'ת"ר: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא, שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין. אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין! אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. שבת של מי היתה? – שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה. ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. ומה דרש בה? (דברים לא, יב) "הקהל את העם האנשים והנשים והטף", אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם, ובקשתם לאבדה ממני? ועוד דרש: (דברים כו, יז) "את ה' האמרת היום וה' האמירך היום", אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב (דברים ו, ד) "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דברי הימים א יז, כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". ואף הוא פתח ודרש: (קהלת יב, יא) "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד", למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך: מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין? ת"ל "מסמרות". אי מה מסמר זה חסר ולא יתר, אף דברי תורה חסירין ולא יתירין? ת"ל "נטועים", מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין. "בעלי אסופות", אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר "כולם נתנו מרועה אחד", א'ל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב (שמות כ, א) "וידבר אלקים את כל הדברים האלה". אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין. בלשון הזה אמר להם: אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו' (חגיגה ג,א-ב). מתגובתו של ר"י משמע שראה את הדרשות האלו במעלה מיוחדת, מדוע? בפשטות עיקר ההתלהבות היתה מהדרשה הראשונה (שעליה אמר שהיא מרגלית), כיון שמדברת על מעלת הבאת הילדים למקום לימוד, שזה קשור לר"י, כיון שנאמר שמעלתו נבעה מכך שאמו היתה מביאה אותו כילד לביהמ"ד (אבות ב,ח: 'אשרי יולדתו', ראה ברטנורא [יר' יבמות ו,א]) לכן מאד נהנה לשמוע דרשה שקשורה למעלתו [כך מסביר מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א ב'אבות לבנים' ב' ח,ב]. (אולי אפשר שיש מעט רמז, שבהמשך שואלת הגמ' מדוע אמרו לו 'תלמידיך אנו' וכו', ולא אמרו לו תשובה מיד? ועונה הגמ' שזה משום המקרה שהיה אצל ריב"ד שהלך להקביל פני ר"א וכו'. שם העניין ההלכתי היה ש'עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית', ודומה לזה ביר' במקום שר' דוסא בן הרכינס אומר על ר"י על שאמו הביאה אותו, אומר עדות מעזרא 'עמון ומואב שהן מעשרין מעשר עני בשביעית', כך שממנו זהו המקור למסורת הזו [כמו שבסוף אמר ר"א שמקובל מריב"ז במסורת, שכנראה שריב"ז הביא מרדב"ה]). אולם כיון שבסוף אומר 'אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו', סימן שנהנה מאוד מכל הדרשות. לכן נראה שנהנה מלימודו של ראב"ע שלימד דווקא בזמן שר"י לא בא לבית מדרש (שלכן שאל את תלמידיו מה למדו היום), שראב"ע עלה לנשיאות בגלל המעשים של ר"ג שפגעו בר"י, ובעקבות עליתו לנשיאות נכנסו רבים לביהמ"ד, דבר שר"ג מנע (שלא הכניס 'תלמיד שאין תוכו כברו'. ברכות כז,ב). ר"ג ור"י היו בסכסוך עד שהצליח ר"ג לשכנעו למחול (שבתחילה 'לא אשגח ביה' [שם]). לכן נראה שכאן ראב"ע בא לדרוש דרשות שמרמזות על דברים שמתגלים דרך מעלת ר"י, ולכן לא דרש זאת אלא רק עכשיו כשר"י לא הגיע לביהמ"ד, שבכך לא נראה עליו ישירות, ולכן ר"ג לא יתבייש בזה. (בנוסף: 'ר' אלעזר בן עזריה אומר: מצינו שאומר מקצת שבחו של אדם בפניו' וכו' [ספרי במדבר יב,ה], לכן כאן כשר"י לא היה, אז דיבר דברי שבח מעולים על ר"י [שהם מעבר למקצת שבחו]). לכן אומר ר"י 'אין דור יתום', שכל הדור נהנה ולא נפגע אף אחד. הדרשה הראשונה של הבאת ילדים להקהל, מתברר ישירות על ר"י בשל מעשי אמו (כמו שהבאנו קודם), אבל גם יש בזה משום ההכרה שגם מי שלא ראוי להורות, בכ"ז ראוי שיבוא לשמוע לימוד תורה, שכך היה בעקבות שפתח את ביהמ"ד לכולם, גם לאלו שאין תוכם כברם ולכן לא ראויים להורות [וזה נעשה בעקבות המריבה בין ר"ג לר"י, שלכן העלו את ראב"ע, ולכן קשור לר”י. (ואף מעלת ר”י זה מכך שאמו הביאה אותו לשמוע תורה בביהמ”ד, ואולי בשיטת ר”ג לא היו מכניסים אותו כיון שעדיין לא הוכח מה מעשיו בעולם)]. הדרשה השניה יותר מדגישה זאת, שאומרת שכל בנ"י חטיבה אחת לה', ולכן בודאי שאין למנוע מיהודי לבא ללמוד תורה, להדבק בה בה' (זהו שדורש מכך שאומרים "שמע ישראל" וגו', שזהו המינימום של לימוד תורה בכל יום, בכל בנ”י). בדרשה השלישית דרש שיש דעות שונות בתורה, ואין לפסול מלשמוע אותם, להבדיל ממעשה ר"ג שלא נתן לר"י לעמוד על דעתו בתורה. אולי גם רמז בדרשה השלישית שהתורה כדורבן ומסמר, שדורבן מכאיב לפרה כדי שתכוון לתלמים, שזה כעין שר"י נפגע אבל הכל זה רק למען התורה (שר"ג רצה להעמיד את התורה ממחלוקות [ומעוותים של כתות סוטות], וכן ר"י אמר את דעתו בתורה, נגד דעת ר"ג ונפגע [מן הסתם ידעו גם קודם מה דעת ר”ג, ע"פ איך שהתנהג לגבי תפילת ערבית כרשות. ובכ”א גם אם לא, העקרון הוא כאב בהקשר לגידול תורה, ככאב הפרה בשביל התלמים בשביל גידול הצמח]). ומסמר מרמז על ר"י שהיה מייצר מחטים (יר' ברכות ד,א) שהם דומים בצורתם (ואף דורבן מעוקל ומסמר ישר, כך שיחד נראים כמחט, שישר מקדימה ומעוקל מאחורה [קוף המחט]). (אמנם בבלי נאמר שהיה 'פחמי' [ברכות שם] שהכוונה ל'עושה פחמים וי"א נפח' [רש”י], אולם אולי כנפח עני היה עושה חטים קטנים בשל עניותו [ולא ברזלים גדולים], או שהיה עושה פחמים, ועל הדרך היה מייצר מחטים כיון שהם לא צריכים אש רבה, ולכן יכל לעשותם בזמן הכנת הפחמים [שרפת העץ]).