לז,א-ב: וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף: מהו לשון 'גרות', ומדוע יוסף הוא מאפיין את תולדות יעקב? אלשיך: "בארץ שהיה גר בה אביו לקיים הגרות (גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה; טו,יג), וזהו 'בארץ מגורי אביו, כי ארץ לא להם תיחשב אף היא, כי הוא ב'ארץ כנען' ולא לישראל עדיין". לפי אלשיך, הגרות של 400 השנה החלה באברהם: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף (ב) הכוונה ש"על ידי היות יוסף עיקר התולדות – נמשך אחריו אל השעבוד האמתי ותמנע שלוותו מעתה, ולא יפסיק חבל מספר שנות הגרות".

לז,ג: וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו: מדוע יעקב מכונה כאן ישראל ולא יעקב? אלשיך: "לבל יאמר איש כי גם יעקב נכנס בגדר מקבל לשון הרע (וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם; ב'), . לזה אמר 'וישראל אהב את יוסף', ביושר לבב, כי על כן קראו פה בשם זה". מהות ישראל - –ושר הלב.

לז,יא: וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר: מה שמר יעקב? אלשיך: "שמר את הדבר בלבו, ולא גלהו, שעל בלהה הוא, להסיר קנאה מלבם". יעקב הבין מעניין השמש והירח שאין הכוונה ליעקב ורחל, הרי היא כבר מתה, אלא הכוונה ליעקב ובלהה (שפחת רחל) והרי בלהה היא מהבאים מצרימה, והשתחווה ליוסף (על פי המדרש בבראשית רבה, פד) יחד עם כל הבאים מצרימה.

לט,ו-ז: וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בְּיַד-יוֹסֵף  ... וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.  וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף: שואל אלשיך: "איזה יחס יש לדברים הקודמים (יופיו של יוסף) אל ענין זה שיאמר 'ויהי אחר הדברים האלה'? ... כי עודנו בשפלות – תֵת עיניה בו להורדת עיניים (פחיתות כבודה) נחשב לה, אך אחר גדולתו - נשיאות עיניים הוא לה". אשת פוטיפר הסכימה לחטוא רק עם אנשים חשובים, לא עם 'פושטים פשוטים', אף אם הם יפים.

מ,א-ב: חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וְהָאֹפֶה--לַאֲדֹנֵיהֶם, לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם.  וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה, עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו--עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְעַל שַׂר הָאוֹפִים: אם חטאו האופה והמשקה לאדוניהם, כלומר לשרים שלהם, מדוע קצף פרעה על הסריסים, שרי האופים והמשקים? אלשיך: "שלא הזהירו את עבדיהם". יש אחריות מיניסטרילית.