הערה חשובה: החומר מלוקט ממקורות שונים ומתאים לכיתות חנ"מ

בס"ד

נושא ז – כבודו של אדם

מבוא

בתורה נאמר שהאדם נברא בצלם א-להים, ולכן יש לכבד כל אדם ולהימנע מפגיעה בו, פיזית או נפשית. המבזה את האדם נחשב כמבזה את הקב"ה. הרמב"ם מסביר שגם כאשר מענישים מישהו שעבר על הלכה וכו', יש להיזהר בכבודו עד כמה שניתן. הדבר נכון גם כלפי גויים, וקל וחומר כלפי יהודים. יחס חיובי זה צריך לבוא ממקום נפשי פנימי מכבד, ולא רק בהתנהגות חיצונית.

אבות פרק ב', משנה י'

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ

האדם צריך להתייחס לכבוד החבר כאילו זה כבודו שלו.

הרב שמואל די אוזידא מבאר כאשר האדם מכבד אחרים, גם אחרים מכבדים אותו. לכן באמת מבחינה מסוימת כבוד האחרים הוא כבודו שלו. בנוסף הוא מסביר שהאדם צריך להתאמץ באופן אקטיבי להגן על כבוד חבירו כמו שהיה מגן על כבוד עצמו. אין להסתפק בכך שהאדם לא פוגע באחרים, הוא צריך גם להתאמץ להגן על כבודם מאחרים וכו'.

שאלה-1

מה הקשר בין כבוד האדם לכבוד אחרים?

אבות, פרק ב', משנה יא'

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַיִן הָרָע (מבט שלילי על אחרים), וְיֵצֶר הָרָע (התפתות לחטאים), וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת (שלושה פירושים: א. שנאת חינם של האדם לאחרים. ב. רמב"ם: אדם שמתבודד באופן קיצוני ושונא להיות בחברת אחרים. ג. אדם שגורם על ידי התנהגות שלילית שהבריות שונאות אותו), מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם (גורמים לנתק בין האדם לעולם וכן שימות לפני זמנו בעולם הזה ויפסיד גם מחיי העולם הבא):

שאלה-2

מה הם שלושת הפירושים לשנאת חינם?

אבות, פרק ב', משנה יב'

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ (ועליך לשמור עליו כמו שאתה שומר על הממון שלך).

הרשב"ץ מדגיש: ברור שאסור להזיק לאחרים בגופם או בממונם. המשנה לא דיברה על זה אלא על המאמץ שאדם צריך להשקיע כדי להועיל לחבר שלו ולשמור באופן אקטיבי על ממונו.

אבות, פרק ג', משנה יא'

רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים (גורם שבשר הקרבנות ייפסל וכו'), וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת (כגון שעושה מלאכה ביום טוב או לא עושה בהם סעודות מכובדות), וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים (מבייש את חבירו, ונקרא 'מלבין פנים' כי מפני הבושה מסתלק הדם מפני האדם), וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (מבטל ברית מילה) , וְהַמְגַּלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה (מפרש את התורה בצורה שפוגעת בשמירת ההלכה), אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (בתחומים אחרים, כל עוד לא חזר בתשובה על החטאים האלה), אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:

בגמרא מובא שעדיף לאדם למות בשריפה, ולא לבייש אחרים. הרב קוק מסביר שפגיעה בכבוד אחרים ברבים היא נזק שילווה אותם כל חייהם, ולכן עדיפה פגיעה חד פעמית, ואפילו קשה וכואבת של שריפה, מאשר פגיעה תמידית בחבר.

שאלה -3

מהם הדברים שאם אדם עובר עליהם לא יזכה לעולם הבא?

אבות, פרק ג', משנה יב'

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הֱוֵי קַל (קליל וזריז לעזור ולשרת) לָרֹאשׁ תלמידי חכמים ואנשים מבוגרים שיושבים בראש הישיבה וכו')  וְנוֹחַ (נעים וחביב) לַתִּשְׁחֹרֶת (הצעירים בעלי השערות השחורות, אך אין צורך שתהיה משרת שלהם), וֶהֱוֵי (ותהיה) מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם (בין צעיר ובין זקן) בְּשִׂמְחָה:

האדמו"ר מלובביץ' מסביר שתוכן המשנה מתפרש באופן מיוחד כששמים לב מי אמר אותה. רבי ישמעאל היה כהן, ואולי אף כהן גדול. למרות משרתו המכובדת הוא זכר לכבד אחרים ואף הדריך לכך. הוא היה מצאצאי אהרון שהיה 'אוהב את הבריות', ולכן מתאימה לו תכונה זו.

עוד מדגיש האדמו"ר מלובביץ' שסוף המשנה, לקבל את כולם בשמחה, הוא הדרכה חשובה שמעשי הכבוד לא יהיו חיצוניים לאדם, אלא יהיו תוצר של ענווה פנימית אמיתית.

שאלה-4

ר' ישמעאל אמר משנה זאת מה לומדים מכך?

