"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" וגו' (בראשית כו,יט-כב). התורה מספרת שעבדי יצחק חפרו בארות וכו', אין דבר סתמי בתורה, ולכן אם זה נאמר סימן שיש בזה חשיבות. אומר הרמב"ן: '"ויקרא שם הבאר עשק" – יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת, ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה. אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק. ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר (ירמיהו יז יג) "מקור מים חיים את ה'". וקרא הראשון עשק ירמוז לבית הראשון, אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות, עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ו) "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם", וכל ימיו היו לנו לשטנה, עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא רחובות הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו, והוא יעשה בלא ריב ומצה, והא'ל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר דבר" וגו' שהוא לעתיד, וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) "ורחבה ונסבה למעלה למעלה ופרינו בארץ" שכל העמים יעבדוהו שכם אחד' (רמב"ן. פס' כ). נראה שגם חז"ל עמדו על הצורך לדרוש זאת, ולכן אמרו בב"ר: '"וישב יצחק ויחפר" וגו'. כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע? ר' יהודה אמר: ד', כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר. ורבנן אמרי חמש: כנגד חמשה ספרי תורה' וכו' (ב"ר סד,ח). נראה שלמדו שהבארות מים מרמזים על ענייני קדושה, כיון שהישיבה בא"י קשורה לקדושה, כמו שנאמר כמה פס' קודם "שכון בארץ" (בראשית כו,ב). ודרשוהו: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" – עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א, "שכון בארץ" – שכן את השכינה בארץ' (ב"ר סד,ג). ששני הפירושים משלימים זה את זה, שבזכות ישוב א"י זוכים להשראת שכינה בעולם (כמו מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'מעשה אבות-א' עמ' 326). לכן למדו כאן על הבארות, שהם חשובים לישוב הארץ (שבלעדיהם אי אפשר לחיות), בהקשר לשכינה. שזהו תורה שבה דבקים בקב"ה וקשורים בזה להבאת שכינת ה' בעולם (ע"י שמקדשים את העולם להיות ראוי לשכינה), ודגלי המדבר שזהו מעלת בנ"י שהדגלים כעין דוגמה של מעלה, וגם יש קשר לא"י ('"איומה כנדגלות" – אין דגלים אלא צבאות, שנאמר (במדבר ב, ג) "דגל מחנה... וצבאו... ופקודיהם...", וכן דגלי השמים והמלאכים, ודגלי הארץ ישראל' וכו'. שמו"ר טו,ו). הדברים האלו, דגלים ותורה ושכינה, קשורים יחד, שבנ"י רצו (וקבלו) דגלים בשל שראו במתן תורה את הדגלים של המלאכים, והרי במתן תורה היה שיא השראת השכינה – שהקב"ה ירד לעולם, כך ששלושתם קשורים. אולי זה נרמז בשמות שלושת הבארות שחפרו בהקשר לנחל גרר (בלי הבאר של ב"ש שאח”כ, כי ב”ש זה אחרי שעלה מהאזור לגמרי – שהלך לב”ש “ויעל משם באר שבע" [פס' כג]). ש"עשק" מרמז לעסק שלנו עם המלאכים, שבנ"י ראו את המלאכים והתקנאו בהם (וכן הדגלים מחלקים למחנות צבא, שבנ"י יצאו להילחם על א"י, להתעסק נגד העממין). “שטנה" מרמז על מתן תורה בסיני: 'מדבר סיני – שירדה שנאה לעכו"ם עליו' (שבת פט,ב), שנגרם בזה שנאה לגוים, ולכן בא מזה שטנה עליהם. ו"רחובות" מרמז לשכינה שנקרא כך בשל "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ", והרי בא"י שורה השכינה. נראה שזהו שדרשו חז"ל מכאן על החולם באר: 'אמר רבי חנינא: הרואה באר בחלום רואה שלום, שנאמר (בראשית כו, יט) "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים". ר' נתן אומר: מצא תורה, שנאמר (משלי ח, לה) "כי מוצאי מצא חיים" וכתיב הכא "באר מים חיים"' (ברכות נו,ב). ששלום זהו מכח שלמות (שלום בשל ששלם, אין לו חסרון במריבה שטוענים לחסרו), וזהו כדגלים שמבטא את שלמות מעלת בנ"י: 'חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים כמלאכי השרת כדי שיהיו ניכרין' (במדבר רבה ב,ג), ותורה זהו כחמשה ספרי תורה. אולי אפשר עוד לומר, ששלושת הבארות כנגד שלושת האבות, וזה מתגלה במיוחד ביצחק שהוא קשור לא"י ('"גור בארץ הזאת" – א"ר הושעיה: את עולה תמימה. מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' ב"ר סד,ג). וכן נראה ששלוש כנגד שלוש ישיבות בא"י (הישיבה מכיבוש יהושע, הישיבה מהעליה השניה, והישיבה של לעתיד לבא). לכן כנגד אברהם זהו הבאר