וודאי שיש כאן את צורת המקור "בעשות" + כינוי חבור. השאלה איזה כינוי חבור.

או כינוי גוף (היא), שנסוב אל "נפש" (הסבר שתוס' קורא לו "לפי פשוטו").

או כינוי מושא (אותה), שנסוב על המלאכה או העבירה (שלא נזכרה בפירוש בפסוק, אך מובנית מההקשר כמשלימה מוכרחת של "תחטא").

הגמרא דורשת כאן לפי הפירוש השני, שצריך שהאדם יעשה מלאכה שלימה ולא חצי מלאכה.

לפי הפירוש הראשון היה ניתן לדרוש שצריך שאדם אחד יעשה את המלאכה ולא שניים שעושים אותה כאחד ("שניים שעשאוה"). אמנם הגמרא נקטה כאן בלשון "שניים שעשאוה", אך אין כוונתה לשניים שעשאוה כאחד, אלא לשניים שעשה כל אחד חצי מלאכה (אחד עקר ואחד הניח).

לגבי שניים שעשאוה כאחד ישנה סוגייה אחרת (שבת צג.), שגם בה לומדים מהמילה "בעשותה", המופיעה שוב בתורה באותו הפרק:

"ואם נפש אחת תחטא בשגגה - ...נפש תחטא, אחת תחטא, בעשותה תחטא".

שם הדרשה מבינה "בעשותה" לפי הפירוש הראשון, שתעשה היא עצמה ולא עם זולתה. כמו נדרש שם (תלוי לפי איזו דעה) שתעשה היא עצמה ולא בהוראת בית דין.