'תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב" דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה, הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא. א"ל ר' יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא' (יר' תענית ד,ה). ר"ע ראה בבר כובא משיח, ואף הצטרף אליו, כמו שמביא הרמב"ם: 'רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח' (הל' מלכים יא,ג). [מקורו כנראה בנוסח קדום שלא לפנינו, אבל ישנו בכת"י 'הרב הרצוג': 'תנא: ר' עקיבה נושא כלים שלבן כוזבא הוה' (סנהדרין צג,ב), אמנם אין זאת בשאר הכת”י, אבל כיון שמובא ברמב”ם זה מחזק מאוד את הנוסח הזה]. בר כוכבא לא היה אדם שלם במעשיו, עובדה שאפילו היתה בו מעט כפירה, שמובא ביר': 'וכד דהוה נפק לקרבא, הוה אמר: ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף' (יר' שם), ובכ"ז ראה בו ר"ע כמשיח. גם ריב"ת שחלק עליו לא אמר שבר כוכבא אינו משיח, אלא שעדיין לא הגיע הזמן של המשיח, שזהו 'ועדיין בן דוד לא יבא', לא רק שבר כוכבא אינו משיח, אלא בנתיים לא יבוא, גם אם זה יהיה מישהו אחר. כך שלא חלק בשל דברי הכפירה של בר כוכבא, אלא מצד הזמן, שעדיין לא הגיע זמן הגאולה (כנראה שסבר שכיון שעדיין לא היתה גלות מלאה, אז עדיין לא יחול השלב הבא אחריו, של גאולה). ר"ע ראה בו משיח על אף בעיותיו, כיון שבמעשיו עושה מעשים המראים על קשר לגאולה, שנלחם וכובש את הארץ ומעמיד שלטון יהודי בארץ. כך גם בימנו בודאי שהיה ר"ע מכריז שזהו התחלת הגאולה (ואף ריב"ת לא היה חולק על כך בימנו, לאחר הגלות הארוכה). ר"ע לא עמד מהצד אלא הצטרף לבר כוכבא, להיות נושא כליו (לא הלך להיות לוחם בשל גילו המופלג), כדי להיות חלק מהתהליך הזה של הגאולה, שזה עניין גדול מאוד בהשראת השכינה וגילוי שם ה' בעולם. זה קשור למסירות נפש בכיבוש הארץ, שכמה שיש יותר חיבור בין בנ"י לא"י כך גודלת השכינה (מעין דברי החסד לאברהם ג,ז), ועוד יותר במסירות נפש שזה מעלה גדולה מאוד של קדושה (שלכן אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן). לכן ר"ע שכל חייו ראה עצמו מחכה למסירות נפש למען קידוש השם ('..אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו' וכו'. ברכות סא,ב), ראה כאן הזדמנות של מסירות נפש לכיבוש א"י, שזה הבאת שכינה גדולה מאוד. לכן גם לבר כוכבא שלא היה שלם, בכ"ז ר"ע הצטרף, כי במעשיו בר כוכבא היה קשור להבאת שכינה לעולם, ע"י כיבוש א"י ושלטון יהודי בה. נראה שר"ע במיוחד ראה זאת, בשל קשרו למסירות נפש, אבל גם כי בעצמו היה עם הארץ עד גיל 40, אבל כבר אז היו בו מעלות מיוחדות, שלכן כבר אז ראתה בו בת כלבא שבוע שהוא ראוי לעלות לגדולה בתורה. אותו דבר בבר כוכבא גם אם בתחילה נראה כמנותק מקדושה, היסוד שלו נעוץ בקדושה, ולכן סופו להתקדש כראוי. כך גם במדינת ישראל, אמנם בתחילה פעלו הרבה דברים איומים נגד התורה ונאמניה, אולם היסוד קשור בקדושה, ולכן במשך הזמן הולכת ומתגלה הקדושה, שהרבה מאוד חוזרים בתשובה, והמון ישיבות ומוסדות תורה נפתחים, דבר ששנים רבות לפני קום המדינה היה ההיפך הגמור מזה (שהיתה עזיבת תורה נוראית). נראה שהעניין הזה של מסירות נפש, זה לא רק מצד צורך המציאות, שבלית ברירה צריך להילחם נגד הגוים, אלא יש בזה גם עניין עקרוני של קדושה גדולה מאוד שמביאה את הגאולה (שקשורה בגילוי שם ה'), שלכן 'בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא' (מגילה יז,ב). ענין השביעי, שמסמל את יסוד הקדושה בעולם (כשבת קודש בבריאת העולם), בו בא המשיח שמביא לגילוי קדושה – גילוי שם ה' בעולם, ותחילתו זה במלחמות, זהו הבסיס, שבמסירות נפש מביאים שכינה לעולם, וגם מוכיחים שהעולם כולו שייך לקדושה (שלכן אפילו מוסרים את הנפש על הקדושה), כך שזהו הבסיס למשיח. אולי זהו שהמשיח רוכב על חמור, שהחמור מביאו ממקום למקום, כרמז שיש דבר שמביא את המשיח, ומהו? החמור נאמר גם אצל אברהם כשהלכו לעקידה, כך שמרמז על מסירות נפש, שהיא היסוד להבאת הגאולה. (ואף כעין חמור, שנשאר בעולם רק החומר, בשל שמסרו את הנפש, ונשאר רק גוף, חומר דומם בלא חיות). לכן מובן שדווקא ר"ע הוא שראה במיוחד והתבטא שבר כוכבא הוא המשיח (אמנם גם שאר החכמים ראו בו כמשיח, כמו שאומר הרמב"ם, אלא שר”ע התבטא כך במיוחד שלכן בגמ' זה מובא בשמו) בשל קשרו למסירות נפש, שלכן דבוק בעניין הבאת הגאולה לעולם. כך יצא גם בימנו, שיום הזכרון לחללי צה"ל סמוך ליום העצמאות, שאמנם התחילת כבמקרה (שמרן הגאון שר התורה הרב גורן זצוק"ל זיע"א ראה שנשאר רק היום הזה לפני שעוברת שנה מקום המדינה, ועדיין לא עשו יום זיכרון, ולכן קבע בו), אולם אין מקריות בעולם, ובאמת מתגלה כאן דבר גדול מאוד של היסוד להתחלת הגאולה השייכת במדינה. יה"ר שנזכה לגאולה שלמה בבי"א.