בס"ד

איתא בגמרא: "אמר רב הונא: הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (שבת כג:). והקשה על כך הרב הגאון מאיר אליהו, שאין מידתיות בין הדרישה מהאדם לבין המתנה שהוא מקבל משמים, שזאת פעולה קלה מדי כדי לזכות את עושיה בפרס הגדול ביותר שאפשר לקבל בעוה"ז.

ואחד התירוצים שהתישבו על לבו של הרב שליט"א הוא, שמדובר בכזה עובד ד' מתוקן וקדוש שסיים לתקן את כל מה שמוטל עליו וכך הוא מקפיד על לימוד תורה, מצוות, תפילה וכו', עד כדי כך שהוא כעת עוזר גם לאשתו לתקן את החלק שלה, שהרי האשה מצווה לתקן היכן שקלקלה, ומה היא כיבתה נרו של עולם היא זו שתדליק את הנר בבית, וכעת בעלה כ"כ התעלה שהוא לא מדקדק רק במצוות ובתיקונים שלו אלא גם באלו של אשתו, והראיה לכך שהוא מיטיב את הנרות בצורה המהודרת ביותר עם שמן זית ועוזר לאשתו בתחום החיוב שלה. ולאדם כזה באמת מגיע לקבל תלמידי חכמים. ע"כ.

וחשבתי בעה"י לדייק מדברי הרב, שהעובדה שאותו אדם אינו מרוכז רק בעבודת ד' שלו אלא עוזר גם לאנשים נוספים בעובדת ד' שלהם מהוה הוכחה לכך שכאשר יוולדו לו בנים, גם מהם הוא לא יתעלם אלא יעזור להם לגדול בעבודת ד', יראת שמים, תורה, מצוות ומעשים טובים, וידע לעשות את פסק הזמן מלימוד התורה שלו כדי ללמד גם את בניו דברי אלוקים חיים ולקרבם לבורא עולם, ומתוך היותו אדם כללי שמתחשב לא רק בעצמו אלא גם באנשים שסביבו הוא זוכה לקבל משמים נשמות גבוהות שיהיו תלמידי חכמים, ויש כאן מידה כנגד מידה נפלאה, שכפי שהוא דאג גם לעבודת ד' של אחרים בכלל ובניו בפרט בעוה"ז שעזרה להם להתעלות מבחינה רוחנית, כך אותם בנים תלמידי חכמים יהיו אלו שיזכו אותו להתעלות ממדרגה למדרגה וממעלה למעלה בעוה"ב מכח אותה תורה שהשריש בלבם והמצוות שלימד אותם לעשות. וכך המעלה מתעלה בעצמו, כפי שאומרים: "באתי לחזק ויצאתי מחוזק", כדאיתא בגמרא: "יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק" (פסחים קיב.), וברוח הדברים אפשר לתת לכך פירוש חדש, שיותר ממה שהבן (העגל) נהנה ממה שהוא מקבל מאביו בעוה"ז, האבא (הפרה) עתיד ליהנות ולהתעלות בעוה"ב בזכות הפירות המבורכים שהשאיר כאן בעוה"ז לנצח נצחים ולעולמי עד.

וכך ניתן לראות מהו שכרו העצום של האדם הכללי שלא חושב רק על עצמו, ומכח כל מה שדאג ועזר לאנשים נוספים זה ממשיך ללוות ולתגמל אותו גם בעוה"ב בצורה בלתי רגילה, מידה כנגד מידה, מאחר והאדם יכול להעצים את העוה"ב שלו רק בעוה"ז, ולכן ע"פ ההלכה אסור להגיע לבית החיים עם הציציות בחוץ מאחר וזה לעד לרש, שהם כבר נמצאים בעולם שבו הם לא יכולים לקיים מצוות שיכולות לעזור להם להתעלות, אלא אם השאיר בנים צדיקים יראי שמים שעוזרים לו להתעלות מכח התורה והמצוות שלהם או עזר לאנשים לחזור בתשובה או השאיר מפעלי תורה, קדושה וחסד שממשיכים להניב לו פירות גם לאחר פטירתו.

ומכאן מובנים דברי המשנה: "יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא" (אבות ד, יז), שרק בעוה"ז יכול האדם לבנות ולהעצים את כל חיי הנצח של העוה"ב שלו, ולכן בשעה אחת של תורה, מצוות, תשובה ומעשים טובים בעוה"ז הוא יכול לבנות ולהעצים את כל העוה"ב שלו הרבה יותר ממה שיוכל לעשות לאחר שכבר יגיע לשם.

ומכאן נישא תפילה לאבינו מלכנו, שיטע בלבנו אהבה, רצון חשק וטעם בעבודת ד', לימוד התורה וקיום המצוות, ושנעשה הכל לשמה, בהידור ולמען שמו באהבה.