אבות, פרק ג', משנה יד'

הוּא (רבי עקיבא שהוזכר במשנה הקודמת) הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ (הקב"ה הודיע על חביבות האדם) שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם'

סנהדרין, פרק ד', משנה ה'

כיצד מאיימין את העדים (כדי שלא ישקרו) על עדי נפשות (בנושאים שבהם העונש על המעשה שהם מעידים עליו הוא מוות?): היו מכניסין אותן (לבית הדין) ומאיימין עליהן (במילים אלה:) שמא תאמרו (תעידו על סמך) מאומד (אומדן שהדבר התרחש כמו שאתם חושבים) ומשמועה (שמסתובבת בעולם) עד מפי עד (שמעתם ממישהו שהוא עצמו היה עד) ומפי אדם נאמן (שאתם סומכים עליו) שמענו, או שמא (אולי אתם שוקלים לשקר כי) אי אתם יודעין (אתם לא יודעים) שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה (לבדוק ולחקור האם העדויות שלכם ממש זהות, ולכן אתם חושבים שצריך לשקר. אסור שכל הדברים האלה יתרחשו!). הוו יודעין (דעו) שלא כדיני ממונות דיני נפשות -  אם יש טעות ב)דיני ממונות, אדם נותן ממון (מחזיר את הכסף) ומתכפר לו (החטא, אבל) דיני נפשות (אם הרגו מישהו בטעות אי אפשר לתקן את זה) דמו ודם זרעיותיו (כל הצאצאים שיכלו להיות לו) תלוין בו (במי שגרם לטעות) עד סוף העולם. (הוכחה שההורג נפש חייב גם על הריגת כל צאצאיה היא )שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר  'דמי אחיך צועקים' - אינו אומר 'דם אחיך' (בלשון יחיד) אלא 'דמי אחיך' (בלשון רבים, וכוונת הדבר היא) דמו ודם זרעיותיו. (המשך האזהרה לעדים:) לפיכך (בגלל סיבה זו) נברא אדם (הראשון) יחידי (לבד בעולם), ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא (שהרי אדם הראשון היה לבד וכל העולם היה תלוי בו, וכך לדורות כל אדם נחשב כמו כל העולם. סיבה נוספת שהאדם נברא יחידי היא) ומפני שלום הבריות (שלא יריבו, כי ) שלא יאמר אדם לחברו אבא (שלי) גדול (חשוב יותר) מאביך (ולכן אני יותר חשוב ממך, טענה שגורמת למריבה. בגלל שכולנו צאצאים של אותו האדם בסופו של דבר לכולנו אותה חשיבות וכך נמנעות המריבות האלה. סיבה נוספת שהאדם נברא יחידי היא) ושלא יהו (יהיו) מינין (כופרים) אומרים הרבה רשויות (כוחות אלהיים) בשמים (כי אם היו נבראים הרבה אנשים יחד היו הכופרים טוענים שכל אלוה ברא אדם שיאמין בו ויכבד אותו. עכשיו שנברא רק אדם אחד יודעים שיש רק בורא אחד. סיבה נוספת שהאדם נברא יחידי היא) ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע (מייצר) כמה מטבעות בחותם אחד (על ידי אותה תבנית יציקה) וכולן (כל המטבעות) דומין זה לזה (כי נוצרו באותה תבנית, אבל) ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע (יצר) כל אדם בחותמו של אדם הראשון (שהרי כולם צאצאיו,) ואין אחד מהן (מבני האדם) דומה לחבירו. לפיכך (בגלל כל הסיבות שהזכרנו על יחודו של כל אדם) כל אחד ואחד (מבני האדם) חייב לומר 'בשבילי נברא העולם' (ולכן, בגלל חשיבותו של כל אדם, צריכים העדים להיזהר מאוד בעדותם, כדי שלא יגרמו מוות לאדם בלי שהדבר מגיע לו על פי ההלכה). ושמא (אולי) תאמרו (העדים) 'מה לנו ולצרה הזאת?' (בשביל מה להיכנס לבעיה, עדיף להימנע מהעדות וזהו. על זה עונים להם הדיינים) והלא כבר נאמר (בתורה) 'והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד' וגומר (הפסוק את הדין 'ונשא עוונו', והרי שחובה להעיד). ושמא (אולי) תאמרו (העדים) 'מה לנו לחוב בדמו של זה'? (עדיף לנו לעבור על האיסור ולא להעיד, מאשר להעיד ולגרום למישהו להיהרג. על זה עונים להם הדיינים) והלא כבר נאמר  'באבוד רשעים רנה' (ומכאן שהקב"ה רוצה שמי שחייב מיתה אכן ימות, ולכן אם העדות שלכם היא אמת אתם לא צריכים להירתע מלהעיד אותה):

במכילתא מובא שעשרת הדיברות היו כתובים על שני לוחות הברית באופן שמול הדיבר 'אנוכי ה'' הופיע הדיבר 'לא תרצח'. הדבר מלמד שמי שרוצח את האדם שנברא בצלם א-להים פוגע בכבוד ה' בעולם, כמו שמי שרוצה לפגוע בכבודו של מלך בשר ודם הורס את הפסלים שנעשו לכבודו של המלך.

שאלה-5

א.בדיני נפשות מאיימים על העדים שמא יעידו על סמך: הסבירי את המושגים -

אומד-

שמועה-

עד מפי עד-

ומפני אדם נאמן-

ב.מהן הסיבות שבגללן אדם נברא יחידי?