"ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף" (שמות יב,כג). '"וראה את הדם" היה ר' ישמעאל אומר: והלא הכל גלוי וידוע לפניו, שנאמר "ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא" (דניאל ב), ואומר "גם חשך לא יחשיך ממך" (תהלים קל"ט), ומה תלמוד לומר "וראה את הדם"? אלא בשכר מצות שהם עושים הוא נגלה עליהם וחס עליהם. שנאמר "ופסח ה' על הפתח" ואין פסיחה אלא חייס, שבשמר "כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט" (ישעיה לא). "וראה את הדם" רואה הוא דם עקדתו של יצחק, שנאמר "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה" (בראשית כב), וכתיב "וכהשחית ה' בעם ראה" (דברי הימים א' כ"א). מה ראה – ראה דם עקדתו של יצחק, שנאמר "אלקים יראה לו השה לעולה" (בראשית כב). (מכילתא, שמות יב,כג [עו]). הדם מזכיר את המצוות (שהכוונה כנראה למה שאמרו חז"ל: '"והיה לכם למשמרת". מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? היה רבי מתיא בן חרש אומר: "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" (יחזקאל ט"ז), הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנא' "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות: דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו', ואומר "גם את הדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו“ (זכריה ט). לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה' [מכילתא יב,ו (כח)] כך שהדם הזכיר את המצוות של בנ"י). שזה מצד בנ"י, אבל ביציאת מצרים יש גם קשר לזכות אבות, ולכן מוסיף גם את עקידת יצחק (כמו הקרבן של פסח שהם הקריבו), שהיה בזה כעין קירבה לדם קרבן, ויש בזה זכות לבנ"י. נראה שיש כעין רמזים בעקידה לזכות למכת בכורות. העקידה היתה הניסיון העשירי של אברהם אבינו, כמו מכת בכורות שהיתה המכה העשירית, שזהו כעין זכות העשירי למכה העשירית. בדרך לעקידה הלכו שני הנערים ביחד עם אברהם ויצחק – שבנוסף ליצחק שהוא עצמו היה כדם הקרבן, הלכו גם אברהם ושני נעריו, שלכן כנגד זה "וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח ה' על הפתח", שכעין שני הנערים עזרו לאברהם שזה כעין רמז שהיה על גביהם, ולכן כעין זה במכת בכורות אברהם כנגד המשקוף, ושני הנערים כנגד המזוזות, והדם כעין דמו של יצחק. את הדם נתנו בפתח הדלת ע"י אגודת אזוב (“ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף”. שמות יב,כב), שזהו צמח, כנגד "והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו" (בראשית כב,יג), שהדם שהוקרב בעקידה היה של האיל במקום יצחק, ולכן הדם שנראה במכת בכורות כעין הדם שנראה בעקידה ע"י האיל שנתפס בסבך, כעין עקידת יצחק עצמו. בעקידה האיל היה מוכן מראש: “וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו" (בראשית כב,יג) '"והנה איל" – מוכן היה לכך מששת ימי בראשית' (רש"י), שכך גם במכת בכורות את הקרבן לקחו-הכינו מראש (ארבע ימים), ואותו הקריבו כעין במקומם, שלכן הדם הראה שלא לפגוע בהם, כמו שהאיל בעקידה במקום יצחק. (אולי גם העקידה היתה ביום השלישי: “ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק" [בראשית כב,ד], ולכן את הקרבן הפסח לקחו ארבעה ימים מראש, כעין לומר שזהו ההמשך של זה, כעין שהרביעי בא לאחר השלישי של העקידה). עקידת יצחק היה הניסיון העשירי, כשלפניו היה את הניסיון של גירוש ישמעאל, שאברהם גירשו (הניסיון התשיעי), והנה ישמעאל קשור למצרים, שאמו היתה ממצרים, ואף אשתו משם (בראשית כא,כא [ראה ברש”י]), וכך שכעין סמוך לזכות אבות של מכת בכורות יש את גירוש ישמעאל, כעין כמו שמצרים שקשור בהם הוכו מכח זכות אברהם (בניסיון העשירי). בתורה לאחר ניסיון העקידה מופיע שנאמר לאברהם על הולדה אצל קרובי משפחתו, שם נאמר על הולדת רבקה, ומביא רש"י: '"אחרי הדברים האלה ויגד" וגו' – בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר: אילו היה בני שחוט, כבר היה הולך בלא בנים. היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו "הדברים האלה" הרהורי דברים שהיו ע"י עקידה' (רש"י. בראשית כב,ב) [וכן מובא בב"ר נז,ג]. יוצא שאברהם חשב על כך שיכול היה לקרות שיפסק המשך זרעו אז, ממילא זרוז להמשך זרעו חל ע"י העקידה. לאברהם נאמר שבנ"י יהיו בגלות 400 שנה, והרי היו רק 210? לכן מסבירים חז"ל שזה חל מהולדת יצחק (סדר עולם,ג), וכן הביא רש"י על הפס': '"כי גר יהיה זרעך" – משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה' (רש"י. בראשית טו,יג). ובעקבות העקידה הזדרז אברהם להשיאו אישה, שממנה נולד אח"כ יעקב. כך שכעין העקידה היא חוליה מקשרת, שזמן ה-400 שנה החלה בהולדת יצחק, ונמשך עד היציאה מגלות מצרים שהחלה כשיעקב ירד אליה. אולי לכן נרמז בשנים שבעקידה היה יצחק בן ל"ז שנים (ב"ר נו,ח), ומצד דין שמים אדם לא שלם עד גיל 20 (שלכן מאז נענש בידי שמים), ויותר מזה, מגיל 20 יש באדם קשר לאחריות לאומית (ראה ב'משנת המדינה' 'גיל הבגרות לאחריות אישית ולאחריות לאומית' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) ממילא כעין מגיל 20 נחשב קשור להשפעה לאומה, ולכן מאז ועד העקידה נשארו 17 שנה, ובעקידה יש את ההשפעה לגאולה ממצרים, וכן אז בעקידה מתחיל קשר לזרוז להמשכיות מיצחק שמתגלה ביעקב, לכן גם בגלות מצרים ההתחלה היתה כשיעקב היה במצרים 17 שנה ("ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה". בראשית מז,כח), והאבות קשורים ליציאה ממצרים (שמות ב,כד), כעין רמז לכח העקידה שהתחברה ככח האבות בקשר למצרים (שזהו שיעקב היה במצרים כחיבור להשפעה), שהשפיעו ליציאת מצרים. אולי אפשר שזה מרומז בכך שפרשת העקידה מתחילה ב"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם" (בראשית כב,א), והפרשיה בה נאמר על הולדת רבקה מתחילה ב"ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר" (שם,כ). “אחר" גימטריה 209 ועוד אחד כנגד המילה עצמה, יוצא 210 כזמן של גלות במצרים בפועל. במילה “אחרי" יש י' נוספת, שזהו עשר, כך שיוצא יחד עם המילה (שזה עוד אחד) 220, וה"אחרי" הזה קשור לעקידה – לאחר העקידה (שאברהם חשב מה היה קורה לו היה יצחק מת), ולכן זה כעין קשור ל"אחר" של העקידה, ממילא כעין יש לחברם ובכך יוצא 430 שכך נחשב לשנות גלות מצרים: “ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב,מ), כרמז שנגאלו מכח העקידה כעין לאחר זמן של 430 שנה (שזה מברית בין הבתרים, או שנחשב כפול מהולדת בני יוסף במצרים [ראה ב'תורת המדינה' 'עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא”י' ברור מקיף של מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א על המחלוקת של חישוב הזמנים במדרשים]).