בס"ד

חיפוש העניין האלוקי/ארי ברקוביץ-להצלחת כל עם ישראל ורפואה שלמה לכל החולים

איפה אתה? מבקש אותך בכל ליבי ונפשי, מחפש אותך בכל חדרי לבבי, בכל המאורעות השונים והמשונים הנקראים לי, בין הפרטיים ובין הכלליים מהכול מנסה למצוא את השפע שלך, אלוקים.

בשווקים וברחובות, בערים הגדולות אבקשה את שאהבה נפשי, לא יכול כבר עוד לחכות.

רוצה, כוסף ומשתוקק אותך לחיות.

בתפילה, בבית הכנסת, בעת שיעור תורה, בישיבה ובישיבה התיכונית עוסק כל הזמן בלמצוא אותך שם איתי, בקשתיך ולא מצאתיך, לא אנוח לעולם עד שאמצא אותך כאן.

אתה אל מסתתר, אני ניגלה יציר כפיך חי בעולמך המוגבל והחומרי, מנסה לשאוף אוויר פסגות רוחני ולא מבין למה החיים נעים ונדים, בין חומר לרוח בין קודש לחול הנני מצוי וכל הזמן נשמתי תובעת להיות מן העליונים.

מרגיש שחיי בתוך סתירה פנימית מתמדת בלי מוצא, בלי שום הכרה ברורה, אמת פנימית המכוונת אותי בכל מאורעות החיים המסובכים והאפלים לי חסרה, רוצה אותך איתי -הידיעה שתסיר לי את כל ספקות החיים הדוקרים לי את הלב, שאתה איתי על "הגדר" יושב.

קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי, נשמתי דופקת על חדרי לבבי, מנסה לפתוח צוער אל ההוויה האלוקית הגנוזה בתוככי ההוויה, השופעת שפע מתמיד על כל הברואים ומכוונת אותם להוציא מן הכוח אל הפועל את סגולות חייהם הנפלאים.

עדיין מחפש, מחפש משמעות, דרך שתסלול לי את הוויתי אל עבר עולם הנצח, אל עבר החיים המקוריים האמיתיים, חיים שכל הזמן יהיה שופע עלי קרבתך, אלוקים.

ממש כמו שאול שחיפש את האתונות שלו מחמד נפשו, ומצא את המלוכה על עמו.

ואז השמחה היא שלמה "וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאוד"(שמואל א,יא,טו)

דבר אחד שכחתי בדרך, פספסתי את הכרת ההכרות של חיי, היסוד המעצב והמכונן את כל תפיסת החיים הישראלית, שכחתי שהעניין האלוקי מתחבר בי בלי שום משים על לב, טבעי וחיוני כמו אוויר החיים החודר לתוכי, ואת זה סוף סוף מצאתי, האמת בפנימיותי.

"מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם" משה, אהרון ועם יודעי אלוקיו השומרים על גחלת האמונה הטהורה-ישראל.(עיין מצודות דוד על הפסוק)

שכחתי שמתוך שאני קשור לאורגניזם הישראלי המיוחד והמיועד לתיקון העולם והשבתו לקדמותו מחדש ששם ה' עליו נקרא, הנני נישא על כנפי נשרים אל עבר הסגולות הרזיות של כנסת ישראל החיה את אלוקים ובלי שום ראיה ומופת היא רואה אותו בחיים.

ביציאתה מבית עבדים, בהליכתה במדבר 40 שנה כנגד כל הסיכויים האנושיים, בכניסתה לארץ הנבואה המיועדת ובמלחמתה ב-70 הזאבים, בכל מהלך חייה ההיסטוריים בכולם נמצאת ההשגחה העליונה של העם היודע את אלוקים בחייו, במהלכי רוחו, בנבילתו ובתחייתו בהכול זורמים זרמי חיים עליונים אציליים, פה אל פה מדבר איתנו מקור הברואים.

טעיתי כשה אובד, שכחתי, נסחפתי בחיי התרבות האנושית הממליכה את השכל במרכז החיים, את המדע והתבונה האנושית שמתיימרות בניבלותם וביראותם  לחקור הכל כולל את אלוקים, העבודה הזרה של המאה ה-21 הורסת במו ידיה את היסוד האנושי של החיים.

נסחפתי לסגידה המודרנית לכל רוח תת תרבותית הזורמת לחלל העולם וסוחפת בביוב המלא צחנה את כולם, ההרגלים הגסים של השקיעה בנורמות האלה הביאו אותי לשכוח את בוראי ויותר חמור לבגוד בעצמיותי ובמהלך רוחי העצמי שתובע רוח חירותית מחשבתית, רוח אמונית.

אני מחפש ומחפש משהו שכבר נמצא בי, הלכתי ורצתי בחיים כמו חתול עם זנב סביב עצמי.

"אבל פתיחת דברי היא המופת. יתר על כן היא הראיה ואינה צריכה ראייה ומופת"(כוזרי,מאמר ראשון, סעיף טו)

משורר המשוררים הישראלי בעל רוח הקודש המקורית מלמדנו את מה שצפון בסתר נשמתנו, שהתחבר בנו העניין האלוקי מהופעת יצירתנו, והשגיח ועשה נפלאות בנו, אנחנו עם יודעי אלוקים, אלוקי אברהם יצחק ויעקב , "שמך נאה לך ואתה נאה לשמך ושמנו קראת בשמך".(מתוך תפילת עמידה בימים הנוראים)

אלוקים המושא הערצה שכל המין האנושי בגלוי או בסתר ליבו  מלא כמיהה זכה  אליו נמצא פה, איתנו ממש, בכל מהלך רוחנו והלך חיינו, בכל הנפילות והמשברים צועד איתנו, לא צריך את הודו כדי להבין את זה צריך לפתוח את הלב ולחוש את המיית הנשמה האוהבת את מקור ההוויה כשלהבת יה עליונה, הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו כי גאה גאה על כל ברואיו.