המלחמה בין הסטרא קדושא לסטרא אחרא כנלמד ממגילת אסתר
נכתב על ידי ברוך עינב, 7/4/2020
בס"ד
כתיב: "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (מגילת אסתר ז, א), וידוע שבכל מקום שכתוב רק המלך בלי שמופיע השם של אחשורוש אחריו, הכונה היא לקב"ה, היינו לסטרא קדושא באינסוף ב"ה. והמן הרשע מסמל את הסטרא אחרא ועמלק שהוא מזרעו, שמטרתם להחריב את העולם.
ושמעתי מרבי ניסן ישר שמסה"ת של בלק ובלעם מתקבל עמלק ללמדנו מהיכן הגיע, ואם נסכם את כל האותיות שלפני עמלק (סלכצ) יחד עם האותיות שאחרי (פנמר) נקבל 570 שעולה בגימ' כמנין "יצר רע" ללמדנו עד המהות של עמלק והכח שעוטף אותו. ע"כ.
עוד ידוע שבבית היהודי האיש מסמל את הקב"ה והאשה את השכינה הקדושה כשביחד הם נדרשים ליצור כאן במלכותא דארעא תא משפחתי שהוא כמה שיותר קרוב למלכותא דשמיא בכך שילמדו את התורה הקדושה, יחיו על פיה וידבקו בבורא עולם.
שמעתי מאחד הרבנים ש-ד' יתברך ברא לאשה טבע שהיא מעצימה את מה שבעלה עושה, כנלמד מזרש, בת הזוג של המן, שמוזכרת פעמים במגילת אסתר, בפעם הראשונה כשראתה אותו בשיא ההצלחה, שהיה השר היחיד שנחבר לסעוד עם המלך ואסתר המלכה, וזאת לאחר שהמלך קידם ורומם אותו, אלא שאמר לה: "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (שם ה, יג), מאחר וישנו יהודי אחד בשם מרדכי שאינו משתחוה לו, וניתן לראות מסה"ת של "זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי" שהפך את סדר האותיות בשם הוי'ה, רמז לכונות המרושעות והזדוניות שהיו לו, ולכן זרש יעצה לו לתלות את אותו מרדכי כדי להעצים אותו ואת תהילתו יותר, ולהסיר את מה שמונע מהצלחתו ושמחתו של בן זוגה מלהיות שלמה.
ובפעם השניה לאחר שאחשורוש ציוהו להוליך את מרדכי היהודי בקול קריאת: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (שם ו, ט) ע"פ העצה שהוא נתן לו, וכשבתו ראתה את שניהם חשבה בטעות שמרדכי היהודי הוא זה שמרכיב את אביה שרוכב על הסוס ולכן שפכה עליו ביב שופכין, ולאחר שראתה שהיה זה אביה קפצה מביתה ושמה קץ לחייה, ואז כשראתה את המן אבל וכפוי ראש היא העצימה את הכשלון, הצער והעצבות שהיה שרוי בהם, כשאמרה לו: "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" (שם ו, יג).
ומעניין לראות שהעובדה שמרדכי הוא יהודי לא הפריעה לזרש לומר להמן לתלותו על העץ, ובפעם השניה היא הדגישה את היותו יהודי ונזפה בו כיצד העלה על דעתו להעתסק איתו ולנסות לפגוע בו, ללמדנו כמה האשה לוקחת את מה שבעלה מביא איתו ומרוממת את זה מהמקום שהוא נמצא בו עד כדי כך שהיא יכולה ליעץ לו לעשות אף דברים שהם בלתי אפשריים או חסרי סיכוי.
ואפשר לומר שכאשר ראתה אותו בשמחה הבינה שהוא מחובר לבחינות העליונות של האלוקות באותם רגעים, שהרי "בשמחה" אותיות "מחשבה" שמקומה בראש, מקום המוחין, היינו הספירות העליונות ביותר - כתר, חכמה, בינה ודעת, ולכן חשבה שהחיבור העליון הזה יכול לאפשר לו לעשות אפילו צעד נועז שכזה, וזה מתחבר למה ששמעתי, דומני מאחד האברכים, שהסיבה שאסתר המלכה גילתה את ליבה לאחשורוש כשסיפרה לו על כונותיו הזדוניות של המן הרע הזה כלפי בני עמה רק בסעודה השניה אליה הוזמן בבית המלך היא, שהיא ראתה שבפעם הראשונה הוא היה בשמחה והיא הבינה שזה יכול להעניק לו נקודת יתרון וכח, ולכן העדיפה להמתין לעיתוי המתאים ורק אז להוציא את תכניתה מהכח אל הפועל. ע"כ. וכך ידוע שאם יהודי צריך להגיע לבית הדין עם גוי הזמן הטוב ביותר עבורו הוא בחודש אדר ששייך ליעקב בחלוקת החודשים שעשו ביניהם, ואז מזלם של ישראל גדול יותר מזה של הגוים, ולא בחודש אב ששייך לעשו. ללמדנו על מעלת השמחה ועל המקומות הנשגבים שהיא יכולה להביא את האדם אליהם.
