"ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים. ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים" (בראשית מא,מד-מו). 'א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בשעה שאמר לו פרעה ליוסף: (בראשית מא, מד) "ובלעדיך לא ירים איש את ידו" וגו'. אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו. אמרו לו: א"כ יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר. הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד, שנאמר (תהלים פא, ו) "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע”. ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה, אהדר ליה. אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר. א"ל: אגמרי. אגמריה, ולא גמר. אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית. אישתבע לו. כי א"ל: (בראשית נ, ה) "אבי השביעני לאמור", א"ל: זיל איתשיל אשבועתך. אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך! ואע"ג דלא ניחא ליה א"ל: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך' (סוטה לו,ב). מקור הדרשה של ר"י הוא מהנאמר בתהלים, ולכאורה אין רמז לזה בתורה. אולם נראה שזה נרמז בתורה, שהתורה חוזרת על עצמה פעמיים: “ויצא יוסף על ארץ מצרים... ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים", מדוע התורה חוזרת על כך, הרי כבר אמרה שיוסף יצא כשליט בארץ מצרים (כמו שמתרגם אונקלוס 'ונפק יוסף שליט על ארעא דמצרים')? בפשטות אפשר שמה שנאמר "ויצא יוסף" הכוונה שיצא כשליט, ומה שנאמר אח"כ שעבר בארץ מצרים, הכוונה שממש הסתובב בחוצות ארץ מצרים כשליט. אולם זה קצת דחוק, שהרי זה לא מוסיף לכאורה כלום, והיה מספיק לומר רק שעבר במצרים כשליט. לכן נראה שיש הבדל בין שני הפס', שבפס' הראשון נאמר "על ארץ מצרים", ובפס' השני נאמר "ויעבר בכל ארץ מצרים", שהתווספה המילה "בכל", שלכאורה מה זה מוסיף? אלא שזהו רמז למה שאמר ר"י, שהאצטגנינים התנגדו להיותו של יוסף מושל גם עליהם. לכן בתחילה כשהתנגדו וטענו שצריך להוכיח את היותו ראוי למלכות, אז נאמר "ויצא יוסף על ארץ מצרים", שיצא במצרים כשליט, אבל אין זה על כל המצרים, כיון שבנתיים עדיין לא נכללו האצטיגנינים לגמרי. אבל כשבדקו אח"כ, וראו שיודע שבעים לשון, אז נעשה שליט על כולם, כולל האצטגנינים, ולכן אז נאמר "ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים" שאז כבר יצא על כולם, שעכשיו אין מי שלא תחתיו (למעט פרעה), ונאמר שיצא מלפני פרעה, כרמז שהוא בדקו אם יודע שבעים לשון. לכן מובן גם שחוזרת התורה "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה" וגו', הרי כבר נאמר שעמד לפני פרעה, וממילא משם יצא, אז מה מוסיפה התורה בכך שמדגישה שיצא "מלפני פרעה"? אלא שזה בא לרמז שהיתה כאן עוד עמידה, לא רק לחלומות ולמה שפרעה אמר לו (שימלוך), אלא גם עמד לפניו לעוד עניין, שזהו לבוחנו אם יודע שבעים לשון, ולכן מודגש שיצא מפרעה, כעין יציאה מעמידה נוספת, בנוסף למה שנאמר בפס' קודמים שעמד לפני פרעה ואמר לו שהוא פרעה וכדו'. ומניין שזה לבודקו דווקא? אולי הבדיקה נרמזת שקודם נאמר "בעמדו לפני פרעה מלך מצרים" ואח"כ "ויצא יוסף מלפני פרעה" ולא מוזכר שהוא מלך מצרים, והרי לכאורה אנו יודעים שפרעה הוא מלך מצרים, אז למה לומר בהתחלה שפרעה הוא מלך מצרים? אלא שזה בא להדגיש שהיה כאן מבחן של מלכות, שזהו שיודעים בשבעים לשון (כמו שאמרו האצטגנינים לבדוק את יוסף בזה, שזהו הבחינה למעלת מלכות). לכאורה אולי היתה בדיקה אחרת למלכות? לכן אומרת התורה "ויעבר בכל ארץ מצרים", והרי אנו יודעים שהכוונה למצרים, שהרי רק שם שלט פרעה (מלך מצרים), אז למה יש צורך להדגיש שזה בארץ מצרים? אלא שזהו רמז שכביכול היה יכול יוסף למלוך גם בשאר מקומות (אלא שבפועל היה משנה למלך במצרים מכח פרעה), והרי בשאר מקומות לא היה יודע את השפה כך שלא היה יכול למלוך? אלא זהו שבא לרמז שהבדיקה היתה ע"י ידיעת שבעים לשון. נראה שהטעם שהאצטגנינים התנגדו בגללו היה על היותו עבד שנמכר בזול (כמו שאומר ר"י), בפשטות זה משום שזהו פגמו (שהרי על שישב בבור אין זה כ"ך חמור שהרי האמין שהוא היה חף מפשע), אולם אולי למד ברמז שהתורה מספרת באמצע שפרעה נתן את בת פוטי פרע ליוסף לאשה, ופוטי פרע הוא פוטיפר (סוטה יג,ב), לכן למד ברמז שזו היתה טענתם, שנמכר לעבדות לפוטיפר, שלכן היה צריך לבדוק את ידיעתו בשבעים לשון, שלכן בהתחלה לא יצא על כל מצרים. אולי התורה מספרת כאן על אשתו שהיתה בת פוטיפר, כדי לרמז שמכח מה שהיה אצל פוטיפר זכה לאות הנוספת בשמו, ושמכח האות הזו גם זכה ללמוד שבעים לשון כאן: 'אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה... יוסף מאי היא? דכתיב (בראשית לט, יא) "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו"' וכו' (סוטה לו,ב). נראה שלא במקרה גלגל ה' שיוסף יצטרך ללמוד שבעים לשון, אלא שיוסף היה עיקר התורה של יעקב, שלמדו כהיותו הבן הת"ח: 'ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' (רש"י. בראשית לז,ג). לכן היה ראוי להיות משנה למלך, שהרי הת"ח נחשבים כעין מלכים: '… מנא לך דרבנן איקרו מלכים? אמר להו: דכתיב (משלי ח, טו) "בי מלכים ימלוכו" וגו'' (גיטין סב,א). ממילא אם נאמר שזהו סיבת המלכתו (עיקר התורה), אז מובן שצריך שהוא יראה כעיקר הת"ח, שזהו הסנהדרין, שהם היו יודעים שבעים לשון (סנהדרין יז,א). לכן גם למד שבעים לשון מכח שבשמו התווסף אות 'משמו של קב"ה', שהרי זה קשור לכח הסנהדרין שהם מייצגי-מגלי שם ה' בעולם. ואילו פרעה לא הצליח ללמוד עברית, שהיא לשון הקודש, כדי להבדיל בין קודש לחול (ואף שיוסף כעין גדול ממנו מצד ידיעת השפות, והשפות הרי רומזות למעלת המלכות. כך שכעין נרמז במצד הקדושה כעין עיקר המלכות היה יוסף, ולכן היה ראוי שיצברו כסף בשנות הרעב מהקשר לקודש. לכן כשבנ"י יצאו ממצרים הם לקחו את כל הכסף של מצרים [פסחים קיט,א]).