מיהו בן האמה?
נכתב על ידי איתיאל, 18/11/2019
בסוף פרשת וירא מתוארת פרשת גירוש הגר ובנה. באופן פשוט, הבן הוא ישמעאל. אך יש כמה קושיות אם נפרש כך:
א. בכך הפרשה לא נזכר כלל שמו של הילד. הוא מכונה "בן האמה", "ילד", "נער", אך אין לו שם פרטי!
ב. אפילו במקום שהיינו מצפים במיוחד להזכרת שמו, לאחר שה' שומע אל קולו. היה מצופה לאיזה "לשון נופל על לשון": "וישמע ה' אל קול ישמעאל".
ג. לפי החשבון, ישמעאל צריך להיות באותה עת לפחות בן 16! אברהם נתבשר על הולדת יצחק לאחר הימולו בגיל 99. יחד איתו נימול ישמעאל בגיל 13. נוסיף שנה עד ללידת יצחק ("כעת חיה") ועוד שנתיים עד גמילתו, כבר אנחנו בגיל 16. בגיל כזה מדובר כבר על גבר בוגר, שאינו מתאים לתיאור "ילד" ו"נער". גם התיאור שהגר סוחבת את הילד על שכמה מתאים לילד קטן (חז"ל התמודדו עם הבעיה כשהוסיפו ששרה נתנה בו עין הרע והוא חלה. ועדיין, סחיבת בחור כזה על הכתף במדבר היא מבצע למסע כומתה בסיירת ולא לאישה מבוגרת...).
ד. הסיבה לגירוש הגר וישמעאל הייתה: "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני על יצחק". לפיכך תמוהה מאוד נוכחותו של ישמעאל כשווה בין שווים דווקא בקבורת אברהם ("ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו"). זו אמורה להיות עת רגישה, לקראת הנחלת ירושת אברהם. נוכחות ישמעאל המגורש מהירושה בסמיכות כזו לפתיחת הצוואה היא ממש פרובוקציה.
ה. אם הסיבה לגירוש היא מחשש לירושת ישמעאל - מדוע גם הגר מגורשת? הרי מדובר כאמור בבחור גדול שיכול לצאת ולהסתדר לבד גם בלי אִמו!
לפיכך אני מבקש להציע פירוש שונה:
לשרה לא היתה כל תלונה על ישמעאל, שהוכּר על ידה כבן חוקי ויורש לגיטימי של אברהם, שהרי היא שיזמה את המהלך בו אברהם נישא להגר על מנת שיביא זרע (במובן מסוים נחשב ישמעאל מעין בן מאומץ של שרה: "ואבנה גם אנכי ממנה").
ערעורה של שרה בפרשת לך לך אינו על ישמעאל, אלא על הגר ש"הרימה ראש" ("ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה").
גם כאן היא לא מערערת על ירושת ישמעאל. העניין אחר. לאחר חזרת הגר בפרשת לך לך, המשיך אברהם להשאירה לצידו כאישתו (או ליתר דיוק: כפילגשו). כך נולד לו ממנה עוד בן, בסמוך ללידת יצחק.
על התינוק הזה הקפידה שרה, שהרי אין בו צורך. הגר ניתנה לאברהם על מנת שיהיה לו זרע, מכיוון שהיא הייתה עקרה. אך עתה שיצחק נולד לשרה - אין עוד הצדקה להבאת ילדים נוספים מאישה אחרת.
לפיכך מבקשת שרה: "גרש את האמה הזאת ועת בנה". דוק בדבר: לא רק גירוש במשמעות שילוח והוצאה מהבית, אלא שרה תובעת מאברהם שיגרש בגט את הגר ממעמדה כאשת אברהם.
זה יכול להסביר מדוע אחרי מות שרה נושא אברהם אישה אחרת בשם קטורה, ואינו מסתפק בהגר, מפני שזו כבר איננה אשתו. גם בימי קדם, נשיאת שתי נשים במקביל היא נדירה, ולא בשל הצורך לפרנסן. שלא לדבר על הצורך להשכין שלום בין אישה לצרתה, ולהתקין לכל אחת מהן מדור משלו. נשיאת אישה נוספת קורית או כשאין זרע מהאישה הראשונה (כמו בסיפור הגר ושרה, חנה ופנינה, שפחות יעקב), או במקרה של טעות (רחל ולאה) או אצל מלך היכול להרשות זאת לעצמו מבחינה כלכלית, וגם להרוויח כריתת בריתות פוליטיות כך (דוד הנושא את בת שאול ובכך מצייר עצמו כממשיך לגיטימי למלכותו, שלמה הנושא את בת פרעה ונסיכות אחרות מהאיזור).