ואפשר לומר שהאיש הוא בחינת השמש שמעניק מאורו והאשה בחינת הירח שמקבלת מאורו, ומאחר והיא יודעת שהיא מוארת מאורו היא יודעת שככל שבעלה יהיה שמח יותר כך יהיה מואר יותר, וזה יגרום גם לה להיות מוארת יותר מאורו, ולכן שניהם מרויחים מכך.
וע"פ ההלכה אשה נשואה שזינתה עם אחר חרצה בכך את דינה וניתקה את עצמה מבעלה, ומכאן ואילך היא אסורה הן על בעלה והן על אותו אחר, ואם ח"ו היא לא תגלה לו על כך ותמשיך לחיות איתו כמו בימים כתיקונם, כל ביאה שלהם תהיה באיסור חמור של גילוי עריות שמהוה את אחת משלוש העבירות החמורות ביותר עליהן אנו מצווים: "יהרג ואל יעבור" (בבלי, סנהדרין עד. וגם פסחים כה:).
מה שנהוג בדורותנו שהאיש נושא רק אשה אחת זה משום חרם רבינו גרשום, אך מדין תורה כל איש יכול לשאת כמה נשים, ולאישה לעומת זאת מותר להתחתן רק עם איש אחד גם מדאוריתא, כשם שמותר לזרוע זרעים מסוג אחד באדמה ומי שזרע סוג נוסף עבר על כלאים, ואפשר לומר שכשם שהאדמה מתאימה את עצמה ואת כל המהות שלה בהתאם לזרע שנשתל בתוכה ולכן לא יכולה לקבל שום זרע אחר במקביל, כך גם האשה לא יכולה להתחתן עם יותר מאיש אחד.
וגם אצלנו הז"א שהוא כנגד אות ו' בשם הוי'ה הוא זכרי ונוקביה דז"א שהיא כנגד אות ה' השניה בשם הוי'ה היא נקבית, וככזאת היא יכולה לבחור רק צד/כח אחד שיהיה בן זוגה, בדומה לבת של ראש הישיבה הצדיק וירא השמים האהוב שכל בחורי הישיבה רוצים לשאת לאשה, כשהיא למעשה יכולה לבחור רק בחור אחד מבין כולם, שאיתו תתחתן, את עצמה וכל מהותה תתאים אליו ואת זרעו תמשיך בעולם.
וזה מחזיר אותנו אחורה לאותה בקשה של יעקב אבינו מ-ד' יתברך: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" (בראשית לב, יב), שלכאורה יש כאן שתי תיבות מיותרות, מאחר ואם נכתב "מיד אחי" למה לי "מיד עשו"? ואם נבחר לכתוב "מיד עשו" למה להוסיף "מיד אחי"? אלא שבאמת אין אות אחת מיותרת בתורה ובתפילתו של יעקב צפון מסר לעתיד לבוא. כל עם ישראל נמצא כעת בסכנה, כדכתיב: "כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (שם), מצד אחיו עשו הרשע שהיה בדרכו אליו וכפי שאמרו לו המלאכים ששלחם אליו: "וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (שם לב, ז), ויעקב חילק את משפחתו לשני מחנות, כדכתיב: "וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת" (שם לג, א), "וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" (שם לב, ט). אלא שיעקב ידע שכמו עכשיו גם לעתיד לבוא עם ישראל כולו יהיה בסכנה קיומית בימיהם של מרדכי ואסתר מצד המן הרשע, וזה המסר שהצפין בתיבות "הצילני נא מיד", ר"ת המן, ומסה"ת מתקבל שם י"ה שהוא מצד מידת הדין, רמז למידת הדין שהמן הרשע עתיד לפגוש, רמז לכך שיעקב אע"ה התפלל שבאותו בירור גורלי תיעשה בחירה מושכלת של אסתר המלכה שמיצגת את השכינה בסטרא קדושא של האינסוף ב"ה, ורק שלא יהיה לה שום חיבור עם עמלק והסטרא אחרא שכל פעם מופיעים במציאות בצורה אחרת בגוף אחר, פעם בתור עשו הרשע, פעם כפרעה ופעם כהמן הרשע.
