"ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו" (ויקרא כד,יט). '"עין" – אמר רב סעדיה: לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם אדם הכה עין חברו וסרה שלישית אור עיניו, איך יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת. אולי יחשיך אור עינו כולו? ויותר קשה הכויה והפצע והחבורה, כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות? ואין הדעת סובלת! אמר לו בן זוטא: והלא כתוב במקום אחר "כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו”?! והגאון השיב לו: יש לנו בי"ת תחת על, והנה טעמו כן ינתן עליו עונש. ובן זוטא השיב לו: "כאשר עשה כן יעשה לו”. והגאון השיב: הנה שמשון אמר: "כאשר עשו לי כן אעשה להם”. ושמשון לא לקח נשותיהם ונתנם לאחרים, רק גמולם השיב להם' וכו' (ראב"ע. שמות כא,כד). ע"פ מסורת חז"ל מה שנאמר בתורה עונשו של אדם שפגע, שעושים לו כמו שפגע באחר, אין הכוונה כפשוטו, אלא שמטילים עליו ממון כעין ערך הפגיעה (בגמ' מביאים כמה וכמה ראיות לדין הזה [ב"ק פג,ב-פד,א]). רס"ג התווכח עם בן זוטא הקראי (שהקראים לומדים כפשוטו של מקרא, שלא מקבלים את מסורת התושב"ע), ובין השאר הסביר לו שמה שנאמר "כאשר עשה כן יעשה לו" הכוונה לממון, כמו שנאמר אצל שמשון "כאשר עשו לי כן אעשה להם" ולא עשה בדיוק אותו דבר, אלא רק השיב להם כגמולם, שכך גם כאן הכוונה להשיב לפוגע כגמולו, ע"י עונש כספי. אמנם ראיתו של רס"ג משמשון זה כדי להוכיח מה הכוונה במשפט של עשיה כמו עשיה שעשו לו. אולם נראה שיש בזה עומק גדול, שיש גילוי של דין זה אצל שמשון, לכן דווקא אצלו מתגלה העקרון של ההסבר בכוונה של עשיה תחת עשיה. לכן נראה גם שזה נאמר בתוך הפרשה של המקלל, בין ציווי ה' לרגום את המקלל, לאמירתו של משה לעם והביצוע. כיון שעל המקלל נאמר "ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית בת דברי למטה דן. ויניחהו במשמר לפרש להם על פי ה'” (ויקרא כד,יא-יב). כך גם שמשון היה משבט דן, וגם הוא בסופו ניתן בבית הסוהר עד שביצעו בו את גזר דינו (שופטים טז,כא) [ועוד שהפיל על עצמו את הבניין, שזה מזכיר סקילה]. נראה שזה לא במקרה, אלא שהעולם נברא ע"פ התורה: '… כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלקים”, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' (ב"ר א,א). בפשטות הכוונה במדרש שה' ברא את העולם ע"פ התורה בזמן הבריאה (כיון שהעולם נברא כדי שיקיימו את התורה בעולם). אולם נראה יותר מזה, שבא לומר שכל העולם ואשר בו, וקורותיהם, נוצרו ע"פ התורה. (לפי זה גם מה שנאמר שניתן למשה מסיני גם הנבואות שיהיו בעתיד ['א"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (שמות כד, יב) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם"? לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני'. ברכות ה,א] זה לא רק משום שהנבואה זה חיבור לגילוי דבר ה' [ואף כלול בתנ"ך – כתורה] ולכן זה מסיני. אלא גם בא לומר שאף הנבואות, שהם גילוי דרך הנעשה בימי הנביא [אבל גם הוצרך לדורות ולכן נכתב], קשור לסיני – למתן תורה, כיון שכל המקרים שקורים בעולם קשורים לתורה). ממילא ע"פ זה ניתן לומר שגילויו של שמשון נעוץ בתורה בפס' הזה של "ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו". לכן השיא של שמשון היה בסופו, אז פגע פגיעה גדולה מאוד בפלישתים: "ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו" (שופטים טז,ל), שזה כנקמה על שניקרו את עיניו: “ויקרא שמשון אל ה' ויאמר אדנ'י ה' זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלקים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים. וילפת שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו" וגו' (שם, כח-כט). שזהו שפגע בהם כמו שפגעו בו, הם נתנו בו מום, והוא עשה בהם כתגמול. שמשון הרג אז בגדולי פלישתים: “והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים" וגו' (שם, כז), שזה כעין מידה כנגד מידה, הם ניקרו את עיניו, והוא פגע בגדוליהם, שהם כעין עינים (כמו שהסנהדרין נקראים עיני העדה [במדבר טו,כד]). כך שגם בזה דומה לפס', שהמידה כנגד מידה לא מתגלה בדיוק אותו דבר, אלא באופן עקרוני נעשה מידה כנגד מידה, שכך במזיק העונש הוא ממוני כעין שפגעו בו כמו שפגע בחברו. נראה גם שיש בשמשון גילוי מדוע לא ראוי שיזיקו ממש לאדם הפוגע כמו מה שעשה לחברו, שזה משום שהאדם גופו קדוש, ולכן לא ראוי לפגוע בו פיזית, כעין שבשמשון גופו היה גילוי של קדושה. כמו שמתרגם יב"ע על "ותצלח עליו רוח ה'” (שופטים יד,ו). "וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם ה'”, שהיה גילוי של רוח ה' הקדושה, דרך גופו. נראה גם שכמו שמי שקורא את התורה כפשטות, שלא ע"פ המסורת הישרה, יכול לטעות ולחשוב שיש מצוה להוציא לפוגע איבר וכדו', ובזה יצא שהוא פוגע בגוף של יהודי, שיש בזה קצת משום דימוי לעובדי ע"ז. מעין גדידה שמסביר החינוך: 'משרשי המצוה. כדי שלא נעשה בנו שום ענין בעולם דומה לעובדי עבודה זרה ... אבל שנשחית גופינו ונקלקל עצמנו כשוטים, לא טוב לנו, ולא דרך חכמים ואנשי בינה' וכו' (חינוך מצוה תסז). שמי שמחובר לה' יודע שאין להשחית את הגוף, שלא כעובדי ע"ז שהיו משחיתים בכל מיני סיבות. שמשון לקח נשים נכריות, שיש איסור להתחתן בהם, ויש לזה קשור גם לע"ז: “ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים" (דברים ז, ג-ד). אלא ששמשון גיירם קודם: 'וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי בית דין גיירום – חשבן הכתוב כאילו הן עובדות כוכבים ובאיסורן עומדין' וכו' (רמב"ם איסורי ביאה יג,טז). יוצא שאמנם שמשון גייר את נשיו, אולם הנביא הסתיר זאת בשל הבעיתיות שבגיורם. יוצא שמי שלא יודע את האמת שמתגלה בתשוב"ע, אלא מסתמך רק על הפס', נראה לו ששמשון חטא בנשים נכריות, ויש בזה כעין קשר לע"ז, שזה כמו מי שלא יודע את האמת של התושב"ע על דיני מזיק, וחושב שהתורה מצווה להזיק פיזית לפוגע, שבזה יש כעין קשר לע"ז.