'רבי אלעזר המודעי אומר: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא' (אבות ג,יא). במשנה בסנהדרין (י,א) מובאים דברים אחרים שעליהם אין חלק לעוה"ב: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס) "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר”. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר: (שמות טו) "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך”. אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו'. אולם מסביר המדר"ש שאין זה מחלוקת, אלא כל החמשה שהביא ר"א המודעי נכללים ב'אפיקורס' שמובא במשנה בסנהדרין. (ראה ב'אבות לבנים' ברור היטב למשנתנו ממרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). אולי אפשר שהמשניות דיברו על דברים שונים, שאצלנו באבות מדובר על דברים של מעשים, ובסנהדרין על דברים של דיבור, שאין בהם מעשה חשוב, שאמנם דיבורו חמור אבל מהצד המעשי לא נעשתה כאן פעולה. לעומת זאת אצלנו אלו מעשים: מחלל קרבנות, מבזה מועדות במעשיו, מלבין פני חברו ברבים וכך גורם לצבע פניו להשתנות [שבזה נעשה מעשה מידי בפועל, שינוי צבעו (לכן מודגש 'מלבין'). וכן יכול לביישו במעשים], מפר ברית – מושך במילתו שיראה כערלה, מגלה פנים בתורה שלא כהלכה וכך פועל במעשיו – שמתנהג שלא כמו שהתורה אומרת. ממילא שתי המשניות משלימות זו את זו. אולי אפשר גם שאין לו חלק לעוה"ב שונה בין המשניות, שבאבות הכוונה לעוה"ב שלאחר המיתה – עולם הנשמות, ואילו בסנהדרין הכוונה לעוה"ב של תחיית המתים. אולי אפשר שכאן נאמר 'אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא', כך שמדובר על היותו חלק מבנ"י, רק שמוכרע בשל חטאיו, אבל עדיין שם ישראל עליו. לעומת זאת בסנהדרין נאמר: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס) "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר”. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא' וכו', שכעין אומר שהם יצאו מכלל בנ"י הרגילים. ממילא לא עליהם דיבר ר"א המודעי, אלא דווקא על כאלו שיש להם חלק רגיל בבנ"י. אולי אפשר שר"א המודעי אמר את דבריו, ובהם גנוזים גם הדברים המנויים בסנהדרין: 'המחלל את הקדשים' בו כלול גם 'הקורא בספרים החיצונים', שקורא בהם כאילו הם תורה, בכך מבזה את הקדושה, כעין מחלל את התנ”ך כאילו הוא כמו סתם ספר אחר (והתורה היא היסוד של המקדש בקה”ק). 'המבזה את המועדות' בו כלול 'האומר אין תחיית המתים מן התורה', שכופר ביכולת ה' שמעל הטבע, שהמועדים מרמזים על מעשה ה' בעולם, שיכולתו מעל הטבע הרגיל (פסח שה' פעל מעל הטבע במכות ובקריעת ים סוף, וסוכות שה' עשה לנו ניסים מעל הטבע במן וכו'), ממילא אותו אחד שכופר במועדות, כופר בכך שה' יכול לעשות דברים שאינם בטבע הרגיל שבעולם, כביכול שה' לא מעל יכולות הטבע, ולכן גם אין אפשרות של תחיית המתים. 'המלבין פני חברו ברבים' בו כלול ה'אפיקורס' שהוא 'המבזה ת"ח' (ברטנורא). 'המפר בריתו של אברהם אבינו ע”ה' בו כלול 'הלוחש על המכה' וכו', שעושה את התורה ומצוותיה כדבר טפל, כענייני רפואה ולא בעלי קדושה (ומדובר שיורק על המכה שבזה מבזה את שם ה', כעין כאן שמושך במילתו שמבזה בזה את דבר ה'). 'המגלה פנים בתורה שלא כהלכה' בו כלול 'אין תורה מן השמים', שלכן פירוש התורה יכול להשתנות ע”י בני אדם. (דברי אבא שאול, 'ההוגה את השם באותיותיו' כלול בחילול הקדשים, שמחלל את שם ה' הקדוש). ממילא אין זה סתירה, אלא בסנהדרין זה פירוט של הדברים שכלולים בדברי ר"א המודעי. נראה שר"א המודעי אמר חמשה כנגד חמשת חומשי התורה, שהיוצא נגדם ממילא מבטל מעצמו את הקשר לתורה ומצוותיה, ולכן לא יעזרו לו התורה והמצוות שבידו, כיון שביטל מהם את קשרם לתורה. לכן אלו חמורים כ"ך שבהם פעל להתנתק מהתורה. חילול קדשים כנגד ספר ויקרא, שבו הקרבנות. ביזוי מועדות כנגד ספר שמות, שבו יציאת מצרים (פסח) ופרשת החודש (שע”פ קביעת החודש נקבעים ומתקדשים המועדים). מלבין פני חברו ברבים כנגד במדבר, שבו מסופר על מעשי בנ"י במדבר, שעשו גם נגד משה ואהרן. מפר בריתו של אברהם כנגד ספר בראשית, שבו מסופר על האבות (וברית המילה היא הברית בין הקב”ה ובנ”י, צאצאי האבות), ובו הצטווה אברהם על המילה. המגלה פנים בתורה שלא כהלכה זה כנגד ספר דברים, שבו משה חזר על התורה ומצוותיה, ואף הוסיף בו ביאור למה שלא התבאר בחומשים מקודם (משנה תורה).