וניתן לראות כיצד בהרבה מצבים האשה מתאימה את עצמה לבעלה ואף נהיית דומה לו, כמו הסיפור המפורסם על שתי נשים שאחת מהן היתה נשואה לצדיק והשניה לרשע, וכעבור זמן מה שני הזוגות התגרשו ולאחר מכן אשת הצדיק נישאה לרשע ונהיתה כמותו, וכך גם אשת הרשע התחתנה עם הצדיק ונהיתה כמותו, בדיוק כמו טורנוסרופוס הרשע שרבי עקיבא היה מנצחו בכל פעם שדברו בדברי תורה, עד שפעם אחת חזר הביתה כשהוא זועף וכשהסביר לאשתו שהסיבה לכך היא שרבי עקיבא מקנטר אותו בדברים היא הציעה לו להכשילו בדבר עבירה משום שידעה שאלוקי ישראל שונא זימה, בדומה לעצה שנתן בלעם לבלק, ולאחר שהסכים התקשתה וכשראה אותה רבי עקיבא ירק, בכה וצחק. וכשביקשה ממנו הסבר לפשר שלושת הדברים היה מוכן להסביר לה רק את שתי הראשונות, שירק משום שבאה מטיפה סרוחה ובכה משום שכל היופי הזה יבלה באדמה, ומה שלא אמר לה זה שראה ברוח קדשו שעתידה היא להתגייר ולהינשא לו, וכך לא רק שלא נכשל אלא שכעבור זמן היא החליטה לעזוב את בן זוגה הרשע לאחר שראתה את ההבדלים התהומיים ביניהם ועמדה על מעלתו של רבי עקיבא, נישאה לו וקרוב לודאי שהפכה לצדיקה.
ניתן ללמוד מכאן על ההשפעה המהותית שיש לאיש על אשתו וכיצד כל מציאות חייה יכולה להיות שונה בהתאם לאדם שאיתו תחליט להתחתן. וניתן לראות כיצד בתחילה רצתה אשת טורנוסרופוס הרשע להעצים את הצלחתו והלכה להכשיל את מי שמנצחו בדברים ומוריד את מצב רוחו, אלא שלאחר שפגשה את רבי עקיבא קיבלה הארה שגרמה לה לשנות את החלטתה ורצונה והבינה שעדיף לה להיות אשתו של רבי עקיבא כדי להעצים אותו.
וידוע שהאדם מצווה על שמירת העינים, שנאמר: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו, לט), ואף אם ראה בטעות אשה ממרחק זה יכול לגרום לו להוצאת זרע לבטלה גם אם אינו מרגיש בכך, וכדי למנוע זאת ישנה עצה שיוציא רוק מפיו במקום שתצא טיפה ממקום אחר ח"ו, ויתכן שזאת אחת הסיבות שרבי עקיבא ירק כשראה אותה, כדי לא להיכשל בכך ר"ל, ומה שהסביר לה היה בנוסף לטעם הזה שיתכן והיה העיקרי.
ישנם חמישה פרצופים שהם עשר ספירות:
* אריך אנפין כנגד ספירת הכתר, קוצו של יוד בשם הוי'ה ב"ה כנגד עולם האצילות, שצד הנוקביה שלו כלול בתוכו וצמוד אליו כמו פרצוף האבא והאמא.
* אבא כנגד ספירת החכמה, אות י' בשם הוי'ה ועולם האצילות
* אמא כנגד ספירת הבינה, אות ה' (הראשונה) בשם הוי'ה ועולם הבריאה
* זעיר אנפין (בר"ת ז"א) שהוא הבן כנגד ו' קצוות (בר"ת ו"ק) שהם שש הספירות שכלולות בתוכו - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד (בר"ת חג"ת נה"י), אות ו' בשם הוי'ה ועולם יצירה.
* נוקביה דז"א שהיא הבת כנגד ספירת המלכות, אות ה' (השניה) בשם הוי'ה ועולם העשיה.
והשכינה היא ספירת המלכות, עליה נאמר ש"לית ליה מגרמה כלום", שהיא הספירה העשירית ואין אף ספירה תחתיה שהיא יכולה לתת לה מאורה, ואת כל השפע שלה היא מקבלת מז"א.
המן הרשע היה מכשף גדול וידע שבאותה תקופה יש נתק בין זעיר אנפין ונוקביה, שהרי באותה תקופה היה הסתר פנים מצד הקב"ה כלפי עמו לאחר שחטאו והתרחקו מבוראם עד שנגזרה עליהם אותה גזירה קשה.
וחשבתי בעה"י לומר שפסוק זה רומז על מפגש פסגה גורלי שהיה בין המלך שרומז לקב"ה היינו הסטרא קדושא של האינסוף ב"ה, המן הרשע שרומז לסטרא אחרא ועמלק ואסתר המלכה שרומזת לשכינה וספירת המלכות, ולאחר מכן שואל המלך שהוא הקב"ה את אסתר המלכה שהיא השכינה: "וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ?" (שם ה, ו), ובכך נתן לה אפשרות לבחור איזה משני הצדדים יתפוס את תפקיד הז"א ויהיה בן הזוג שלה, שיאיר בה, יפרה אותה ויעניק לה, ולמעשה יקבל את כס המלוכה, ינהיג את כל העולם וימשול בו ע"פ אותה מגמה שהוא מוביל ויחיל את רצונו על כל הבריאה.