הראשונה, ששמה עשק, שישבנו בארץ עד שגלינו ע"י אשור ובבל, שהם מזרחית לא"י, כמו שאברהם הגיע מכיוון מזרח. ובמזרח התעסקו עם אברהם, שרצו לשורפו באור כשדים (ב”ר לח,יג) ולכן נרמז בגירוש מבאר ”עשק”. כנגד יעקב זהו "שטנה", שעם יעקב נולדו עשו ששוטנו: 'בידוע שעשו שונא ליעקב' (ספרי. במדבר ט,י [סימן כד]), וכן ליעקב נולד יוסף שהוא שטנו של עשו: 'שטנו של אותו רשע' (ב"ר פד,ה). והגירוש מ"שטנה" כנגד בית שני שנחרב ע"י רומא שחז"ל מזהים כצאצאי עשו (לדוגמה נאמר על טיטוס בגיטין נו,ב: '… בן בנו של עשו הרשע'), ורומא נמצאת במערבה של א"י. הבאר השלישית היא רחובות "ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". שזה כנגד יצחק שלא יצא מא"י, וכך בחזרה שלישית אין יותר גלות, ולכן הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ שלא יגרשו אותנו כמו בקודמים, כמו שגירשו בבארות הקודמים, ובדורות בגלויות. (וההרחבה גם באה לידי ביטוי בנחלת עשרת העממין, שה' ירחיב את גבול א"י). אולי אפשר עוד, שאברהם עלה לארץ ונלחם בה (בארבעת המלכים), ולכן מרמז על עליית יהושע, שכבשנו את א"י ובכך קודשה, ובסוף גורשנו מהארץ בחורבן, שכך גורש יצחק מ"עשק", והיא מלשון התעסקות, שכך נחלנו בבית ראשון מכח שהתעסקנו – נלחמנו בגוים. יצחק לא יצא מהארץ, ולכן זהו ביטוי לישיבה בא"י, שכך קודשה הארץ בבית שני – בישיבה – בחזקה, עד שגורשנו בחורבן בית שני, שכך גורש יצחק מ"שטנה", ולשון שטנה מרמז על התיישבותנו בארץ בבית שני, שבתחילת ישיבתנו יושבי הארץ כתבו "שטנה על יושבי יהודה וירושלם" (עזרא ד,ו) שלא יבנו את ירושלים (שבבניינה מחזקים את התיישבותנו בארץ, ובישיבה קידשנו את הארץ בבית שני). כנגד יעקב שציוה לבניו שיעלוהו ויקברוהו בארץ, וכך עשו לו (בראשית נ), וזה היה כשהחלה גלות מצרים (שהחלה בירידת יעקב). כך הוא רומז לעתיד לבא שיחזרו לארץ לאחר הגלות הקשה, וההרחבה בארץ נרמזת אצל נחלת יעקב בארץ: 'א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (ישעיהו נח, יד) "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וגו'... כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"' (שבת קיח,ב). [וכמו שדרשו זאת על המענג את השבת, כך זה מרמז על לעתיד לבא שהוא כשבת: '"מזמור שיר ליום השבת" – מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים' (משנה תמיד ז,ד). שבא לרמז על קשר הנחלה של יעקב לעתיד]. וכן הרחבה של א"י שתתרחב לנחלת ארץ עשרת העממין. כל זה מרומז בבארות מים, כיון שמים מרמזים על התורה ('ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים"'. ב"ק יז,א), ובבריאת העולם התחלת הארץ היתה במים: "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א,ב). שכך ע"י שהתורה החלה בבריאת העולם אנו טוענים לבעלות על הארץ: '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"' (רש"י. בראשית א,א), ולכן הבארות מרמזים על ישוב א"י שלנו. מי שרבו על הבארות היו הפלשתים – "ויריבו רעי גרר" (פס' כ), ש"גרר" כרמז בלשון לגור שזהו התיישבותנו לגור בארץ, ופלשתים כעין לשון 'פה לסטים', שהגוים טוענים בפיהם שאנו לסטים שכבשו את הארץ. אבל אנו טוענים נגדם שה' הבטיח לנו את הארץ בתורה, וזהו שדרשו שהבארות מרמזות על התורה (ב"ר סד,ח). במדרש דרשו שהיו סה"כ ארבע בארות (שם), [גם נראה על דרך רמז, שיש שלוש בארות באזור נחל גרר, כשהשלישית נקראת "רחובות" שזה בלשון רבים, ומיעוט רבים הם שנים, כך כשעין נרמז על מספר ארבע (עשק, שטנה ו-רמז לשנים ברחובות)], כרמז לחיבור לקדושה בהליכת ד' אמות בא"י: 'א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא' (כתובות קיא,א). אולי שלושת הבארות מרמזות על: 'תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא' וכו' (ברכות ה,א). שהיסורים שרבו עם רועי גרר (גם ברחובות בטוח חששו בתחילה שמא שוב יריבו איתם, כך שחפרו ביסורים של פחד) מרמזים על המתנות שקשורות ליסורים. עשק כנגד א"י, שמתעסקים עם הגוים שבארץ, שטנה כנגד התורה, שירדה שנאה לאומות בסיני, ורחובות כנגד העוה"ב שהוא הרחבה שאין בו הגבלת מקום פיזי. כל זה נרמז בבארות שהם חיוניים ליישוב הארץ (שאי אפשר לחיות ללא באר מים), והתורה קשורה לארץ (ספרי דברים ["עקב”] מג), וא"י מזכה בעוה"ב: 'אמר רבי יוחנן: שלשה מנוחלי העוה"ב, אלו הן: הדר בא"י' וכו' (פסחים קיג,א), לכן כאן בהקשר לבאר מרומז על שלושת המתנות שכרמוזות בבאר שזה ישוב הארץ, והארץ משפיעה גם לתורה ועוה"ב.