"בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם", ד', א':

התורה היא הבנים הרוחניים של האדם היא הפרייה ורבייה הרוחנית של האדם והילד/ילדה הזה של בן זומא הוא לא רק דתי אלה גם חילוני ולא רק יהודי יהודיייה אלה כפי שפרה אברהם אבינו והוליד את ישמעאל שהוא כגר תושב נימול אך לא יהודי כי כול אדם זה גם חוכמה בגויים תאמין וגם קול המון כקול ש – ד – י, ששיך בו דיבורי המון העם הפשוט הלא כול כך ירא אך לפעמים יש בו דיברי חוכמה והוא עם הארץ חילוני אך שייך ללמוד ממנו ולהשכיל הרבה דברים חיוניים והבן הרוחי הזה הוא שער כולל לכול דבר שאדם עלול לשמוע מבני/ בנות אדם כול חייו כי בן זומא היה פרדסאי ונכנס לפרדס ושם ראה ושמע מה שעשועים גורם דיבורי בני/בנות אדם זה עם זה וזה עם זו וזו עם זה וזו עם זו שנעשה שם יחודים ושעשועים ותיקונים עליונים מכוח העברת המידע שהאדם מתמסר בינו לבין מכריו.