"חצי המלכות" רומז לכך שיש שני כוחות שונים במלכות השמים בעולמות העליונים שנאבקים זה בזה, החצי של הסטרא קדושא והחצי של הסטרא אחרא, והתשובה של אסתר המלכה שמסמלת את השכינה וספירת המלכות תכריע למעשה איזה חצי היינו איזה צד יקבל את השלטון המוחלט על כל הבריאה.
וכך כל מה שקורה בעוה"ז מהוה שיקוף מדויק של יחסי הכוחות בין הכוחות השונים בעולמות העליונים, ועל זה אמרו חז"ל: "דע מה למעלה ממך", היינו אם אתה רוצה לדעת מה מתרחש למעלה, הבט על עצמך וכל מה שמתרחש סביבך ותדע.
באחת הדרשות שאל הרב מה זה הסטרא אחרא (הצד האחר)? היעלה על הדעת שיש אלהים אחרים? היות ושם הוי'ה בגימ' 26 ו"אחד" בגימ' 13, ו"אחד" נכנס פעמים ב-26, שהרי ע"פ האמונה היהודית ד' אחד ושמו אחד, כדכתיב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ד' אֱלֹהֵינוּ ד' אֶחָד" (דברים ו, ד), "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (שם ד, לה), "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג), "לית אתר פנוי מיניה" (תיקוני זהר קכב, ב), "הוּא אֱלֹהֵינוּ וְאֵין עוֹד אַחֵר, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ וְאֶפֶס זוּלָתוֹ" (עלינו לשבח בסוף תפילת העמידה), ועוד נאמר בתורת החסידות ש-ד' יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. אלא שבאמת אין אלהים אחרים ח"ו והסטרא אחרא זה הצד האחד של אותו אל, אלא שאנחנו היהודים מצווים לעבדו מצד האחד של הסטרא קדושא בלבד. (עכ"ד בתוספת נופך).
והרעיון הזה בא לידי ביטוי גם אצלנו במילים "חצי המלכות", שאם ניקח את המילה מלכות ונחצה אותה לשני חלקים נקבל מימין "המל" בגימ' קטנה 12 כנגד 12 שבטי-יה הקדושים והטהורים שמסמלים ומופיעים את אור האינסוף בעולם מצד הסטרא הקדושא, וכך גם החלק השמאלי "כות" בגימ' 12 מצד הסטרא אחרא, שידוע שזה כנגד זה עשה ד', וישנם לא מעט אנשים ואפילו כאלה שנתפסים בעיני הציבור כרבנים, שהם במודע או שלא במודע עובדים את הסטרא אחרא ונותנים לה את כוחותיהם, עד כדי כך שיתכן מצב שבמקום להפריע לאותם אנשים בלימוד התורה וקיום המצוות היא תעזור לו מאחר והיא יונקת מהם את כוחותיהם והם אלו שמחיים אותה.
ויתכן ומה שאמרה אסתר המלכה למלך: "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ" (מגילת אסתר ז, ג) רומז על החח"ן (חכמה, חסד, נצח), קו החסד הימני בעשר הספירות, ובכך אמרה לו ככל הנראה שהיא ובני עמה אינם ראוים לחסד והרחמים של ד' יתברך מצד הבג"ה (בינה, גבורה, הוד) שהוא קו הדין השמאלי, ולכן היא מבקשת שיעשה עמהם חסד וימחול ויסלח להם לפני משורת הדין, מקו החסד של החח"ן.
ויתכן שתיבת "בעיניך" רומזת לכך שאור העינים של א"ק הוא כנגד שם ע"ב שהוא כנגד עולם האצילות, פרצוף האבא, אות י' בשם הוי'ה ואותה ספירת חכמה שהיא בראש החח"ן, כאשר בעולם האצילות נמצא גם פרצוף אריך אנפין שהוא כנגד קוצו של י' וספירת הכתר שהיא העליונה ביותר מכל הספירות והיא רחמים מוחלטים ללא דין, ויתכן אף שכיוונה לבחינה עליונה זו כדי לעורר רחמים על עמו הנבחר של ד' יתברך.
