבנ"י. [או ש"ולכפר" זהו השירה, כיון 'שהשיר קרוי כפרה' (יר' פסחים ד,א), ו"לעבד .. באה”מ" זהו השמירה, שזהו עבודה מיוחדת במקדש, ששונה משאר מקומות, שאע"פ שלא חוששים מגניבה, שומרים לכבוד אה”מ]. “ולא יהיה בבנ"י נגף" זה כנגד נשיאת המשכן, כיון ששם היה גילוי של נגף בקהתים, שלכן הצטוו שיכסו כראוי את הכלים [במדבר ד,יז-כ]. “בגשת" וגו' זה כנגד שוערים, שהם פותחים את השערים, וכך ניגשים למקדש).