חלק מההקדמה:

 ספר תומר דבורה נכתב ע"י רבי משה קורדובירו, החכם שסיכם את כל קבלת הראשונים עד האריז"ל )שהיה תלמידו(. רבו בנסתר היה רבי שלמה אלקבץ1 ,ורבו בנגלה היה מרן רבי יוסף קארו – מחבר הבית יוסף שלאחר מכן הפך להיות תלמידו בקבלה. תורת הנסתר עוברת בין גדולי ישראל וכל פעם מתגלה לפי הענין של הדור. זה מתחיל בנבואת משה רבנו, לאחר מכן נבואת הנביאים. עם החורבן רשב"י גונז את תורת הנסתר בספר הזוהר, ולאחר מכן מתחילים את קבלת הראשונים כאשר הבולט שבהם הוא הרמב"ן – בפירושו ניכר הרמיזות וההסתרה הגדולה ורוב דבריו ברמזים. לאחר מכן קבלת האחרונים שמסתכמת ברמ"ק ובספריו )למשל בספר פרדס רימונים בו ניתן לומר שהרמ"ק בנה מילון לכל מושגי תורת הנסתר(. האריז"ל כבר ממפה את תורת הקבלה, מגדיר אותה ומסדר אותה. לאחר מכן מגיעה תקופת החסידות בה תורת הנסתר מקבלת מימד גלוי של תורת הפרט. ובימינו מרן הראי"ה קוק זצ"ל פתח את תורת הנסתר למקוריות הכללית שלה ופותח איך היא נוגעת בכל מרחבי החיים בעולמו של הקב"ה. מרן החיד"א בספרו נחל קדומים )דברים כב, ב( מביא את דבריו של האריז"ל בהלויתו של הרמ"ק: וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ". דרש רבינו האר"י ז"ל על רבינו הרמ"ק ז"ל באשכבתיה: "וכי יהיה באיש חטא משפט מות" – )המילה "חטא"( לשון חסרון. שהוא צדיק גמור ולא נמצא שום חסרון לומר שנתחייב מיתה בעבור החטא הזה, כי לא נמצא בו חטא.