ועוד שע"ב בגימ' "חסד" ומכאן שביקשה חסד מהפרצופים והספירות העליונים ביותר, ורמז לכך מופיע בפסוק שמחבר בין החן והחסד: "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי" (שם ב, יז), ללמדנו עד כמה רחמי שמים יכול לעורר יהודי אחד או יהודיה אחת שיכולים להביא לזכות את כל העם בישועה המיוחלת. ועוד אפשר לומר שאל תקרי ושתי אלא שועתי או בושתי או שתוי, שידע המלך שאסתר המלכה תרים את קולה ושועתה תעלה למרומים ותעשה את המהפך הדרוש, ומאחר שהיתה מזרע ישראל הכשרים והקדושים שמתאפינים בשלוש תכונות - בישנים, רחמנים וגומלי חסדים, סובב שדוקא היא תגיע למקום הנכון ובזמן הנכון, וכך גרם לכך שאחשורוש יהיה שתוי כדי שיקבל החלטה שתוציא את ושתי מהתמונה ותאפשר להדסה היא אסתר להחליפה בתפקיד המלכה, כדברי רבי חייא: "נכנס יין יצא סוד" (סנהדרין לח.), וגם כאן היין גרם לשרשרת החלטות וצעדים שחשפו את האמת האלוקית ורצון ד' במלוא תפארתם, דוקא דרך עצתו של המן הרשע שלא ידע שהוא מקרב בכך את סופו הרע ומר.
ועוד שמסה"ת של "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ" מתקבל "כמכין", ומסה"ת "וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ" מתקבל "כלם" (על שונאי ישראל), ומסה"ת "טוֹב תִּנָּתֶן" מתקבל "בן", ומסה"ת "לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי" מתקבלים חמש אותיות י'. ובחיבור כל המילים היחד מתקבל מסר סמוי שיתכן ואסתר המלכה רצתה להעביר למלך, שהיא הזכירה לו הסכנה שעמדה על ישראל מצד בלעם שידע את דעת קונו בענין שידע מתי הוא אותו זמן מועט במהלך היום שהוא כמימריה שבו אלוקים זועם ויכול היה לומר קללה קצרה כמו "כלם", וזהו שהמן הרשע כאותו בלעם, ששניהם מזרע עמלק, וגם הוא כמו קודמו "כמכין כלם" היינו הכין תכנית להשמדת שונאיהם של ישראל (בש"נ), ואליהם רומזת תיבת "בן", כפי שקורא להם ד' יתברך: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב), ואז יש כאן שאלה סמויה של אסתר המלכה למלך, שהרי עיקר בריאת העולם היא כדי שישראל ילמדו את התורה הקדושה, שתיבת "טוב" רומזת לה, כדכתיב: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד, ב) וגם חמשת אותיות הי' שהן כנגד חמשת חומשי התורה, ומכאן שקיומו של עם ישראל בעולם הכרחי להשגת התכלית החשובה הזאת, כפי שפירש"י בשם רז"ל את המילה הראשונה בתורה "בראשית" - בשביל התורה שנקראת "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו "רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיהו ב, ג), וידוע שבמזמור "אשרי יושבי ביתך" שמסודר לפי סדר הא"ב חוזר שורש המילה "מלך" בשלושת הפסוקים שמתחילים באותיות כל"מ, במטרה להפוך את המשמעות השלילית של הקללה לברכה שמשמעותה המלכת ד' יתברך על כל העולמות כולם, כדכתיב: "כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ. מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר" (תהלים קמה יא-יג). ועוד רומזים חמשת אותיות הי' על חמישים שערי חכמה, בינה, קדושה וטהרה שהם עוד תכלית מהותית שמחייבת את קיומו של עם ישראל בעולם כדי שאפשר יהיה להביא למימושה, כדכתיב: "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ" (תהלים קטו, יז). ועוד זה רומז לשתי הנונין ההפוכות בפרשת "בהעלותך" שביניהן כתיב: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ד' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ד' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לה-לו), כשהן מחלקות את החומש לשלושה חלקים באופן שיוצר באופן זה שבעה חומשים בסה"כ לפי לשיטה הזאת. ומבאר המהרש"א שכשם שבמזמור "אשרי יושבי ביתך" דוד המלך דילג על האות נ' היות והיא מסמלת נפילה, כך משמעות הנ' ההפוכה כאן היא תקומה שהיא ההיפך מנפילה. ע"כ. ומכאן שאסתר המלכה רמזה למלכו של עולם שהם מצפים ומיחלים לישועה ניסית ממרומים שלא כדרך הטבע, שתגרום למהפך ההכרחי שיביא להצלת כלל ישראל, כדכתיב: "בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (מגילת אסתר ט, א). והוסיף המהרש"א שפסוקים אלו ממחישים את מידת דבקותם של ישראל ב-ד' יתברך באופן שמוסיף להם שבח. ע"כ. ובכך ניתן למצוא רמז לכך שאסתר המלכה רמזה למלך מלכי המלכים, שגם אם כרגע ישראל אינם נמצאים במדרגה רוחנית גבוהה שמצופה מהם, יש להם יכולות ומעלות גבוהות שקיבלו מקונם שיכולות להביאם לשם, ולאפשר להם להוציא מהכח אל הפועל את האוצרות הפנימיים הטמונים בקרבם.
