דבר תורה  לאור המקדש

וילך - פרשת המקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

משה השלים את ספר התורה ביום פטירתו ונתן אותו לשבט לוי, מאידך גיסא מצינו במדרש דברים רבה (ט, ט): 'משה כתב שלש עשרה תורות, שתים עשרה לשנים עשר שבטים ואחת הניח בארון'. ומן הראוי למצוא לכך רמז בפסוק. ודומה שהדבר נרמז בדברים (לא, ט) ככתוב: 'וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל', כלומר לא רק ללויים נתן אלא גם לזקני השבטים.

ויש לשאול: מה ענין טרחה זו של משה סמוך לפטירתו לכתוב בעצם ידיו שלשה עשר ספרי תורה לכל השבטים, הרי היה יכול לתת לאחרים להעתיק מתוך ספר התורה שכתב עבור ארון הברית, ואילו משה היה צריך לעסוק בעיקר. ונראה להסביר את כתיבת הספרים על ידי משה, על פיה המובא בבבא מציעא פה, ב: 'כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא [כשהיו מתווכחים ר' חנינא ור' חייא], אמר ליה [לו] רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי קא מינצית [איתי אתה מתווכח]? חס וחלילה, אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי [אם תשתכח תורה מישראל אחזירנה בפלפולי]! - אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל [עשיתי שלא תשתכח תורה מישראל]? מאי עבידנא, אזלינא ושדינא כיתנא [זרעתי פשתן], וגדילנא נישבי [מהפשתן אני קולע רשתות], וציידנא טבי [צד צבי] ומאכילנא בשרייהו ליתמי [מאכיל בשרו ליתומים], ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי [ומתקן מהעורות קלפים], וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי [עולה לעיר ומלמד לחמשה תינוקים חמשה חומשי תורה], ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי [ומלמד בעל פה ששה סדרים לששה תינוקות], ואמרנא להו: עד דהדרנא ואתינא [עד שאגיע] - אקרו אהדדי ואתנו אהדדי [לימדו זה את זה מקראות ותושב"ע], ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל. היינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא!'.

ההבדל בין רבי חנינא לרבי חייא, שתורת רבי חנינא היא תורה של שבט לוי, תורה של קודש הקדשים, שם התורה לא משתכחת, אך היא מנותקת מן החיים, היא אינה מיושמת במציאות.

לעומתו רבי חייא, יורד אל המציאות – גם לעיר שאין בה מלמדי תינוקות - כותב את התורה מחדש נותן אותה לילדי ישראל, שהם ילמדו, והם ילמדו אחרים. מעתה, זו תורה שלהם, ולא של 'שבט לוי' החי בעולם הלימוד והפלפול. כך מתקיים: 'ותן חלקנו בתורתך', וכשכל ילד בישראל מרגיש שהתורה היא שלו - התורה מיושמת בכל זוית ופינה בישראל.

לפיכך ביומו האחרון משסיים את ספר התורה המיוחד שיהיה בידי שבט לוי בקודש הקדשים, ידע משה כי אלף הלכות מחכות לפירוש והסבר, אך לא ויתר על כתיבת שנים עשר ספרים לשנים עשר שבטים בעצם ידו, זאת, כדי שהתורה שבקודש הקדשים תהיה מחוברת לעולם המציאות והמעשה, ומאידך, עולם המעשה ידע שמקור התורה הוא בקודש הקדשים, כך תהיה התורה מחוברת למציאות וכך יהיו השבטים מחוברים לתורה כפי שניתנה בסיני.