"בגלל קמצא ובר קמצא נחרב ירושלים" (גיטין נה עמוד ב)

בבקשה ישב ה - חמור!

מזה שלושה שבועות מתכונן מר קמחי לסעודת השבע ברכות שעורך לכבוד נישואי בן אחיו האהוב.

את חצר ביתו קישט ואירגן על ידי טובי האמרגנים, והמקום לבש חג. גם בני ביתו לבשו את מיטב בגדיהם והיו נראים כמקבלי מלך ומלכה ממש.

אט, אט נכנסו המוזמנים לגינתו, כשגם עליהם ניכר עושרם הרב. כל המוזמנים היו חבריו הטובים של מר קמחי, כולם אנשי עסקים בעלי נכסים לרוב.

בין המוזמנים בלט אחד שלא היה אמיד כלל וכלל. אמנם עני מרוד לא היה, אך בהחלט ניכר עליו שחי בצמצום ולא ברווח, כפי שנהגו יתר המוזמנים. הרב ששון, אברך מתמיד, היה קרוב משפחתו של מר קמחי וגר באותו העיר.

 דקות מעטות עברו, והחתן והכלה נכנסו לגינה כשהקהל שר ורוקד לפניהם ומובילם לכסאותיהם בראש השולחן. לאחר מכן הושיב מר קמחי את הרב ששון ליד השולחן ומיד קרא לחברו: "אנא, בא שב במקומך סמוך ל-חמור". המוזמנים כולם הסבו את פניהם כלפי מר קמחי וראו שהוא מושיב את אדון לוי ליד הרב ששון. הקהל לא הספיק לעכל את הדברים, כששוב אירע דבר דומה ומר קמחי הושיב אורח אחר ליד הרב באמרו שוב: "נא שב גם אתה ליד החמור..."

המוזמנים לא ידעו כיצד להתייחס לדבריו של מר קמחי ולא אמרו דבר מרוב הלם ובושה. גם הרב ששון האדים ונראה שסבל את סבלו בשקט ובדממה.

למחרת התייצב הרב ששון בפני בית דין וביקש: "ברצוני לתבוע את מר קמחי לדין תורה.

כשהגיע מר קמחי, פתח הרב ששון את פיו ואמר: " אתמול ביישני קרוב משפחתי זה, וקרא לי "חמור" בפני קהל." שמע מר קמחי את הדברים וענה: "חלילה לא התכוונתי לבייש את הרב הנערץ עלי ועל בני ביתי. בסך הכל התייחסתי לפסוק התורה "יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים" וכוונתי הייתה לכבדו בכך שדימיתיו ליששכר. האם לא למד הרב רש"י על התורה שהפסוק משווה את יששכר לחמור מכיוון שהוא יגע בתורה?" צר לי שפירשת את דבריי באופן מוטעה.

האם יש לקבל את דבריו של מר קמחי שכוונתו היתה לכבד את הרב ששון, או שמא יש לקבל את דבריו של הרב ששון, שנפגע מאמירתו של מר קמחי ולתבוע פיצויי בושת ממר קמחי ולקנוס אותו?

תשובת הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל:

הכל לפי ראות עיני הדיין. אם מר קמחי, בעל הבית שהעליב הוא אחד שיודע ספר ולפי העניין נראה שהוא ניסה להחמיא לתלמיד חכם בצורה מקורית ומענינת, אז ניתן להאמין לו שלכך נתכוון. ואם נראה לדיינים לפי העניין שבעל הבית לא התכוון לדברי רש"י שחמור רומז לתלמיד חכם, אלא כוונתו היתה לביישו, יש להתנהג אתו בהתאם וחייב לפצות את הנעלב על העלבון. ניתן ללמוד זאת מדברי המהר"י ברונא (סימן רג)  שנשאל שאלה דומה וכך הוא השיב. הכל לפי מה שנראה לדיינים בכוונת הדברים.

על פי הספר קב ונקי, חושן משפט