ואז הגיעה תשובתה המידית והחד משמעית של אסתר המלכה כשאמרה: "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" (שם ז, ו), ובכך דחתה מעליה את האפשרות של המן הרשע והגדירה אותו כאישיות רעה ולא רצויה, ובכך ביטלה כל אפשרות שהצד הזכרי יהיה מצד הסטרא אחרא, ובחרה במלך שהוא הקב"ה שיהיה בן הזוג של השכינה הקדושה, כפי שנהוג לומר לפני מצוות ותפילות מסוימות: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה...".
ובתגובה לדבריה של אסתר המלכה המן נבעת, אותיות נתעב, כדכתיב: "וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה" (שם) היינו שהתברר מעל לכל צל של ספק עד כמה המן היינו הצד של עמלק והסטרא האחרא שנוא ומתועב לא רק על אסתר המלכה היינו השכינה הקדושה אלא גם על המלך היינו צד הסטרא קדושא של האינסוף ב"ה ואינו רצוי כלל בממלכתם, והאותיות ת' וט' מתחלפות וכך מתקבל "נבעט", ואכן המן נבעט מחייהם של מרדכי היהודי, אסתר המלכה וכל היהודים, ובכך גם תמו להם כל תחבולותיו ונסיונותיו לפגוע בעם היהודי, וזמן קצר לאחר מכן נתלה יחד עם כל רשעותו ותפיסת העולם המעוותת שלו שיש מקרה בעולם, ויצא בכך מהתמונה כרמז לכך שלעתיד לבוא כל הסטרא אחרא תימחק לחלוטין ולא יהיה לה שום קיום וזכר במציאות העליונה של האינסוף ב"ה בכל צורה שהיא. ותיבת נבעת עולה בגימ' כמנין ארבעה צירופים שאפשר להרכיב מהם את המפשט הבא: המן הרשע הוא "מעוות" שלא יוכל לתקון, שלאחר דחיית המלכה הבין ש"לא מצא עזר כנגדו" ובמקביל "האל עשה פלא" והראה לו את נחת זרועו וזה הביא ל"מלכות הוי'ה" על כל הבריאה כולה.
ולא במקרה עונשו של המן הרשע היה להיתלות על העץ, כפי שנאמר על התורה: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" (משלי ג, יח), היינו למי שמי שמחזיק בה היא עץ חיים, כדכתיב: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" (שם ו, כב), אך מי שינסה לעקור אותה מהשורש, אוי לו ולנפשו, שאותו עץ שנמשל לתורה יהיה זה שיגרום לו להיתלות עליו ויביא לסופו.
הקב"ה כדרכו בקודש נתן לשכינה את זכות הבחירה החופשית מבלי לכפות עליה את דעתו ורצונו, כשם שניתן להבין שכל גבר בשר ודם היה רוצה לדעת שאשתו התחתנה איתו מתוך בחירה ורצון חופשיים ומלאים מבלי שכפו אותה לכך, אך כשהמן הרשע שמע את הבשורה המרה עבורו הוא ניסה לכפות את עצמו ואת דעתו על אסתר המלכה בנסיון לשנות את רוע הגזירה, כשהתחיל להרגיש איך שהחוט הולך ומתהדק מסביב לצוארו. ניכר מהמתואר במגילה שהוא התמלא בלחצים, דאגות, פחדים וחרדות על כך שהוא עומד לפני נפילה עצומה וכואבת מגובה רב, שתגרום לכל מפעל חייו להתרסק ולו להיבעט מחוץ לתמונה, וכל מה שהוא צייר בדמיונו שהוא השיג ובנה הולך להיהרס.
ולכן המן הרשע ניסה לכבוש את אסתר המלכה ולא רק במילים, ובשונה מהנהגת הקב"ה ניסה אף לכפות את עצמו עליה, כדכתיב: "וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ" (מגילת אסתר ז, ח). "וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה" בר"ת עונה, רמז לכך שיתכן ורצה להפרות את אסתר המלכה ולהמשיך את זרעו דרכה, ומה שלא קיבל בהיתר ניסה להשיג במרמה, בפשיעה ובכח הזרוע, בדומה למה שפרעה ציוה את עמו: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות א, כב), וחוץ ממה שניסו להיפטר ממושיעם של ישראל שהחוזים בכוכבים של פרעו אמרו לו שעתיד ללקות במים, המצרים רצו לקחת את בנות ישראל לעצמם מאחר והיו מודעים היטב למעלתם וקדושתם של עם ישראל, והזכרים המצרים רצו להחליף את הזכרים העברים כדי להמשיך את זרעם דרכן, ולאחר שיצאו לחופשי ניסו להחזירם בח, בדומה להמן הרשע, ואף הם העלו חרס בידם. וניתן ללמוד מכאן על כך שזה לא מקרה חד פעמי אלא מטרה שהסטרא אחרא הציבה לעצמה והיא מנסה לממשה בכל הדורות באופנים שונים.