מאחר והגר הייתה גרושת אברהם - יתכן שהיא לא רצתה עוד לחזור אליו. או שהייתה בכך טירחה ללכת עד ארץ מצרים לבית אביה ולהשיבה. או שאברהם לא רצה לפגוע בכבודה של שרה אשתו המנוחה ולהחזיר את האישה שהקלה בכבודה. או שמעמדו הרוחני של אברהם לא התאים לנשיאת גרושה (כמו כהן האסור בכך).
בנה של הגר אינו נקרא בשם פרטי, מפני שאין לו חשיבות יותר. הוא לא יורש את אברהם ומוּצא ממשפחתו.
ראיה נוספת: על ישמעאל נאמר שישב בין חוילה ובין שור - על פני כל אחיו נפל. לא ברור מי הם אותם אחים. הרי יצחק ישב בגרר, ושם עשה חיל, זרע מאה שערים והתברך. בני הפילגשים שולחו קדמה אל ארץ קדם (=מזרח), איזור רחוק ממקומו של ישמעאל שהוא איזור סיני דהיום = דרום-מערב מהארץ.
הראב"ע התקשה בכך, כלשונו:
"על פני כל אחיו. הם זמרן ויקשן. נפל. חלקו או גורלו...
וזה מעט רחוק בעבור שאחיו במזרח, ומצרים ואשור (נראה דצ"ל: ושור) למערב ארץ ישראל!".
הראב"ע מציע פירוש מעניין, לפי "על פני כל אחיו נפל" אינו תיאור נחלתו, אלא תיאור פטירתו. כלומר: הפסוק מציין שישמעאל נפטר (=נפל) על פני כל אחיו (=בחייהם).
לענ"ד פירוש זה מוקשה.
א. לא שמענו עד כה את השורש נפ"ל לתיאור מיתה. המקומות היחידים ששורש זה מצוין בהקשר של מוות, הוא במוות במלחמה ("איך נפלו גיבורים") או בפציעה אחרת. על ישמעאל לעומת זאת נאמר הנוסח המקובל בפטירה טבעית בגיל זקנה: "ויגווע וימת ויאסף אל עמיו" (עיין רמב"ן, שלשון זו נאמרת במיתה בלי חולי ומכאוב, כראוי לצדיקים. ומכאן דרשו חז"ל שעשה תשובה לפני מותו).
ב. הקשר הביטוי בפסוק המדבר על מקום השתכנות משפחתו. לוּ היה התיאור שייך לפטירתו, היה עליו לבוא לפני כן, בפסוק הקודם: "ואלה שני חיי ישמעאל... ויגווע וימת ויאסף אל עמיו (על פני כל אחיו)".
ג. אין צורך לציין שישמעאל נפטר בחיי אחיו. הדבר מובן מאליו. מאחר ואחיו הבא, יצחק, נולד 14 שנה אחריו ובני קטורה לפחות כ-30 שנה אחריו (בבחינת "הייתי יכול להיות אבא שלכם") - מתבקש והגיוני שהוא ימות בחייהם.
התיאור המציין כי אדם נפטר בחיי אחרים נצרך רק במקרה של מוות צעיר במיוחד (כמו של הרן שמת בחיי אביו). ישמעאל הגיע לגיל 137. אמנם אברהם, יצחק ויעקב האריכו ימים יותר ממנו, אך זה בהחלט פז"מ מכובד.
אך לפי הצעתי ניתן לפרש שאחיו של ישמעאל הם אותו בן צעיר של הגר ובניו. הבן הזה ישב במדבר פארן ליד מצרים ("ותיקח לו אימו אשה מארץ מצרים") ועסק במקצוע "רובה קשת". מדבר פארן הוא מקום קרוב או מקביל ל"חוילה עד שור". הפסוק בא לציין שאותו בן צעיר וזרעו היו כפופים לשלטונו החזק של ישמעאל באיזור.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