ואת התוצאה העגומה של השילוב הזה ניתן לראות באותו מאורע יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל של שלומית בת דברי שהיתה פטפטנית ונהגה לומר שלום לכל אחד, ובכך משכה אליה את אחד המצרים, והיא מצדה חשבה שזה בעלה, ומאותה תקלה נולד אותו מקלל שהוצא להורג בסקילה, ומכאן ניתן לקבל רמז לאיזה חורבן רוצים עמלק והסטרא אחרא להביא את העולם ע"י כל נסיונותיהם ומאמציהם להוציא מהכח אל הפועל את תכניותיהם המרושעות ולא עלתה ולעולם גם לא תעלה בידם בעה"י.
ולאחר מכן: "וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו" (מגילת אסתר ז, ט), ואפשר לחלק את תיבת חרב-ונה לשני חלקים של שלוש אותיות, כשהחלק השני בגימ' 61, ומתקבלות שתי משמעויות, חיובית ושלילית, וכשהחלק הראשון הוא "בחר", החלק השני כנגדו הוא א"ס, ר"ת של אינסוף והכונה לצד הסטרא קדושה שרק לה יש קיום נצחי ואינסופי. וכשהחלק הראשון הוא "חרב", החלק השני כנגדו הוא ס"א, ר"ת של סטרא אחרא, שהחרב מכלה אותה עד שלא ישאר ממנה כל קיום וזכר, וכך אכן היה שאסתר המלכה בחרה במלך, הקב"ה, ועל המן שמסמל את עמלק והסטרא אחרא הונפה החרב בכך שנתלה. ועוד שאם נשתמש בב' פעמים נקבל "חרב בונה", ואכן ככל שיש פחות סטרא אחרא במציאות האלוקית, הסטרא קדושא נדרשת להפנות פחות משאבים למלחמה נגדה, וזה מאפשר לה לעסוק יותר בדברי תורה, קדושה וחכמה.
מה שהמן הרשע לא ידע זה שמי שעומד מאחורי ההצלחה והקידום המהירים והמדהימים להם זכה הוא לא אחר מאשר הקב"ה בכבודו ובעצמו, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, וכל מה שרומם אותו היה רק כדי להפיל אותו כדי להתנתקם באויב מר ואכזר שכזה לאחר מכן למען יראו ויראו, ויותר מכך שכל ישראל ירגישו מאיזו סכנה קיומית הציל אותם אביהם שבשמים ועד כמה גדולה אהבתו אליהם שהיא טהורה, אינסופית ואינה תלויה בדבר, ולאחר שכל אומות העולם יראו מאיזו צרה הושיעם אלוקיהם זה יגרום להם להתמלא בחיל ורעדה וכך לא יעיזו לעלות על דעתם לפגוע בהם בכל צורה שהיא.
שהרי זאת לא חכמה להפיל אדם קטן ושפל אלא דוקא שר חשוב כמו המן הרשע לאחר שזכה לפרסום רב והצלחה כבירה, בדומה לכך שנתן לישראל להשתעבד דוקא למצרים שהיתה האומה החזקה מכולן באותה תקופה, כדי שלאחר שיגאל אותם משם, לא יהיה לאף אחד ספק אודות כוחותיו ויכולותיו של מלך מלכי המלכים, שהוציאם ממצרים באותות ומופתים, ניסים ונפלאות, שלא כדרך הטבע, וזה יגרום בעיקר לעם ישראל להתחזק באמונה ואהבה כלפי בוראם.
לאורך האגדה המלך שואל את אסתר המלכה פעמים "מַ(ה) שְּׁ(אֵ)לָתֵךְ וְ(יִ)נָּתֵן לָ(ךְ)?" (שם ה, ו, וגם: שם ט, יב). ומרה"ת מתקבל "שלום" וגם "מושל", ומהאות השניה מתקבל "איכה". האות הראשונה רומזת לסטרא קדושא של מלך מלכי המלכים, האינסוף ב"ה, כדכתיב: "אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמושִׁיעַ" (ברכת אמת ויציב). והאות השניה רומזת לעמלק והסטרא אחרא, וכך ניתן לראות שאם אסתר המלכה תבחר בסטרא קדושא אז ד' יתברך ימשול בכל הבריאה ורק כך יהיה שלום, כדכתיב: "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל", ואם היתה בוחרת באפשרות השניה ח"ו אפשר לקבל רמז לתוצאות ההרסניות מהמילה "איכה", שהיא בעלת שני הקשרים שליליים, ראשית על דרך דברי ד' לאדם הראשון לאחר חטא עץ הדעת, כדכתיב: "וַיִּקְרָא ד' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית ג, ט), שגרם לכל מציאות החיים בבריאה להתדרדר באופן מחריד, ושנית ע"פ הפתיחה למגילת איכה (א-ג): "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ: כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". וניתן להבין לאיזו מציאות חיים של אומללות ומסכנות היו עלולים להגיע כל יושבי תבל אם היתה נעשית בחירה שגויה.
הרב חיים הלוי הסב את תשומת לבי ש"שלום" זה אחד משמות ד' יתברך ושהגימ' הקטנה שלו היא 16. ע"כ. הדברים שימחו את לבי עד מאוד, שהרי 16 זאת הגימ' של שתי האותיות הזכריות בשם הוי'ה ב"ה, י' ו', כנגד פרצוף האבא ופרצוף הבן, וגם מכאן מתבטאת הבחירה בצד הקדושה של אסתר המלכה, שמסמלת את הצד הנקבי בשם הוי'ה ב"ה שמיוצג ע"י שתי אותיות הה'.
חשוב לדעת שכל אדם עומד בפני בחירות דומות כמה פעמים בכל יום אך במהלך חייו הוא מתנסה במספר נסיונות גדולים כמו אלה שעברו אדם הראשון ושבעת הרועים ולמידת ההצלחה שלו בהם יש השפעה עצומה לא רק על העוה"ב שלו אלא על מציאות החיים של כל הבריאה, כשהוא נדרש להכריע באיזה צד לבחור, ואת מי להמליך עליו, את צד הקדושה או צד הטומאה ח"ו, כפי שכתב רבי יוסף ג'יקטיליה: "אין בין גן עדן לגיהנם אלא כחוט השערה", ולכן הדרך היחידה שבה האדם יכול להציל את נפשו היא ללמוד תורה ולהתמלא בדברי אלוקים חיים שהיא זו שתנחה אותו כיצד לנהוג ולפעול, מה לעשות וממה להיזהר ולהימנע, למה להתחבר וממה לברוח, כדאיתא בגמרא (קידושין ל:): "ת"ר 'וְשַׂמְתֶּם' (דברים יא, יח), סם תם, נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו: בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב' (בראשית ד, ז), ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (שם) ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: 'וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ' ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: "וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ". ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר: 'כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו' (בראשית ח, כא) אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: 'וַיַּרְא ד' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם' (בראשית ו, ה). ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר: 'צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ' (תהלים לז, לב), ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שנאמר: 'ד' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ'. תנא דבי ר' ישמעאל: בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר: 'הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ד' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע' (ירמיהו כג, כט). אם אבן הוא נימוח, שנאמר: 'הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם' (ישעיהו נה, א) ואומר: 'אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם' (איוב יד, יט)". ע"כ.
וכך לדוגמא אדם שעיקר מגמתו לעשות את רצון ד' ולשמחו, לומד תורה לשמה והיא עסקו ובלבו, שומר שבת ושמח בכל הדברים שבקדושה, מתקן את המידות, מקיים מצוות בשמחה, עוסק בעשיית שלום ואחדות, עושה חסדים ומעשים טובים, פועל מצד הקדושה של האינסוף ב"ה, ולעומתו מי שמנסה לעקור את התורה ואת היהדות, מורד וכופר בבוראו, מחלל שבת בפרהסיא, מונע ופועל מתוך שנאה ויוצר פילוג בעם ע"י הסתה, לשון הרע והוצאת שם רע נמנה על חייליו הצייתנים של השטן, היצר הרע, הסטרא אחרא ועמלק. ואפשר לעשות חלוקה בין אדם ששקוע כולו בתוך הביצה הטובענית של היצר הרע מבלי שהוא מודע לכך, לבין צדיק ירא שמים ומתוקן במידות שיש לו נפילות נקודתיות, שנאמר: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ), ולא דומה זה לזה מאחר והשני עושה תשובה ועושה כל דבר כדי לתקן את חטאו. וככל שהאדם מבטל את רצונו לרצון ד', סר מרע ועושה טוב, עובדו במסירות ותמימות, עומד בנסיונות בהצלחה, מתגבר על היצר הרע, כובש את התאוות, מתקן את המידות ומשליט את נשמתו האלוקית והיצר הטוב על הנפש הבהמית והיצר הרע, כך הוא ממליך עליו יותר את צד הקדושה של האינסוף ב"ה בפועל.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
